טובעים בבוץ: הסיבה המפתיעה שבגללה כדאי לבקר בדרום קוריאה

דרום קוריאה היא ללא ספק מדינה מיוחדת וטיול בה הוא שונה ויכול אפילו להיות מאתגר. האתגר הגדול ביותר מגיע דווקא ממקום בלתי צפוי והוא ביכולת ליצור קשר וורבלי בסיסי של שיח עם האוכלוסייה המקומית, שמרביתה איננה דוברת אנגלית או לפחות מתביישת לקיים שיח באנגלית. הקושי הזה מוביל לפספוס בכל מה שקשור לגילויים תרבותיים, ליצירת ידידות מקומית וכמובן, הוא כולל ויתור על מקומות פריפריאליים יותר במסלול, עקב חוסר בידע בסיסי.

במסגרת הביקור שלי במדינה הקסומה, בעלת האוכלוסייה של כ-52 מיליוני תושבים, הגעתי גם לעיר בשם דיג'ון (Daejeon), ולא, אין קשר בין העיר הממוקמת במרכז המדינה, לבין החרדל הנודע,  שאמנם נהגה באופן דומה, אך נכתב באופן שונה וגם במקורותיו הוא בכלל צרפתי...

אחת ממטרות ההגעה שלי לעיר, בעלת מיליון וחצי התושבים המתגוררים בה, והממוקמת בחלק המרכז-מערבי של המדינה, הייתה להגיע ל"מסלול החימר האדום שעל ההר ג'יג'וקסן" (Gyejoksan Mountain Red Clay Trail) הממוקם בחלקה המזרחי של העיר. בקוראנית המילה Gyejok משמעותה "רגלי תרנגולת" - ויש הטוענים שההר מזכיר את אותה הצורה – אם כי אני התקשיתי לזהות דמיון שכזה. 

המסלול נמצא במרחק של כ-20 דקות נסיעה ממרכזה של העיר דיג'ון, שנחשבת למרכז המחקרי והטכנולוגי של דרום קוריאה, או כפי שיש גם המכנים אותה "עמק הסילקון של דרום קוריאה". למרות היותה סופר-טכנולוגית מחד, יש בה גם את מרכז הקניות, הקניון, שנחשב לגדול ביותר במדינה, והוא אכן ראוותני ומכיל אינספור חנויות יוקרה ממותגות, לצד שוק עירוני ואותנטי עצום בגודלו במרכז העיר, וכן הרים מוריקים שמקיפים את דיג'ון ובינהם זורמים מספר נהרות ונחלים, כשהמרכזי מבינהם הוא נהר הג'יאומגאנג (Geumgang River).

מדוע בכלל ללכת על חימר?

הנסיעה הקצרה ממרכז העיר ל'מסלול החימר האדום שעל ההר ג'יג'וקסן' חולפת על פני נהר הג'יאומגאנג וכן בין מספר הרים עטויי עצים צפופים ויערות. כבר שמגיעים לשער הכניסה לשמורה מבחינים בתושבים רבים המתקהלים, חלקם יחפים, חלקם מתכוננים להליכה נורדית עם מקלות וחלקם נותרים עם נעלי הליכה נוחות, שכן לאורך כל המסלול הבוצי יש גם מסלול כורכר רגיל למעוניינים להישאר בנעליים. הדבר המשונה היה, שלא נתקלתי ולו בתייר אחד למן תחילת המסלול ועד לסיומו, וכאן גם אולי הפיספוס הגדול שעורר בי את הרצון להביא את דבר ההר המיוחד לידיעת התיירים מישראל, שבוודאי עוד יוסיפו לפקוד את דרום קוריאה. אציין שבסקר שנעשה בדרום קוריאה המסלול הוגדר כאחד ממאה המסלולים שבהם חובה לבקר בקוריאה, וזאת מבין אלפי המסלולים הרגליים שיודעת המדינה האסייתית להציע.

