אני חייל משוחרר, בן לעדה הבוכרית. ההורים לוחצים עלי להתחתן עם חברתי בשעה שאני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות בחיים. לא התחלתי ללמוד ולהתבסס כלכלית. מה לדעתך אני צריך לעשות?
“ראשית, אני רוצה שתשאל את עצמך שאלה חד־משמעית וברורה – האם בא לי להתחתן עכשיו? התשובה לשאלה לא תהיה ‘אולי’ או ‘נראה’, רק תשובות של ‘כן’ או ‘לא’ מתקבלות. אם החלטת להתחתן זה משהו אחד, אבל אם אתה לא רוצה להתחתן - פשוט אל תתחתן, לא כי אני אומר לך, אלא כי אתה לא רוצה, באמת לא רוצה. אם אתה לא מעוניין להתחתן עכשיו ובכל זאת תעשה את זה רק כדי לרצות את ההורים שלך וללכת אחר המנהגים של המשפחה, אני צופה שתהיה אומלל וממורמר. אתה תתחתן מבלי לרצות את זה, מבלי ללמוד שום דבר, תרגיש כאילו אנסו אותך להתחתן ושהחיים שלך נהרסו כליל. אני מציע שתאסוף את בני המשפחה שלך ושל החברה שלך ותגידו להם ביחד מה דעתכם ומה התכניות שלכם כזוג. אתה והיא חייבים להיות יחד כחזית אחת, לא משנה מה תהיה תגובת המשפחה להחלטתכם. הייתי רוצה שבמקום לחשוב מה מקובל בעדה הבוכרית, תחשוב מה מקובל אצלך ותהווה השראה לכל היתר. עכשיו נותר לך לתכנן שנתיים קדימה, להחליט מה אתה רוצה ללמוד, לראות איך ייראו החיים שלך וללכת במסלול שאותה רק אתה תקבע”.
נכדתי בת ה־29 עברה להתגורר אצלי לאחר שאביה גירש אותה מהבית משום שהחלה בקשר רומנטי עם אסיר. הסכמתי שתתגורר אצלי, אבל אני מאוד חוששת למצבה משום שהיא מבזבזת אלפי שקלים בחודש על החבר שלה בשעה שהוא אמור להשתחרר רק בעוד חמש שנים. מה דעתך?
“מניסיוני אני יודע שככל שהודפים ותוקפים את הילדה, כך היא הופכת להיות תלויה במערכת היחסים הזו. לדוגמה, מה שעשה אביה זו טעות חמורה מאוד, משום שככל שיותר דוחקים אותה לפינה, היא הולכת אחר בן זוגה האסיר ומרגישה שהוא מקום המפלט שלה. היא ילדה גדולה ובסופו של דבר לא לך, לא לאבא שלה ובטח שלא לי אין שום שליטה על חייה, ואת בתור סבתא שלה עושה את מה שאת צריכה לעשות: את אוהבת, ויותר מזה אי אפשר לבקש. הייתי ממליץ לך מדי פעם בעדינות להגיד לה מה דעתך על הקשר שלה עם האסיר, אבל בו־בזמן לתת לה תחושה טובה ולהגיד לה שלא משנה מה היא תבחר, תמיד תקבלי אותה באהבה גדולה”.
אני בת 65, וחיה בפרק ב’ עם בן זוגי קרוב לשמונה שנים. הוא אדם קשוב ומאפשר, אבל סובל מאגרנות ולאחרונה אין לנו מקום לנשום בבית. ביקשתי שיזרוק את החפצים, אבל הוא טוען שבלעדיהם הוא ימות. האם לדעתך כדאי לי להשקיע כספים ולהרחיב את הדירה?
“אגרנות כפייתית היא סוג של הפרעה נפשית, וככל שהיא מפריעה יותר לתפקוד היומיומי של האדם הסובל ממנה, לבני משפחתו ולסביבה שלו, כך היא עמוקה יותר. האגרנות מעניקה לו סוג של ביטחון, והחפצים שאותם הוא אוגר הם חלק ממי שהוא. אני שם לב שהוא משרה את הביטחון שהוא מקבל מהחפצים עלייך ויש בזה משהו מאוד יפה בעיניי. הייתי רוצה בתור התחלה שתבררי איתו אם החפצים שהוא שומר חייבים להיות בבית, כי אם הוא יסכים את בהחלט יכולה למצוא פתרון חלופי ולשכור מחסן קרוב לביתכם במחיר נוח. אפשרות נוספת היא באמת להרחיב את הדירה שלכם, ובינתיים, אם זה אפשרי ברמה הפיננסית כמובן, לעבור לדירה שכורה שתצליח להכיל את כל הציוד שהוא אוגר עד לתום השיפוץ. בסך הכל, לחיים יש מנעד משלהם, ואם למרות האגרנות שממנה הוא סובל אתם נמצאים בזוגיות בריאה ואת מרגישה שהוא קשוב לצרכים שלך ומאפשר לך להתפתח כאדם, אני חושב שכדאי לך לעזור לו, להשקיע עוד כסף ולהכיל את ה’מוזרות’ שלו. אני מאמין שתקבלי ממנו בחזרה בריבית דריבית. אני מבין את החשש שלך, אבל אם זו האפשרות שתחליטו לבחור לבסוף, את צריכה לחבק את הפחד ולצעוד לעבר שינוי מבורך”.
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM