הכביש הנכנס למרסיי ממערב נצמד לרציפי המעבורות, כבעבר, אך תמונת הנוף שנגלתה הפעם לעינינו הייתה שונה מן המראה הזכור לנו. בהביטנו ימינה יכולנו לראות את המפרץ הכחול ללא הפרעה, וכאשר הבטנו לפנים ניצבו ממול מבנים מטופחים, חדשים וישנים כאחד.

בהמשך חלפנו ליד קניון חדש ומפואר, Les Terrasses du Port , ששמו ניתן לו בזכות המרפסות המשקיפות על המפרץ. משמאלנו ניצבה לתפארת קתדרלת סנט מז’ור המרשימה והבולטת בכיפותיה ובעיטורי קירותיה. נושק לה מרכז מסחרי חדש נוסף שנחנך ב-Les Halles ,2014
de la Major , שהוקם במבנה שנודע קודם כבניין הקשתות של לה מז’ור, ועתה כל המרחב המשוקם הזה מוקדש לעסקי מזון - שוק ומסעדות.

לצד חידוש המבנים לצרכים מסחריים הוקדש מאמץ להיבטים תרבותיים.
מהצד הצפוני של הרחוב ממתין למבקרים המוזיאון האזורי של פרובנס. מהעבר השני לוכדים את העין שני מבנים. האחד הוא וילה מדיטרנה הבנוי בצורת האות רי"ש זקופה, ובסמוך לו מוזיאון MUCES. 
שניהם מוקפים בים וסובבת אותם טיילת מרוצפת. על אחד מכתליו של המוזיאון, זה הפונה לעיר, נכתב בענק "מקומות קדושים משותפים", בעברית, בערבית ובצרפתית. תערוכה הנושאת שם זה מוצגת במוזיאון מ-29 באפריל ועד 31 באוגוסט. התערוכה משקפת את רוח המוזיאון למען
סובלנות בין-דתית ובין-עדתית. יש בכך מחווה מתבקשת בעיר שתושביה בעלי אמונות ותרבויות ים תיכוניות שונות. המסר ברור: הים התיכון שייך לשלוש הדתות והן יכולות לדור יחדיו. 

"מאחד אבן, מים ורוח". המוזיאון, המצודה והגשר המחבר ביניהם. צילום: תלמה אדמון

בירת התרבות

מרסיי היא העיר השנייה בגודלה בצרפת, ובעבר הלא רחוק נודעה כעיר שתייר נבון לא יניח בה את כף רגלו. אולם מתחילת העשור השני של המילניום השלישי, מרסיי משנה את פניה. ב-2013 היא
נשאה את התואר "בירת התרבות של אירופה", ולקראת הכתרתה נכנסו פרנסיה לתנופת בנייה ושיפוצים של אתרים חשובים, והראשון שבהם - אזור הנמל הישן. אחת התוצאות של השינוי שחל במרסיי היא ההחלטה של "יורוסטאר", החברה המפעילה את מנהרת הרכבת בין אנגליה לצרפת, להפעיל קו בין לונדון למרסיי. 
בתחילת מאי נחנך הקו החדש של רכבת ה-TGV , הרכבת המהירה, מבירת הממלכה המאוחדת לבירת פרובנס (עם עצירות בליון ובאביניון). אפשר לעשות את המרחק הזה בשש שעות וחצי. את הדרך מפריז לתחנת סנט צ’רלס של מרסיי עושים במחצית הזמן הזה, בשלוש שעות ליתר דיוק.
אנחנו הגענו למרסיי בטיסה. שדה התעופה מרסיי־פרובנס ממוקם ממערב לעיר והמסלול שלו נושק לים, כך שביום אביבי חוויית הנחיתה הייתה מרשימה. העיר, ההרים סביב לה והמפרץ הכחול נשקפו לנו בברור ממבט הציפור. כאשר הנמיך המטוס הבחנו באתרי העיר הבולטים: הנמל הישן, כנסיית סנטה מריה לה גארד, האצטדיון החדש של קבוצת אולימפיק מרסיי, הוא הוולודרום, תחנת הרכבת סנט צ'רלס וגם אותו מבנה חדש של מוזיאון MUCES.
שמו המלא של המוזיאון הוא "המוזיאון של התרבויות האירופיות והים תיכוניות", והוא נפתח ב-2013. המבנה החדש והייחודי, ששמו "J4”, על שמו של הרציף שהיה שם לפנים, "מאחד אבן, מים ורוח" והוא שולב עם מצודת סן ז'אן השכנה, הניצבת בפתח הנמל הישן מאז המאה ה-17. גשר עילי ממתכת, שנועד להולכי רגל ואורכו 115 מטרים, מחבר בין שני המבנים. גשר דומה, 70 מטרים אורכו, מחבר את המצודה לרובע "לא פאנייה", הרובע העתיק של מרסיי, שאינו שונה מרבעים דומים בערים ים תיכוניות אחרות.