מסלול החימר הושק בשנת 2006 והוא הראשון בקוריאה שמיועד להליכה יחפה. הרעיון היה ליצור מסלול ייחודי עם הגדרה ספציפית: "Eco-healing walking trail", משמע, מסלול הליכה אקולוגי. מעבר לתחושת ההתחברות עם הטבע, הטענה היא שבזמן ההליכה על הבוץ מתרחשים כמה יתרונות פיזיולוגיים, כדוגמת: זרימת הדם בגוף הופכת ליעילה יותר וכן גירוי הרגליים על ידי הליכה על מסלול עשוי חימר משפר את הבריאות הכללית ומפיג מתחים.

באזור הכניסה למסלול, בסמוך לחניית הרכבים, נמצאים מספר רוכלים שמוכרים מאכלים דרום קוראנים מקומיים, שתייה ופירות. זה גם אזור היציאה מהשמורה ובסופי השבוע של החודשים אפריל עד אוקטובר מתקיימים בנקודה הזו, מעת לעת, גם ארועים מוסיקליים.

אל המסלול

מספר מסלולים מעגליים בשמורה, וכולם מתחילים ומסתיימים באותה הנקודה. הארוך מבינהם נמתח לאורך של 14.5 קילומטרים. כמה עשרות מטרים משער הכניסה ישנה עמדה שבה ניתן להשאיר את הנעליים ובסמוך לה, לשבים מהמסלול, יש אזור נוחות לשטיפה וייבוש כפות הרגליים בתום המסע. עצתי היא דווקא כן לקחת את הנעליים בתוך התיק לאורך המסלול וזאת משתי סיבות עיקריות: בתקופות מסויימות חלק מהמסלול הבוצי מתייבש, זה עדיין נעים להליכה אבל לא לכולם. והסיבה השנייה היא שיש אזורים במסלול שניתן לצאת מהם, לטפס לגובה ההר תוך הליכה על אבנים וסלעים - וללא נעליים זה עשוי לכאוב ולהגביל את החוויה.

הנה, מצאתי לי משפחה מאמצת

כבר בתחילת המסלול, שני ילדים קוראנים מקסימים, אחות ואח, ששמותיהם ג'ינה וג'ינסאונג, פנו אליי בקריאות נלהבות "הלו, הלו מיסטר". כמובן שהשבתי להם מחוייך. לפתע הם החלו לדבר איתי באנגלית שוטפת. מסתבר ששני האחים הללו לומדים בשיטת 'הום סקולינג' (לימוד עצמאי מהבית) דרך מערכת בתי ספר דוברי אנגלית ומבחינתם יצירת קשר ישיר ובלתי אמצעי עם תייר דובר אנגלית היתה דרך מיוחדת להשתפשף ולהנות מהשגיהם הלימודיים. מה שהם לא ידעו, שגם לי זו היתה הזדמנות פז לשוחח עם מקומיים, שכן קשה מאוד למצוא קוראנים דוברי אנגלית, כפי שכבר ציינתי. לאחר שיחה קלה הם ביקשו שאצטרף אליהם ואל הוריהם לטיול שעל ההר – וכך היה.

חלצנו נעליים והתחלנו לצעוד במסלול הבוצי. לאורך כל הדרך המתפתלת ליוו אותנו עצים מחטניים, שקדיות ואפילו עצי הסאקורה, אותם עצי נוי יפניים ידועים של דובדבן, שהקוראנים טוענים שמוצאם הוא בכלל מקוריאה. התחושה הבוצית באמת מיוחדת. גם באזורים שהבוץ, או החימר אם תרצו, כבר התייבש, עדיין היתה חלקלקות נעימה, מס'אג כפות רגליים של הטבע. ובכלל, להתלכלך, כשמותר ואף רצוי, זו הרי תמיד חוויה נהדרת. 

ג'ינה וג'ינסאונג סייעו לגשר בשיח ולתרגם את הנאמר ביני לבין הוריהם, ובין שיחה על מתכוני קימצ'י מקומי ועל העיר דיג'ון, ממנה הם מגיעים, הם הציעו לסטות מעט מהדרך ולטפס לראש ההר, אל המצודה המקומית. זה היה הזמן לנעול מחדש את הנעליים ולהתחיל להעפיל לראש ההר בכיוון 'מצודת ג'יג'וקסן בדיג'ון'. תחילת הדרך היתה על שביל אבנים שהתחלפו לטובת מדרגות מסותתות. התחלנו לטפס את הגרם הראשון, שהתחלף בעוד מאות רבות של מדרגות עץ – להערכתי למעלה מ – 1,000 מדרגות עד ההגעה לרום הר ג'יג'וקסן. 

