אני אמא לבן שנה וארבעה חודשים. עד גיל שבעה חודשים הנקתי אותו, והוא נרדם בקלות. מאז שהוא עבר לתמ"ל אביו החל להרדים אותו, והוא גם מתעורר להאכיל אותו בלילה. בהתחלה זה עבד בצורה חלקה, אבל לאחרונה ישנם קשיים בהרדמות. אנחנו מרימים ומאכילים אותו, הוא נרגע, אבל ברגע שמניחים אותו על המיטה הוא צורח. לפעמים זה לוקח שעה עד שהוא מצליח להירדם, והוא מצביע על הדלת וקורא לאביו. איך נוכל לסגל לו הרגלי שינה תקינים?

"ילדים צריכים לדעת להירדם בכל מצב. גם כשיש טלוויזיה דולקת בסלון, גם כשמכונת הכביסה פועלת או שבדיוק מעבירים שואב אבק בבית, וגם כשאמא נכנסת לחדר להוציא משהו מהארון. בדיוק כמו למבוגרים, גם לילדים ישנם מחזורי שינה, ויש לא מעט ילדים שברגע שמחזור השינה שלהם נגמר, הם לא יוכלו להמשיך לישון עד שיהיו להם את אותם תנאי שינה שהם רגילים להם. במקרה של הילד שלך, תנאי השינה האידיאליים עבורו הם הידיים של אמא או אבא. עושה רושם שהילד זקוק לחום ולמגע שלכם כדי להירדם. אתם עובדים איתו בשיטת 'הרם והורד', אתם מרימים את הילד מהמיטה, מרגיעים אותו, מכניסים שוב למיטה, וחוזר חלילה. בו זמנית, לילד יש ציפייה שהוא יחזור לידיים, ולכן הוא מדבר איתכם בעזרת הבכי שלו, הוא ממש מפעיל אתכם, ובכך מונע שעות שינה חשובות גם מכם.

"לצורך העניין, יש ילדים עם התקפות זעם, וההורים שלהם אומרים שהם לא נותנים להם את מה שהם דורשים, אבל פעם בכמה זמן - כן. בשביל הפעם בכמה זמן הזאת הילד ימשיך לעשות את מה שהוא עושה כי יש לו ציפייה שהוא יקבל. קל וחומר אם נתבונן על הרגלי השינה שלו. הדרכים להרדים ילדים הן שונות ומגוונות, אבל אם החלטתם על דרך מסוימת, ההחלטה צריכה להיות ברורה ועקבית. האם אני מרים את הילד על הידיים וחוסך את השעה הזו? או שאני נמצא לידו ואומר לו שכואב לי הגב ונתפס לי הצוואר, ולכן במקום להרים אותו אני אשאר לידו בחדר עד שהוא יירדם? הכל באדיבות ובסבלנות כמובן. ככה או ככה, אני תמיד משאירה את ההחלטה הזו להורים. אני לא אומרת לאמא חולת שליטה - תשחררי, כי היא לא מסוגלת. מה שכן, אני אלמד אותה לעשות כל מיני דברים אחרים בקצב שלה".

בשנתיים האחרונות נכדתי בת ה־5 התמכרה למסכים. זה התחיל בתקופת הסגרים. כשחזרנו לשגרה נוסף עוד אח למשפחה, והילדה פשוט מסרבת להתנתק מהמסך. כשההורים שלה מנסים להפריד אותה מהטאבלט או לכבות לה את הטלוויזיה היא לא מפסיקה לצרוח. היא לא מוכנה לעשות כלום עד שיבטיחו לה שהיא תראה טלוויזיה, וזה תמיד נגמר בבכי ובתסכול. כיצד אפשר להחזיר את הסדר לחיי היום־יום שלהם?

"עקרונית, המסך הזה שאת מדברת עליו הוא בייביסיטר אולטימטיבי. אני מבינה מאוד את ההורים שמשתמשים בו כמו בבייביסיטר כדי לקנות כמה רגעי שקט. במיוחד בתקופות מורכבות כמו בזמן הסגרים. מנגד, אני בהחלט יכולה להבין גם את הילדים שפשוט מתמכרים. לתפיסתי, הבעיה מתחילה כשההורים לא יודעים להציב גבול. מבחינתי, גבול הוא לא משהו שהילד צריך לעמוד בו, הוא משהו שאני צריכה לבצע; להגיד שבשעה כזו או כזו כבר אין יותר טלוויזיה, או שאפשר לשחק בטאבלט רק בצהריים או בערב. מסכים הם כמו שוקולד - אמא ואבא קובעים כמה זמן הילדים יכולים לצפות במסך, ואוכפים את הביצוע של זה. הורי הילדה הזו צריכים לבנות מחדש את לוח הזמנים שלהם.

"למה ההורים מתווכחים עם הילדה הזו? למה הם עונים לה? בשביל להחזיר את הסדר לשגרת היום שלהם, עליהם להחליט מראש איך להגיב לסיטואציה הזו. האם לאפשר לה לראות פרק אחד מיד אחרי הגן, ופרק נוסף כשאמא מכינה ארוחת ערב? או שאולי לאפשר לה לצפות בשני פרקים בצהריים, ופרק אחד בערב? לא משנה מה הם יחליטו לעשות, הדבר הכי חשוב הוא שהם יעמדו מאחורי ההחלטה שלהם. זו הדרך". 


עריכה: עדן בן ארי