ספטמבר, חודש החגים הגדול, מביא איתו המון הוצאות. אנחנו קופצים בין אטרקציות, אירועים, ארוחות חג ועוד, אשר מכבידים על הכיס של משפחות רבות, שבסך הכל רוצות למלא את הזמן החופשי. במיוחד עבורן, קבלו המלצה לארבעה מסלולי טיולים חינמיים ומגניבים שמתאימים לכל המשפחה.
גן לאומי יודפת העתיקה
הגליל התחתון הוא אזור רווי באטרקציות ובמסלולי טיול אהובים, אך לא רבים מכירים את אחד המרתקים בהם: גן לאומי יודפת העתיקה. הגן הלאומי טומן בחובו סיפור מרתק, ויש בו נופים מרהיבים וצמחייה מקומית.
ליודפת יש שורשים היסטוריים שמגיעים עד תקופת המרד נגד הרומאים. כאן פעל יוסף בן מתתיהו, מי שהוביל את המרד הגדול. כל אבן כאן היא שריד להיסטוריה עקובה מדם וסיפורי גבורה רבים. ביודפת ניתן לראות שרידים מהעיר שעמדה איתנה במשך 47 ימי לחימה. תוך כדי הליכה בשבילים תוכלו לדמיין איך הרגישו התושבים במהלך הקרבות, לסייר בין מערות המסתור ובורות המים שהצילו את המורדים. בונוס גדול למטיילים בתקופה הזאת הוא פריחת החצבים, שכבר מכסים את האזור, ועצי הלבונה הענקים שצומחים בשטח.
תיאור המסלול: המסלול של יודפת העתיקה אידיאלי למשפחות, מאחר שהוא מעגלי ולא ארוך. הוא מתחיל ומסתיים ברחבת החניה שלרגלי יודפת. אורכו כקילומטר, מה שאומר שתסיימו אותו תוך כשעה.
מתחילים את הטיול בשביל העולה בתלילות במדרון הצפוני של יודפת ומגיע למקום שבו נראה קטע מהחומה הצפונית. בזמן העלייה נוכל לראות פסל דמוי חיילים רומים הצרים על האזור. מומלץ לדבוק במסלול הירוק ובמסלול השחור המקיפים את המקום ולוקחים אתכם יחד עם פסלים ושלטים לסיפור הקרב בין תושבי יודפת לרומאים, כולל כמה נקודות עניין חשובות ומעניינות.
החומה הצפונית: כאן הממצאים הארכיאולוגיים מעידים על כך שהחומה שאנו רואים בנויה על שכבות של חומות עתיקות יותר, הראשונה היא מהעת החשמונאית. החומה חוזקה לקראת המרד כדי להגן על העיר, ואפשר להבחין בין היתר ב"חומת סוגרים", שהיא חומה כפולה שמחולקת על ידי מחיצות רוחב. חומה זו נבנתה על שרידי חומה עתיקה שכבר הייתה במקום. לצד החומה הארכיאולוגים גילו שרידים של סוללה שבנו הרומאים. אבל אתם תצטרכו להשתמש בדמיון כדי לראות אותה, כי לא נותרו שרידים ממנה.
מקלט תת־קרקעי: ואם כבר אנחנו מדברים על חומת סוגרים, תדעו שבאחת מהמחיצות של החומה באזור הדרומי של הגן, מצאו פיר שאפשר לסגור ולהסתיר. ממנו יוצאת מנהרה שהובילה לשלושה תאים שנחצבו בסלע. הפיר הזה והחדרים שאליו הוא מוביל הולמים את תיאוריו של יוסף בן מתתיהו מהיום שבו העיר נכבשה. "ביום ההוא המיתו הרומאים רק את ההמון אשר ראו עיניהם. ובימים הבאים חקרו את המחבואים ושחטו את האנשים אשר הסתתרו במנהרות ובמערות".
בורות המים: בורות מים הם עניין די שגרתי בערים עתיקות, וגם ביודפת ניתן לראות אותם. הבורות, ששימשו לאיסוף מי גשמים, היו מקור החיים של היישוב. רק תארו לכם את המורדים שנאלצו להשתמש במים מהבורות, שהלכו ואזלו ככל שימי הלחימה התארכו.
שרידים של בתים: בבתי המגורים של יודפת העתיקה מצאו חפצים רבים שנותרו מתקופת הלחימה, כמו ראשי חצים ואבנים, אך גם מטבעות וכלי חרס. כמו כן, בשניים מהבתים גילו מקוואות.