המצודה ההיסטורית נבנתה במאה ה – 18 לפני הספירה ושימשה עד לשנת 660 לספירה. במקור היא נבנתה על ידי שושלת ביקייה ((Baekje, שהיתה ממלכה קוראנית השוכנת בחלק הדרום-מערבי של קוריאה. בשיאה התאחדה שושלת ביקייה עם עוד שתי שושלות חזקות נוספות בסביבה. בשיאן, בתקופת המאה ה – 4 לספירה, שליטתן היתה על רוב חצי האי המערבי של קוריאה, עד לצפון פיונגיאנג (Pyongyang ) ואולי אף החזיקה שטחים בסין. בנוסף לשליטתה היא הפכה למעצמה ימית אזורית משמעותית, עם יחסים פוליטיים ומסחריים עם סין ויפן. כוח זה גם סייע לה בהפצת הבודהיזם ברחבי מזרח אסיה. אך למרות עוצמתה זו, בשנת 660 התרסקה שושלת ביקייה אל מול כוחות אזוריים גדולים ממנה.

שרידי הריסות חומת האבן במצודה, שנותרו מתקופת העבר, החלו לעבור תהליך שיקום בשנת 1992 והם נמתחים לאורך של 1,037 מטרים ונחשבים לשריד העתיק הארוך ביותר בסביבה זו.

לאחר מספר שאיפות בריאות של אוויר צלול ומנוחה בסמוך למצודה, המשכנו לצעוד אל קצה המצוק. הנוף שנגלה מהנקודה היה חלומי, שדות חקלאיים בשלל גוונים ירוקים וצהובים שמאחוריהם, בין הרים רחוקים אחרים נמתחת העיר דיג'ון על שלל מגדלי המגורים הגבוהים שבה. הדירוג בתמונת מבט אחת שמכילה את ההר, העמקים החקלאיים, הנהר ועד לעיר הגדולה, היה קסום, אולי הוא למעשה הסיפור של דרום קוריאה עצמה: מדינה שבתוכה אוצרות טבע קסומים לצד תיעוש עירוני ופיתוח, בניית גורדי שחקים וביניינים, והתחדשות שאיננה פוסקת.

המשפחה החביבה הוציאה מספר פירות חתוכים ועוגיות קוראניות עגולות מסורתיות וגם אני כמובן כיבדי אותם במזון שהבאתי. והנה כאן על ראש ההר נרקם פיקניק ישראלי-דרום קוראני מלבב. לאחר מכן נגשנו להצטלם יחד. הילדים והוריהם, כל אחד בנפרד, שילבו את האגודל יחד עם האצבע, האחת על גבי השנייה לטובת התמונה. הם מייד הבינו שאינני מבין מה משמעות שילוב האצבעות והסבירו לי שבקוראנית זה הסימן ל"לב" או לאהבה. אז הנה, קיבלתי לב קוראני קסום יחד עם אנקדוטה תרבותית מקומית.

סוף המסלול היה בירידה מהמצודה בחזרה אל מסלול החימר. המשכנו בהליכה יחפה של עוד כמה קילומטרים עד שפגשנו את נקודת הסיום. זה היה הזמן לשפשף את הבוץ שנדבק בכפות הרגליים ולהיפרד לשלום. מן מסע שהתחיל על הר והסתיים בידידות אנושית שנצרבת בלב.

מידע נוסף:
כתובת שמורת Gyejoksan Mountain Red Clay Trail: San 85, Jang-dong, Daedeok-gu, Daejeon    
רמת קושי: מקלה ועד בינונית
אורך מקסימלי: 14.5 קילומטרים
חניית רכבים: חינם (יש מקום ל – 25 כלי רכב והיתר מחנים על קו הכביש).
ימי פתיחה: השמורה פתוחה לאורך כל ימות השנה בין השעות 06:00 בבוקר ועד חצות.
תשלום: הכניסה חינם.