לבתי בת ה־12 יש קושי רב לנהל את הזמן שלה ולעשות סדרי עדיפויות. כשהיא צריכה לעצור משהו, היא פשוט לא מסוגלת. למשל, היינו אמורים לצאת בשעה 18:15 לארוחת ערב אצל סבתא שלה, והתריתי בפניה שכדאי שתהיה מוכנה בזמן. היא אמרה שתהיה מוכנה בזמן, אבל מה שקרה בפועל הוא שכל בני המשפחה חיכו לה ליד הדלת, והיא עדיין לא סיימה להתארגן. זה ממש מכעיס אותי, ואנחנו רבים על זה המון בבית. מה עלינו לעשות על מנת לסייע לה לנהל את לוחות הזמנים שלה בצורה טובה יותר?
“לפי מה שאת מתארת, אני לא יודעת אם יש לילדה קושי קוגניטיבי של ניהול זמן, או שזה דווקא עניין יותר התנהגותי. אם היא הייתה קטנה יותר, היית מרימה אותה ויוצאת בזמן, אבל כשמתבגרים עובדים על פיתוח מערכת היחסים, וצריך לפעול מולם בצורה אחרת. לכן לא משנה מה הסיבה לכך שהיא מתקשה לנהל את הזמן שלה.
אני חושבת שאת צריכה לבוא ולדבר איתה כמה דקות לבד ברגע אחד של שקט, שתצליחי למצוא, ולהציע לה אופציה נוספת. למשל, תגידי לה שדיברתם לא מעט פעמים על זה שהיא מתקשה לארגן את הזמן שלה, שהיא מאוד שקועה בדבר אחד ואז כשצריכים לעשות משהו אחר, או לצאת מהבית, היא לא מוכנה וכולם צריכים לחכות לה. כמובן, בלי לייחס איזו כוונת זדון למעשה שלה – פשוט לדבר על הדבר עצמו.
“אחר כך תגידי לה שרכשת עבורה שעון חול של 10 דקות, או אפילו טיימר, שיצלצל מתי שתקבעו, ושאם היא לא תהיה מוכנה בזמן, את תבואי ותגרמי לה להיות מוכנה. תשאלי אותה אם את תצטרכי לבוא, או שהיא תסתדר עם זה לבד. הביאי בחשבון שסביר מאוד שהיא לא תצליח לעמוד בזה וכן תצטרך שתבואי אחרי שהשעון יצלצל.
אם היא לא יכולה כי יש לה קושי קוגניטיבי לנהל את הזמן שלה, אז היא עדיין לא יכולה, ואם היא לא רוצה כי זה התנהגותי, אז היא עדיין לא רוצה. זה שאת אומרת לה מה את הולכת לעשות מהיום לא יגרום לה לשנות את ההתנהגות שלה, שקורית כבר באופן אוטומטי. אם היא לא תוכל להתארגן בזמן המוקצב, בפעם הבאה כבר תגידי לה שאת מפעילה את השעון ושאחר כך את תבואי, כי בפעם הקודמת היא לא הצליחה לנהל את הזמן בצורה נכונה.
“חשוב מאוד לא לעשות את זה בכעס או בתוכחה – אני בעצם מחריגה את כל מערך הרגשות מהדבר הזה. תבהירי לה פשוט שאם היא לא תנהל לעצמה את הזמן, את תנהלי לה אותו כי זה הסדר המשפחתי וכולם צריכים לעמוד בזמנים. תבהירי לה שכולם בשביל אחד במשפחה, ואם צריך להיות במקום מסוים בשעה מסוימת, והיא לא יכולה לעשות את זה – את תבואי להציל את המצב ולסייע לה לסדר את הזמן שלה נכון.
היי מודעת לכך שזה עלול לעצבן אותה נורא. נניח, היא תהיה באמצע ציור, או בשיחה עם חברות, השעון יצלצל, ואת תגידי לה ‘קומי חמודונת’ – התכונני לכעס גדול מאוד. היא תתלונן, היא אפילו תצעק, אבל את תשמרי על פוקר פייס. מכיוון שהיא כבר בת 12, אם זה לא עובד לך כמו שצריך, והיא לא משתפת פעולה, יש אפשרות להגיד לה שניסיתם הכל, ושאם היא לא תהיה מוכנה בזמן לאירועים או לארוחות משפחתיות, אתם פשוט תצטרכו לצאת מהבית בלעדיה.
“הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב מתקשים לנהל את הזמן שלהם נכון. זה סיוט גם בגיל יותר מאוחר. אני רואה את הבת שלי בת ה־40, ונשבר הלב – יש לה רשימות בטלפון ועל הדלת, והיא בודקת מה יותר חשוב. אני יודעת שאפשר ללמוד את זה, לפתח את המיומנות הזו. לדוגמה, ד”ר שירלי הרשקו ממש בקיאה בזה, ועובדת גם עם ילדים.
אני מציעה שתבדקי את האפשרות לסייע לילדה באמצעותה. ואני מאמינה שיש עוד רבים אחרים שיוכלו לתת לילדה שלך כלים להתמודד עם העניין. בשורה התחתונה, ברגע שאני לא מתעצבנת על הילדה, אני עושה את הדבר הכי נכון – אני לומדת תוך כדי תנועה איך להגיב, מסיקה את המסקנות שלי ופועלת בהתאם”.