שינוי גם מההיבט התרבותי. וילה מדיטרנה ומוזיאון MUCES. צילום: תלמה אדמון
מבנה המוזיאון החדיש עטוף בסבכה מעוצבת של בטון וסיבי פלסטיק הצבועה שחור ומדהימה במקוריות האוורירית שלה, הנוגדת את חומות האבן המוצקות של המצודה. ארבע קומות של תערוכת קבע ותערוכות מתחלפות מוצגות שם וכולן מוקדשות לים התיכון וחופיו. אין זה מפתיע שירושלים היא אחת מכוכבות תערוכת הקבע. על גג המבנה ועל גג המצודה המשוקמת מוקמו בתי קפה ומרפסות מנוחה בשמש. שיטוט על חומותיה של המצודה, העוטפות גן ים תיכוני ושמו "גן ההגירות", מעניק תצפית על אתר התיירות הפופולרי והצפוף ביותר של העיר, הנמל הישן.
הנמל מחבק מעגן מלבני המאוכלס בצפיפות בסירות וביאכטות. הוא מוקף משלושת עבריו ברציפים פתוחים, עמוסים במסעדות, חנויות של  זכרות ובתי קפה. השינוי שנעשה סביב המעגן הוא רדיקלי. הכל רוצף, נתיבי הרכב הוגבלו וכך מתאפשר להמוני המטיילים ביום ראשון ליהנות מיום של שמש. בצד הצפוני של הנמל מצויים בית העירייה הקלאסי ובעורפו משתרע רובע "להפאנייה". בתווך, משיקה לרציף המזרחי שדרת "לה־קאנבייר", שהיא רחובה הבולט של מרסיי, העטור בחנויות מותג נודעות. בפתח הנמל ניצבות שתי מצודות. מן הצד האחד מצודת סאן ז'אן, ובעבר הדרומי מיתמרת מצודת סנט ניקולס.
בצד זה של הנמל מצויה גם הבזיליקה סנט ויקטור. מן הנמל הישן יוצאות ספינות טיולים לשיט יומי בנתיבים שונים, וכולן מאפשרות תצפית מתמשכת בקו החוף הציורי של העיר. הספינה המפליגה דרומה חודרת מדי פעם אל לשונות המים הארוכות (קלנאק), שם מצויים כפרי דייגים וחופים מבודדים, שהגישה אל חלקם אפשרית רק בהליכה ברגל. העיירה קסיס היא המפורסמת ביישובי חוף הקלנאקים.

קו מעבורת אחר וישיר מוליך אל הבולט באיי המפרץ, האי IF, עם מצודתו שנבנתה במאה ה-16. בתוך זמן קצר הוסבה המצודה לבית סוהר, והאסיר המפורסם שנכלא בין כתליה היה הרוזן ממונטה כריסטו, גיבור ספרו של אלכסנדר דיומא.

