אני אמא לתינוק מתוק בן שבעה חודשים, ומאז שהחל טירוף הקורונה השינה שלו השתנתה לחלוטין. אין לו סדר יום כמו שצריך, הוא לא ישן טוב בלילה, מתעורר לפנות בוקר ורוצה שאוציא אותו מהלול ואשחק איתו מיד אחרי שאני מניקה אותו, וכשזה לא קורה הוא צורח ובוכה. אני אובדת עצות ותוהה איך להחזיר את המצב לקדמותו. מה דעתך?
"בכי הוא שפה, זה כלי תקשורת שדרכו ילדים אומרים מה הם מרגישים. תינוק יכול להגיד רק באמצעות הבכי שלו 'אני עייף', 'אני רעב', 'יש לי פיפי', וכדומה. ככל שילדים גדלים הדיבור אמור להחליף את הבכי, אבל אז הם מבינים שהבכי מחליש אותנו, ההורים, והוא הופך להיות כלי מניפולטיבי. עכשיו, הילד שלך הוא תמים. הוא בוכה כי הוא רוצה לצאת החוצה, הוא רוצה לשחק, ולא מעניין אותו מה השעה. אין כל ספק, התקופה האחרונה שיבשה את סדר היום של כולנו, מגדול ועד קטן.
"השאלה היא איך מחזירים את המצב לקדמותו וגורמים לכך שהוא יצליח לישון. אני מציעה שאחרי שאת מניקה אותו החזירי את הילד למיטה, לטפי אותו, ובכל פעם שהוא יבכה נסי להרגיע אותו בלי מילים. תינוק בגילו צריך לישון לילה שלם, וכשאת נשארת בחדר שלו עד שהוא נרדם, ולא משחקת איתו לפנות בוקר, את עוזרת לו לחזור לשגרה. אני מאמינה שיהיו לך כארבעה לילות קשים שבהם הוא יבכה, אבל זה הזמן להחזיר לו את השינה שאבדה".
בתי בת העשר מתנהגת כמו מתבגרת טיפוסית. היא לא מקשיבה לי, מסרבת לעזור בבית, ועושה דברים רק מתוך אינטרס. באחרונה אני ממש מרגישה שאיבדתי אותה בדרך. איך אגרום לה לשתף איתי פעולה, ולעזור במטלות הבית?
"בני אדם תמיד מונעים מתוך אינטרסים, אבל לא תמיד מודעים לזה. אנחנו מעוניינים שישימו לב אלינו, מבוגרים וילדים כאחד, ולא פעם משתפים פעולה מתוך אינטרס למצוא חן. את לא יכולה לשלוט על ההתנהגות של הבת שלך, אבל בקלות את יכולה לשלוט על התנהגותך מולה. הילדה תשתף איתך פעולה אם היא תבין שכדאי לה, הרי ידוע שילדים לומדים ממעשים ומחוויות ולא מדיבורים. בתור התחלה, הכיני רשימה של עשר מטלות בבית ובקשי ממנה לבחור שלוש מטלות שיהיה לה קל להיות אחראית עליהן.
"אם היא תסרב לבחור, תטילי עליה את המשימות שהכי מתאימות לה. אחר כך תגידי לה שהחוקים בבית השתנו, שהיא מקבלת המון ממך ומאבא שלה, ושהגיע הזמן שהיא חייבת לקחת חלק ולתת מעצמה גם כן. תסבירי שאם היא לא תעשה זאת את תיעלבי ממנה, ושאת לא יודעת אם תוכלי להתנהג מולה כרגיל. לצורך העניין, אם היא לא תשתף איתך פעולה, ופתאום תבקש טרמפ לחברה, תגידי לה שאת עדיין פגועה מההתנהגות שלה ולא מוצאת את הכוחות לקחת אותה. תדגישי שלא מדובר בעונש, אלא שאת באמת עצובה שהיא מתנהגת ככה, ולא עוזרת בבית. הילדה תבין את הקשר בין ההתנהגות שלך להתנהגות שלה, כל עוד תשמרי על עקביות. היא תבין שיש בבית יחסי גומלין, ותתחיל לשתף פעולה".
אני בת 22 ולפני כשלושה חודשים התחתנתי עם בן זוג שמאוד שונה ממני. אני סובלת מרגישות חושית – כל רעש קטן מוציא אותי מדעתי, וכל מגע מציק לי, ואילו בן זוגי סובל מתת־רגישות חושית, הוא זקוק למגע חזק יותר, עובד בצורה אחרת, ולא מגיב למצבים כמוני. איך נערכים להבאת ילד לעולם במציאות מורכבת כזו?
“את רוב חוכמת החיים שלנו אנחנו זוכים ללמוד בהתבסס על ניסיון. בדיוק כמו שלא נלמד שחייה בהתכתבות, כך גם לא נלמד לנהל את חיינו. במהלך החיים המשותפים שלך עם בן הזוג תוכלו למצוא את הדרך הכי מתאימה לתקשר ולחיות זה עם זה, למרות השוני שאת מתארת. זכרי, אי אפשר להיערך להבאת ילד לעולם, אבל אתם בהחלט יכולים לחזק את הזוגיות שלכם ולשפר את התקשורת הזוגית. נסו לחשוב יחד על דרכי התמודדות עם מצבי קיצון, כמו למשל מה יקרה אם הוא יבכה כל הלילה ואת לא תהיי מסוגלת לשאת את זה? האם הוא יהיה חייב לקום לתינוק, ואת תהיי עם אטמי אוזניים? הכל בהתאם לרצון של שני בני הזוג. מעבר לזה, אתם תצטרכו לגלות מי מרגיע את הילד יותר מהר. האם אבא או שאולי דווקא אמא. בשורה התחתונה מדובר בדברים שלומדים תוך כדי תנועה, תוך כדי החיים, ואי אפשר לתת טיפים למשהו שלא ידוע מראש”.