אני בת 60 ולפני כחמש שנים הבנתי שהפנסיה שלי לא תספיק ולכן קניתי דירת חדר בקריות. מלבד הדירה יש בבעלותי דירה שבה התגוררה אמי במשך 40 שנה. בשנה שעברה היא נפטרה והשנה התחלנו לקבל עליה שכירות. את דירת החדר מכרתי וקניתי נכס אחר שעבורו לקחתי משכנתה על סך חצי מיליון שקלים. אחת הדירות מושכרת ובשנייה מסתיים חוזה השכירות בסוף החודש, אנחנו מנסים להשכיר את הדירה אך ללא הצלחה. האם היית ממליץ לי להחזיק בנכס לטובת ביטחון כלכלי עתידי או למכור?
“שוק השכירות בהרבה מקומות, כמו גם בקריות, לא הולך להשתנות לטובה בקרוב לדעתי, בייחוד בגלל תוכנית מחיר למשתכן. הציפו את הקריות בדירות שהמהות שלהן להשכרה, והאמת היא שאין כל כך הרבה אנשים שרוצים לשכור. מנגד, יש אנשים שקונים ולכן, אם וכאשר מצאתם והצלחתם למכור במחיר הוגן, אני חושב שזו החלטה טובה. צריך לזכור כי למרות ריבוי הדירות כיום, הרבה פרויקטים עוד לא נבנו. אני מציע שתמשיכי לנסות ולהשכיר את הדירה, במידה שהצלחת למצוא דייר גם לטווח ארוך – מעולה.
אם לא הצלחתם, הייתי מציע לנסות ולמכור את הדירה במחיר הוגן. זה גם סיפור שצריך לבדוק, זה לא קל. כמו כן, את הכסף מהמכירה הייתי ממליץ להשקיע בשוק ההון, כי הוא תמיד, ובטח בשנים הקרובות, אופציה יותר טובה מהשקעה בנדל”ן בארץ. שוק הנדל”ן הגיע למקום לא הגיוני, בעבר היינו צריכים 30 משכורות בשביל לקנות בית, היום דירה ממוצעת עולה כ־180 משכורות, זה פשוט לא הגיוני. לכן, שוק ההון הוא אופציה טובה מאוד, כל עוד משקיעים למינימום של חמש שנים”.
בשנה האחרונה פוטרתי ממספר עבודות כתוצאה מההתמודדות שלי עם הפרעת קשב. בכל עבודה יש פרטים שאני צריך לזכור וליישם בפועל, אך אני נתקל בקושי לזכור אותם, דבר שיוצר אצלי תסכול רב. כמובן שגם הבוס שם לב ומתחיל ללחוץ עליך, בתגובה אתה מתחיל להילחץ ואיכות העבודה שלך יורדת. כתוצאה מכך היחסים עם הבוס מתדרדרים, אתה מרגיש שאתה צריך להגן על עצמך ובסוף זה תמיד מגיע לכדי פיטורים. מה עליי לעשות כדי להתגבר על כך? אני לא רוצה להמשיך במצב הנוכחי.
“ראשית, אני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שדיברת בגוף ראשון עד שדיברת על הבוס. בנקודה שבה האדם מגיע לנקודת הכאב הרגשית, הוא מתחיל לדבר בגוף שלישי ובכך מרחיק מעצמו את הסיטואציה – ‘זה לא קורה לי’. בתור התחלה, אני ממליץ לך להקפיד לדבר בגוף ראשון כדי להתמודד עם המקום הזה, ולא להדחיק. אני בטוח שאתה סבור שיש לך הפרעת קשב, אבל למעשה אין אדם בלי תצורה מסוימת של בעיית קשב שהוא קורא לה ‘הפרעה’. במקום שיכירו בנו כבני אדם עם נטיות תקשורתיות שלעתים מקשות עלינו, ולמצוא את הדרכים לתקשר ולהקשיב בצורה נכונה, המערכת מצאה פתרון – הפרעת קשב. אתה רהוט, יודע להעביר את המחשבות שלך בצורה לוגית וזוכר פרטים.
המונח הפרעת קשב נתן לאנשים לגיטימציה, שזה דבר נורא חשוב וטוב, לזה שלא פשוט להם בעולם הזה. ההפרעה שלך היא לא הפרעת קשב, יש לך בעיה תקשורתית. זו בעיה מנטלית או רגשית בהתמודדות עם בעל סמכות. אתה צריך לבחון מדוע אתה מטיל בעצמך ספק, כי כאשר מקור סמכות מביע מורת רוח לגבי תפקודך, אתה מתגונן ונלחץ כי אתה בעצם פוחד לאכזב. בסופו של דבר, הבוס רוצה לתת לך פידבק על העבודה. במקום לראות בזה ביקורת, תתייחס לעיקר ותענה עניינית. אתה צריך לעבוד בצורה לוגית ולא בצורה רגשית. תראה בהערות הבוס קרקע פורייה להתרחבות ולהתפתחות, ותראה שכל מערכת היחסים עם הבוסים תשתנה”.
אני בת 48 ולפני שמונה שנים החלטתי לעשות הסבה מקצועית מהעסק המשפחתי לעבודה סוציאלית. עבדתי במשך חמש שנים בשירות הציבורי בלשכת הרווחה. סיימתי את עבודתי לפני כחצי שנה והחלטתי ללמוד אימון לכלכלת המשפחה. אני תוהה, האם עליי לבחור לעצמי נישה מסוימת התואמת את עברי המקצועי ולהתמקד בה? כמו כן, שמעתי באחרונה שהשוק מוצף במאמנים, שיש תחרות קשה מאוד ושלא בטוח שהמקצוע יחזיק לאורך זמן, האם זה נכון?
“בתהליך הלימוד יש אפשרות להתפתח בתוך המסלול ולבנות קליניקה. כאשר תתחילי את לימודי האימון, ייתכן בהחלט שענפים שלא חשבת עליהם ימשכו אותך. אני תמיד קורא לכל אדם שמתחיל לימודי אימון לא להתמקד בדבר מסוים, אלא לפתוח את הרזולוציה, זה הרבה יותר נכון לעשות. זה לא התוכן אלא הרעיון שיש ביכולתך לעזור ולקדם אדם או משפחה. אני מבין שבגלל הרקע שלך את נוטה יותר לתחום הכלכלי אבל ייתכן שבמהלך הלימודים תימשכי דווקא לעבודה עם משפחות ובני נוער, עם הפרעות אכילה או בעלי עסקים.
אני ממליץ לך קודם כל להתחיל ללמוד אימון, תיכנסי למערכת, תתקדמי ותתפתחי וכל יתרון יחסי שיש לך מעברך המקצועי עומד לרשותך, הוא תמיד טוב ויכול להיות שאת תתמחי בו. בנושא התחרות ועתידו של המקצוע, נדרשת הבחנה בין אנשים שלמדו אימון לבין אנשים שעוסקים באימון. עתידו של המקצוע מובטח מהסיבה הפשוטה שהעולם הולך לשם, והקורונה למעשה האיצה את התהליך הזה. בתקופה הזאת, כל אחד מאיתנו הבין שהוא חייב להצליח להתפרנס על סמך הכישורים שלו. על מנת להצליח לבצע זאת בפועל, אנשים נדרשים לעשות עבודה עצמית, אך כיוון שהם לא יודעים לעשות זאת בעצמם הם פונים למאמן”.