מאפשר להמוני המטיילים ליהנות מיום של שמש. הנמל העתיק וכנסיית נורדם דה לה גארד ברקע. צילום: תלמה אדמון
מאשדוד אל הריביירה 
ניצבת מעל לעיר וחולשת על כל סביבותיה כנסיית נוטרדם דה לה גארד (גבירתנו שעל המשמר), שפסל זהב מתנשא מרום כיפתה ונראה מכל עבר. זאת הכנסייה שהספנים שיצאו אל הים מנמל מרסיי שמו בה את מבטחם. הביקור בבזיליקה הזאת הוא בגדר חובה למתיירים בעיר. יופיו של המבנה, ששופץ בעשור הקודם, בולט גם בארץ משופעת בקתדרלות. העיטורים המקשטים את אולמות התפילה שלה (שפע זהב הושקע בהם) והמראה הנשקף ממרפסותיה אל גגות בתי העיר הצפופים ואל המפרץ מאשרים שהיה כדאי. על מצוקי המפרץ נסללה במאה ה-19 דרך החוף, הקורניש, הנושאת את שמו של הנשיא קנדי, והרכבת הזעירה המעפילה אל הבזיליקה נוסעת לאורכה לפני שהיא מתחילה לטפס.
אחת האפשרויות להגיע אל הכנסייה היא אותה רכבת תיירים היוצאת מן הרציף המערבי של הנמל העתיק (8 יורו לאדם). בהגיענו לכנסייה התברר שאפשר להגיע אליה גם ברכב פרטי ואפילו יש בירכתיה מקומות חניה. עוד אפשרויות להעפיל מעלה הן בפוניקולר והן באוטובוס קו 60 (שיש לו תחנה מול מוזיאון (MUCES) ממרפסת הכנסייה נראית כיפת הקונכייה של אצטדיון הוולודרום המבהיקה בלבן. 
אחד מחברינו לטיול, חובב כדורגל מושבע, לא הסתפק במראה ממעל וביקש לגעת בהיכל. שבנו אל המכונית, שחנתה בחניון תת-קרקעי ליד בית העירייה (מומלץ לא לחפש מקומות חניה אלא לנווט היישר לשם בהגיעכם אל אזור הנמל) ויצאנו למסע בשדרותיה של מרסיי.
קריאת ההתפעלות הראשונה נשמעה בהגיענו אל תחנת הרכבת סנט צ'רלס. התחנה ממוקמת בראש גבעה שאליה מוליך גרם מדרגות מפואר, ומעקותיו עטורים בפסלים. כיכר רחבת ידיים מקשרת את התחנה עם אוניברסיטת אקס־מרסיי. מונומט נוסף בדרכנו היה האובליסק העצום בכיכר קסטלן, שממנה נמתחת שדרת פרדו עד לכיכר הנושאת שם זהה ולידה מביט ממעל האצטדיון ששמו הרשמי הוא "האצטדיון החדש ולודרום".
סביבתו עדיין נתונה במהלך שיפוץ מסיבי שנעשה בו לקראת משחקי אליפות אירופה ב-2016. אחרי הצילומים בא תור הקפה באותה שעת אחר צהריים. העין לכדה שלט של בית מאפה (בולנז'רי גורמנט) מעבר לשדרה. להפתעתנו התברר שמדובר במקום עם תעודת כשרות למהדרין. לצערנו ההיצע היה מינימלי: "אתמול נגמר פסח וכולם באו לקנות מוצרים טריים", הסבירה לנו הזבנית הצעירה בעברית. היא נולדה באשדוד, אבל הוריה עברו למרסיי בהיותה תינוקת. את הדירה באשדוד שמרו בבעלותם. "עדיין מוקדם לעזוב את מרסיי", הבהירה. "טוב לנו כאן".

מרשימה ובולטת בכיפותיה ובעיטורי קירותיה. קתדרלת בנט מז'ור. צילום: תלמה אדמון