עוד לא הספקנו להתאושש מחוסר הוודאות והלחצים שליוו, ועדיין מלווים, את מגיפת הקורונה, והנה גל הפיגועים האחרון מציף מחדש חרדות, לחצים ודאגות. התחושה של חוסר שליטה, חוסר ביטחון ופחד להמשיך בשגרה, לצד שידורי חדשות אינטנסיביים על ההסלמה במצב, משפיעים לא רק עלינו אלא גם על הילדים שלנו.
באופן טבעי, אנחנו רגישים יותר למידע שלילי בסביבה שלנו. מבחינה הישרדותית, המוח שלנו מחווט כדי לסרוק איומים פוטנציאליים ולהגן עלינו מפני סכנה קיומית, ולכן הוא רגיש יותר לאירועים שליליים. מחקרים מראים שלנטייה האנושית הזו, תופעה הנקראת "הטיית השליליות", השפעה נרחבת על תשומת הלב, הזיכרון, קבלת ההחלטות וההתנהגות שלנו.
כך למשל, אנחנו מזהים מהר יותר מילים שליליות מחיוביות, ומעבדים מידע שלילי מהר יותר. אירועים שליליים מקבלים משקל רב יותר ומחלחלים לטווח זמן ממושך יותר למודעות שלנו, ומשפיעים על האופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות שלנו, את עצמנו ואת העולם סביבנו.
ההטייה המוחית הזו עלולה להוביל לצורך מתמיד להיות מחוברים לחדשות כדי "להיות מעודכנים" ולהתכונן לגרוע מכל, אך יש לכך מחירים ברמה הפסיכולוגית והגופנית. חשיפה ממושכת לחדשות נמצאה במחקרים כקשורה בהחרפה של דאגה, חשיבה קטסטרופלית, תחושת חוסר אונים, הגברת עצבנות ודאגה, פסימיות מוגברת וגם הגברת פגיעות של מערכת החיסון, מערכת העיכול והמערכת ההורמונלית.
עבור ילדים, המצב עשוי להיות אף מורכב יותר. חשיפה לא מבוקרת לשידורי החדשות מגיל צעיר עלולה לערער את תחושת המוגנות ולהוביל לחוסר שקט, קושי להתרכז ולהירדם, בעיות התנהגות כגון תוקפנות, חרדה גוברת ואף דיכאון. אז מה אפשר לעשות?
להתחיל בעצמנו: דוגמא אישית – כפי שמזכירות לנו הנחיות הבטיחות בטיסה, במצב חירום, לפני שאנחנו מסוגלים לסייע לאדם אחר, עלינו להתחיל בעטיית מסיכת חמצן בעצמנו. אם אנחנו מודאגים, חסרי שקט ובודקים בכל רגע נתון את החדשות, יהיה לנו מאוד קשה להרגיע את הילדים שלנו. ויסות עצמי הוא חשוב גם במינון החשיפה שלנו לחדשות, וגם בהתאוששות שלנו שיכולה להטעין אותנו באנרגיה להתמודדות.
עבור כל אחד מאיתנו זה עשוי להיות שונה אבל הזיהוי והפעולה מאוד חשובים, גם ברמה האישית, וגם כמודלינג לילדים שלנו כיצד להתמודד. האם בשבילכם זה אומר להקשיב למוזיקה? לצאת להליכה? להקשיב להרצאה מעוררת השראה? לשוחח עם אדם קרוב? או פשוט לקחת נשימה עמוקה?
דיאלוג מתווך במקום הימנעות – כשאנחנו מנסים להגן על הילדים מחשיפת יתר לחדשות ונמנעים מלשוחח על המצב בבית, אנחנו למעשה גורמים לתוצאה ההפוכה. במקום לדבר "מעל לראש" של הילדים או "בין לבין", חשוב ליצור באופן מכוון את התנאים לשיח מקרב ופתוח. שבו עם הילדים ובקשו מהם לשתף במה שהם יודעים או שמעו על האירועים, ומה הם חושבים ומרגישים בעקבותיהם. חשוב לסייע להם להפריד בין עובדות לבין דעות או שמועות ולתווך את המידע באופן שמותאם להתפתחות שלהם, תוך הימנעות מהצפה של מידע מיותר.
לייצר איים של שגרה ויציבות – חשוב לסייע לילדים לזהות את הדברים שביכולתנו להשפיע עליהם באופן אקטיבי (לעומת הדברים שאין ביכולתנו לשלוט עליהם כמו המצב, מזג האוויר או הפקקים) ולבנות יחד ריטואלים והרגלים שמייצרים סדר, מוגנות ותחושת שליטה. עם ילדים צעירים יותר, אפשר ליצור יחד חפץ דימיוני או קונקרטי שמעניק ביטחון ותחושת מוגנות כגון "בובת דאגה", "מר-גמיש" או תמונה שמזכירה "מקום בטוח".
לגיטימציה, אמפתיה ותמיכה – חשוב לאפשר לילדים לבטא את כל קשת הרגשות ולהזכיר להם שכל הרגשות הם נורמליים וטבעיים כחלק מהיותנו אנושיים. טבעי להרגיש חוסר אונים וחוסר ודאות במצבים כאלה. עם ילדים צעירים ניתן לעשות שימוש בגירויים השלכתיים לביטוי רגשות כגון ציור, כתיבה ביומן, בובה, או ספר ילדים. זו הזדמנות חשובה לא רק לפיתוח מודעות של הילדים לרגשות שהם חווים ולפיתוח אינטליגנציה רגשית, אלא גם לזיהוי הכוחות הקיימים בהם שיאפשרו להם להתמודד גם בעבר עם מצבים מאתגרים, ופיתוח מסוגלות עצמית.
להזכיר להם את החיובי שקיים – חשוב להראות לילדים את התמונה המלאה ולחשוף אותם גם ל"חדשות טובות" המתרחשות מדי יום לצד האירועים השליליים. עודדו את הילדים לחפש באופן אקטיבי את הדברים הטובים שקורים בגן או בבית הספר וגם בסביבה הרחבה יותר, ולשתף בהם מדי יום. בכך אנחנו יכולים לאפשר הפחתת מתח והרחבת פרספקטיבה על המציאות, כמו גם חיזוק שריר האופטימיות והחוסן הנפשי שלהם.
ולצד כל אלו, חשובה גם הערנות למצבם של הילדים והתייעצות עם גורמי מקצוע מוסמכים במקרה הצורך.
הכותבת היא מומחית בפסיכולוגיה חיובית, חוסן ומשמעות, ראש החוג לחינוך וחברת סגל בכיר במכללה האקדמית אחוה