במרחק של כ-5.5 שעות טיסה מנמל התעופה בן גוריון מחכה חוויה בלתי נשכחת: בילוי משפחתי בחופי ים פסטורליים בצבעי כחול-טורקיז, אטרקציות ושווקים אותנטיים באי זנזיבר בטנזניה. אך הערך המוסף האמיתי היה מסע בשמורת טבע, על רקע שלל בעלי חיים בטבע הפראי ומפגשים מרתקים עם מקומיים, שלעיתים נראים כלקוחים מסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק.

הגענו לחופשה משפחתית בזנזיבר והתחושה הייתה שחייבים לראות ולחוש מקרוב גם את המרחבים המרתקים של אחת משמורות הטבע, שמתפרסות על חלקים נרחבים מטנזניה. בעוד שניתן לצאת למסעות ספארי ישירות מישראל, למי שרוצה לשלב חוויה אותנטית קצרה יותר עם חופשה בזנזיבר, יש מגוון אפשרויות של טיולי ספארי קצרים לשמורות השונות בטנזניה.

זנזיבר שבטנזניה (צילום: משרד התיירות של טנזניה)
זנזיבר שבטנזניה (צילום: משרד התיירות של טנזניה)

חשוב להכין מראש שיעורי בית, לקבל הצעות על מסלולים ומחירים, להחליט לכמה ימי מסע ספארי יוצאים ובאיזו עונה, ולבחור את המסלול המתאים ביותר לכל אחד ואחת, כאשר לכל שמורה יש את הייחוד שלה.

אנחנו בחרנו במסע של יומיים בשמורת הטבע סלוס שבדרום טנזניה. היציאה הייתה בשעה 04:00 לפנות בוקר מהמלון בצפון האי לנמל התעופה בסטון טאון. כבר בטרמינל התרגשנו לראות עשרות מטיילים מרחבי העולם, חלקם מצוידים במצלמות מקצועיות, מתכוננים למסע המיוחד בשמורות השונות.

הטיסה במטוס הקטן, המכיל כעשרה מושבים, הייתה חוויה בפני עצמה כשהטייס מדבר איתנו ללא רמקול. לאחר 45 דקות של טיסה מעל נופים ירוקים וים, הגיעה ההפתעה המרגשת - נחיתה על מסלול עפר בפאתי השמורה, כשאנטילופות רצות בין העצים הסמוכים - קבלת פנים מושלמת למרחבי הספארי האפריקאי.

ספארי, טנזניה (צילום: משה כהן)
ספארי, טנזניה (צילום: משה כהן)

עלינו על רכב שטח יחד עם מטיילים מצרפת ושווייץ, ותוך זמן קצר הפכנו לקבוצה מגובשת. המדריך המקומי, צ'ארלס, הוכיח מיד את בקיאותו בשמורה הענקית. מצויד במכשיר קשר, הוא תיאם עם נהגים אחרים כדי להוביל אותנו למפגשים המרתקים ביותר עם חיות הבר. כשאחד מהם זיהה מראה מיוחד, צ'ארלס הוביל אותנו במהירות בשבילי העפר, ותוך זמן קצר נוצר מפגש של כחמישה כלי רכב ועשרות מטיילים נרגשים.

הכניסה לשמורה התאפיינה במגוון של אנטילופות וקופים מקפצים בין העצים על רקע שלל ציפורים צבעוניות. המפגש הראשון עם חיה טורפת היה צבוע שנח תחת עץ, "שבע אחרי שכבר טרף בלילה", כפי שהסביר צ'ארלס. ואז הגיע ה"אקשן" - עדר של כעשר זברות רץ במהירות בין העצים כמקשה אחת, ומיד אחר כך צפינו בעדר של כעשרה פילים גדולים וקטנים חוצים בשיירה איטית את המים הרדודים של נהר רופיג'י.

עדר פילים בנהר, טנזניה (צילום: משה כהן)
עדר פילים בנהר, טנזניה (צילום: משה כהן)

נקודת העצירה הראשונה, לשתייה ומאפה קל, הייתה על שפת אגם, במרחק בטוח מהתנינים, כשבמרחק של כ-200 מטרים נראתה קבוצת היפופוטמים. אך שיא היום עוד היה לפנינו - עדר אריות ששכב מסביב לעץ ושיחים. צפינו בלביאה טורפת את טרפה הטרי, ובניסיון ציד נוסף של לביאה אחרת שארבה בסבלנות לאנטילופה קטנה, אך הפעם הטרף חמק.

במהלך היום המשכנו לראות ג'ירפות, עדרי בפאלו, גנו, ועוד מגוון עצום של בעלי חיים. אחרי נסיעה של כ-75 קילומטרים בשמורה, הגענו ללודג' שבלב הטבע דרך כפר קטן של פחונים, שם הזמן כאילו עמד מלכת. 

המפגש עם המקומיים היה מרתק. ג'סטין, המלצר בחדר האוכל המעוצב בסגנון אפריקאי אותנטי, סיפר על חלומו להיות רופא ועל תקוותו לחזור ללימודי הרפואה בעוד כמה שנים. בבוקר שלמחרת התעוררנו לקולות קופים משחקים על גג החדר ומקפצים בין העצים הסמוכים.

טיול ספארי, טנזניה (צילום: משה כהן)
טיול ספארי, טנזניה (צילום: משה כהן)

היום השני במסע החל בביקור מרתק בשבט המסאי. ראינו את בקתותיהם העשויות מצואת פרה וחול, למדנו על אורח חייהם המסורתי העובר מדור לדור, והשתתפנו בריקוד משותף מסורתי. משם המשכנו לשיט מרגש בנהר רופיג'י, כשאנחנו חולפים במרחק קצר מהיפופוטמים, תנינים, איגואנות ושלל עופות מים. על גדות הנהר ראינו מקומיים מתרחצים, עושים כביסה וממלאים מים לשתייה בקופסאות גדולות.

בהשוואה לביקור בקניה לפני 21 שנים, נראה שהזמן עמד מלכת, למעט עליית המחירים המשמעותית במוצרי האומנות המקומית. את החופשה המשכנו בזנזיבר, שם נהנינו משחייה עם צבי ים, צלילה עם שנורקלים לצד דולפינים, ביקור ביער הקופים הטרופי וסיור בסמטאות ההיסטוריות והציוריות של סטון טאון. 

התחושה בסוף המסע הייתה של הצצה לעולם אחר, שמותירה טעם של עוד.