"הצבת גבולות לילד - במעשים, לא בדיבורים"

אני אמא לילד בן 6 שעלה השנה לכיתה א’ ומתנהג כמו עפיפון. הילד מפוזר מאוד, מאבד דברים, ומדי בוקר שוכח לקחת את בקבוק המים שלו, העיפרון, המחק ועוד כל מיני דברים חשובים שעליו להביא איתו לכיתה. אנחנו בודקים אם מדובר בבעיית קשב וריכוז. בינתיים, האם עליי להעניש אותו?
“מדברייך נשמע שזה אכן יכול להיות קשור להפרעות קשב וריכוז, ואנחנו, אנשי המקצוע, מכנים תופעה זו כקושי בהתארגנות. אני מפצירה בך באופן חד־משמעי לא להעניש את הילד. כן, את חייבת להגיב להתנהגותו, אבל אין כל סיבה להעניש אותו.

עונש מונע מהילד איזושהי זכות או משאב, ורק משפיל אותו. ילד לא שוכח ומאבד דברים בכוונה. הוא עושה זאת כי הוא מפוזר, לחוץ, סובל מבעיית קשב או כי פשוט לא אכפת לו והוא יודע שתמיד יקנו לו חדש. במידה שאתם נותנים לילד דמי כיס כל חודש ושמים אותם בקופה, תוכלי להחליט שאם הוא מאבד את העיפרון, אתם קונים חדש מהכסף שנמצא בקופה שלו. תוכלי לומר לו שהאבידות הללו הופכות לעול כלכלי עליכם ואם הוא ייאבד את הבקבוק, אתם תצטרכו לקנות חדש מהכסף שלו. זה לא נשמע כמו עונש ואם הקופה תהיה חשובה לו – אולי זה יעבוד”.

הילדה שלי בת שנה ושמונה חודשים ומתקשה לישון במיטתה. אנחנו מרדימים אותה בעגלה, ברכב או במיטה שלנו. בעלי סבור שצריך לשים אותה במיטה שלה, גם אם היא בוכה וצורחת, ולא לוותר עד שהיא נרדמת. לי קשה לראות אותה בוכה כשלעתים היא מקיאה מרוב בכי. אגב, בגן היא נרדמת בלי שום בעיה. מה עלינו לעשות?
“עד לפני 30 שנה הורים היו שמים את הילדה שלהם במיטה, אומרים לה ללכת לישון, היא הייתה בוכה שעתיים ונרדמת. למחרת היו אומרים לה ‘לילה טוב’, היא הייתה בוכה שעה וחצי ונרדמת, עד שהיא הייתה מתרגלת. היום אנחנו כבר לא שם ומודעים לרגש ולמצוקות של הילדים. אנחנו לא משאירים ילד לבכות לבד במשך שעתיים כי אנחנו מבינים שזו חוויה שיכולה להיחרת בו לעולמים.

בתך ילדה חזקה והיא נמצאת בגיל שבו היא רוצה להראות לכם שיש לה אמירה. זכרי שפעם כל הבית היה חדר אחד גדול, אז מי קבע שילד צריך לישון בחדר לבד? לדעתי כדאי שאתם תחליטו ביניכם אם זה מתאים לכם או לא. אם אתם מחליטים שהילדה צריכה לישון במיטה שלה, תקבעי מדי ערב לצאת להליכה, בזמן שבעלך מרדים את הילדה. התנאי הוא שעליו להישאר עם הילדה בחדר עד שהיא נרדמת ושהוא לא מביע שום כעס כלפיה. זכרי שהיא בסך הכל גוזל בן 20 חודשים”.