גן לאומי נחל צלמון
בין הגליל העליון לגליל התחתון נמצא נחל צלמון הפתלתל. הנחל הקסום זורם לאורך כל השנה, כך שגם בסוף הקיץ נהדר לקפוץ אליו לטיול. הסיפור של הנחל מאוד מעניין, מאחר שהוא חישב מסלול מחדש ושינה את כיוון זרימתו. הכל התחיל עם היווצרות שבר פקיעין, שגרם להתרוממות פני השטח בחלקו המזרחי של בקעת בית הכרם - אז הנחל שינה את כיוונו והחל לזרום לאורכו של קו השבר. אם אתם מגיעים לגן הלאומי, תוכלו לראות ממש את האזור של השבר. למעשה, באזור זה שינה הנחל את נתיב הזרימה לכיוון הכנרת. הנחל נשפך לבסוף בסמוך לקיבוץ גינוסר.
תיאור המסלול: המסלול של נחל צלמון הוא קווי, כך שאפשר לעשות אותו בשני אופנים. הדרך הראשונה היא עם רכב מאסף שמחכה בנקודת הסיום, או הלוך ושוב לאותה נקודה. את המסלול מתחילים בחניון שבכביש 804, מקום שבו מסתיים מפגש השבילים הכחול. אורך המסלול כ־1.5 ק"מ וההליכה בו אמורה לארוך שעה-שעתיים. למסלול לאורך הנחל אפשר (ואפילו מומלץ) להוסיף ביקור בחורבת צלמון. שם תוכלו לראות שרידים של 14 טחנות קמח, חורבה עתיקה והכי חשוב, מעיינות קרירים שבהם ניתן לצנן את הרגליים.
אז הזכרנו את המסלול הכחול, הוא שילווה אתכם ויוביל לאפיק הנחל. כבר בראשית הצעידה תראו את בריכת המים הראשונה. כאן תוכלו לעצור ולשכשך רגליים במים שמגיעים מעין צלמון. כפי שציינו, לאורך הנחל יש טחנות קמח רבות, חלקן שרדו יותר וחלקן פחות. בכל מקרה, כדאי לעצור לידן. הראשונה היא טחנת הקמח ראמייה, והיא ממש על השביל. אחרי עצירה קצרה, תוכלו להמשיך בדרך ולרדת עם השביל עד שתראו עץ חרוב גדול. 30 מטר ממנו ישנה מערה שבתוכה חצובים שלושה כוכים. הדרך הכי פשוטה להגיע אליה היא בעזרת גרם מדרגות שנמצא ליד העץ. אחר כך שוב יורד השביל לכיוון הנחל - ומוביל לשתי בריכות עם מים נמוכים אך עדיין מקסימות. אם זה מעניין אתכם, בצד הימני של הבריכות תוכלו לראות חורשה עם עצי בוקיצה שעירה. רגע לפני סוף המסלול, יש עוד שתי טחנות קמח שמציינות את נקודת הסיום.
נחל המערה ומערת התאומים
אזור הרי יהודה רווי באתרי תיירות ובמסלולי טיולים עמוסים, אך לשמחת המטיילים ישנם עוד שפע של מסלולים קסומים שאליהם ניתן להגיע ולא להרגיש את הלחץ. אחד מהם הוא נחל המערה ומערת התאומים שמחכה בסופו. שניהם נמצאים בתוך שמורת נחל דולב. המבקרים בשמורה יכולים לבחור באחת משתי אפשרויות טיול: מסלול ארוך, שאומנם מרתק אך מתאים לימים קרירים יותר, ומסלול קצר, שמגיע עד למערת התאומים.
תיאור המסלול: המסלול הקצר, שעליו נדבר השבוע, הוא מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בחניון מערת התאומים. אורכו כ־2 ק"מ, כלומר ההליכה בו לא צריכה לארוך יותר משעתיים.
המסלול הקליל מתחיל ברחבת החנייה, שם תוכלו לפתוח את הביקור בפיקניק משפחתי תחת עצי החרוב והאלון. אחרי נשנוש קצר בצל יוצאים לדרך ועולים עלייה קטנה עם השביל המסומן במשך כחצי שעה. השביל מוביל עד לפתח מערת התאומים. לאורך כל ההליכה בנחל ילווה אתכם חורש ים תיכוני.
השביל ברור מאוד, ואי אפשר לתעות בדרך. מדי פעם הוא נכנס לערוץ הנחל היבש, שרק חלוקי הנחל מעידים שיש תקופות שבהן זורמים כאן מים. כשתגיעו למערה, תוכלו לזהות אותה באמצעות שלט הסבר וגרם מדרגות קטן וחצוב בסלע, המוביל אל פתחה. בפתח המערה תוכלו להתרשם מעץ תאנה יפהפייה.
