בתי הגדולה עוד מעט בת 4, והיא מתנהגת בצורה בוגרת מאוד לגילה. זה מתבטא בכך שהיא עוזרת מאוד בבית, לוקחת אחריות על חבריה ובני המשפחה, וגם מנסה לחנך אותם. היא אומרת משפטים כמו “אמא לא מרשה”, גם אם לא התייחסתי לאותו נושא בכלל. נראה שיש משהו מאוד אמהי־מורתי באישיות שלה, והיא לא מצליחה לשחרר את זה. זה הגיע למצב שכשאמרתי לה לא לנסות לחנך אנשים אחרים, היא כינתה אותי חוצפנית והגיבה בצורה לא ברורה. כיצד עליי להתייחס לסיטואציה?
“הילדה הזו לקחה את תפקיד המחנכת כי זה משרת את תחושת הערך שלה, וכשאת אומרת לה לא לעשות את זה, זה פוגע בערכה. לכן, אל תגידי לה ‘אל תחנכי’. תגידי לה שאת ממש אוהבת שהיא עוזרת, ושהעזרה שלה מאוד חשובה, אבל יש דברים שהם התפקיד של אמא. חשוב שתזכירי לעצמך שאנחנו לא רוצים להכחיד את ההתנהגות הזו – את לא רוצה שבעוד חודש תבקשי ממנה לעזור במשהו, והיא תגיד לך שהיא לא רוצה. חשוב שתזכרי שהילדה נמצאת בגיל שבו היא מודעת ליכולות שלה, אבל בו זמנית מתוסכלת מאוד כי מישהו אחר שולט בעניינים – הפער הזה יוצר תסכול רב, שמתבטא מדי פעם באירועים שונים, כמו קריאות ה’חוצפנית’. פני לילדה ותגידי לה שזה פוגע בך ומעציב אותך שהיא מכנה אותך ככה, אבל החלטת שאת לא מגיבה לזה שוב, ואם היא תקרא לך ככה, פשוט תסתובבי ותלכי. וזה מה שתעשי בפועל. תבהירי לה שנעלבת, ושאת לא נשארת במקומות שבהם מעליבים אותך”.
בני בן ה־3 נמצא בעיצומו של תהליך גמילה מחיתולים. בימים האחרונים שמתי לב שהוא חווה רגרסיה, ומפספס פיפי במיטה כמעט בכל לילה. האם לדעתך אפשר לדרוש מילד להתאפק בשעות הלילה?
“בתחילה חשוב לי להבהיר שגמילת לילה שונה מגמילת יום, אי אפשר לדרוש מילד להתאפק ולא לעשות פיפי במיטה – הוא ישן. אני לא יודעת מה קרה, ומה גרם לו לחוות רגרסיה, אבל בינתיים אני מציעה שתניחו לו ולא תעשו מזה עניין או תכעסו. אם הוא הצליח להתאפק במשך כמה שבועות, הוא יצליח גם להבא. בינתיים, תגידי לו ‘מתוקי, שמנו לב שלאחרונה ממש קשה לך ללכת לשירותים בלילה – אולי בגלל שאתה שותה הרבה ויש לך הרבה פיפי. לכן, קנינו לך תחתוני לילה’. כמובן אל תגידי לו בשום שלב שמדובר בחיתול”.
בתי הבכורה בת ה־9 היא בעלת נטייה לאבד חפצים, ומאז ומתמיד התנהגה בצורה מעופפת. לצערי, אני תמיד צריכה להזכיר לה לסדר את התיק לבית הספר, לקחת איתה דברים, או לעשות פעולות בסיסיות בבית. לפעמים אני ממש עושה איתה את הדברים. גם בבית הספר חווים אותה ככה – המחנכת דיברה איתנו, ואנחנו קצת מודאגים. האם יש דרך לסייע לה להיות יותר מפוקסת?
“ילדים רבים מתמודדים היום עם הפרעות קשב וריכוז בצורה כזו או אחרת. בדרך כלל, אצל בנים נוספת היפראקטיביות לתמונה, בעוד אצל בנות ישנה תחושה שהן כאילו לא שמות לב לפרטים ואפילו מעט מעופפות. ייתכן שהילדה באמת סובלת מהפרעות קשב וריכוז, וזו הסיבה לכל הסימפטומים שאת והמורה שלה מתארות. מעבר לזה, יש עוד אפשרות – בשל העובדה שאת לוקחת אחריות עבורה, היא לא מצליחה לעשות את זה בעצמה. לתפיסתי, את יכולה לפנות אליה לשיחה ולהגיד לה שהחלטת שאת לא מזכירה לה יותר דברים, ולא יכולה לעזור לה עם סדר היום שלה. תסבירי לה שאת חושבת שכל עוד את לוקחת אחריות, ומזכירה לה לעשות כל מיני דברים, את בעצם גורמת לה נזק ולא עוזרת לה להתקדם. חשוב מאוד שתעמדי מאחורי המילים שלך, ותיתני לה לנהל את העניינים לבד. ייתכן שאחרי כמה ימים היא תצליח למצוא את האיזון ואת תראי שיפור בהתנהלות היומיומית שלה, וייתכן מאוד שלא. אם אתם לא רואים שיש שיפור, חשוב מאוד שתפנו לקבלת סיוע מקצועי אצל מדריכת הורים מומחית להפרעות קשב וריכוז וקושי בלמידה. בעזרתה תוכלו לבנות פרוטוקול שמותאם למצבה של הילדה עד שהיא תוכל לקחת אחריות על החיים שלה בכוחות עצמה".
עריכה: עדן בן ארי