המערה היא תופעה קרסטית המוכרת מאוד באזור זה. למעשה היא נוצרת בעקבות חלחול מי גשמים בסלע הגיר והמסתו. תופעה גיאולוגית זו יוצרת גם נטיפים, זקיפים ומעיינות. התנאים הייחודיים במערה מושכים אליה מגוון מיני עטלפים, ואת עטלפי הפירות תוכלו אפילו לראות מתעופפים מעליכם, או לכל הפחות לשמוע את הקול שהם משמיעים. מאחר שהעטלפים נחשבים חיה מוגנת, הקפידו לשמור על זהירות, היו שקטים והימנעו מלהאיר ישירות על התקרה בפנס. בתוך המערה תוכלו לראות גם נטיפים וזקיפים ומעיין שנאגר לברכה קטנה.
המסלול בתוך המערה נוח - על דק ומוגן במעקה. חשוב ללכת על השביל, כי כל הזמן מטפטפים מים מלמעלה וגורמים לסכנת החלקה. כמו כן, השביל מוביל אל מוקדי העניין החשובים ואינו פוגע בהמשך היווצרות הנטיפים. אחרי הסיור במערה אפשר לחזור באותה הדרך עד לרחבת החנייה.
גן לאומי חוף השרון
במקום סתם לרבוץ בחוף הים, אנחנו רוצים להמליץ לכם על טיול לאורך חופי הים התיכון. בגן לאומי חוף השרון תוכלו לשלב שתי אהבות: תצפית אל הים הפתוח וטיול רגלי על קו החוף, ממש בסמוך לקיבוץ שפיים. חולות זהובים, צמחייה ייחודית ומצוקי כורכר שמובילים אל החוף הופכים את המסלול למושלם עבור זוגות ומשפחות עם ילדים שעברו את השלב של טיולי עגלה. המסלול אינו מוצל, ולכן כדאי לטייל בו בשעת בוקר מוקדמת.
בשטח הגן הלאומי חוף השרון גרות חיות בר רבות, אך רובן מסתתרות במהלך היום מחשש שייתקלו במטיילים. גם בעלי החיים שנחשבים ל"חיות לילה" כמו השועלים - ישאירו רק את עקבותיהם בחול, כך שתוכלו רק לדמיין מי צעד כאן לפניכם. כמו כן, בתחילת שנות ה־2000 הושבו לאזור צבאים, ולעתים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, אפשר לזהות צבי שממהר לזוז לכם מהפריים.
תיאור המסלול: זהו מסלול מעגלי קליל המתחיל ומסתיים מצפון לארסוף. אורכו כ־2.5 ק"מ, קלי קלות.
המסלול שלנו מאוד פשוט, נכנסים לגן הלאומי ומיד פונים שמאלה בשביל המסומן אדום. אחרי שעוברים דרך חורשת אקליפטוסים יפהפייה, מחכה לנו ראש מצוקי הכורכר. שימו לב לדרך המעניינת, שלאורכה הציבו שילוט עם מידע קצר על דרך היווצרות הכורכר. מה שמיוחד בשלטים האלה, מעבר למידע המעשיר, הוא שבניגוד לשילוט העץ האופייני כאן בחרו להציב שלטי זכוכית. וכפי שאתם בוודאי יודעים, גם זכוכית - כמו הכורכר - נוצרת מחול.
הולכים עם השביל שמוביל לדק עץ עם מרפסות תצפית מדהימות ופינת ישיבה המוקדשת לשמונה תרמילאים ישראלים שנספו בתאונת דרכים ב"דרך המוות" בבוליביה. אומנם קשה לעזוב את הנוף המרהיב ואת פינת הישיבה, אך השביל שלנו ממשיך דרך עוד מרפסות תצפית קטנות, "בתרונות" (מדרונות) שבהם נוכל לראות "ציורים" שיצר הטבע. אחרי הבתרונות תיאלצו להיפרד מהמצוק ולפנות לכיוון צפון־מזרח. הפנייה תיקח אתכם בשביל צר שבסופו יש דרך כורכר וצומת שבילים. בשלב זה יש לבחור בשביל הפונה ימינה ומוביל בחזרה לתחילת המסלול. אם אתם מרגישים שלא מיציתם את הטיול, תוכלו לפנות שמאלה ולרדת לכיוון החוף. רק תביאו בחשבון שבסוף תצטרכו לטפס שוב את הדרך למעלה.