זה אולי יפתיע אתכם, אבל לתאילנד יש עוד דברים להציע מלבד טרקים באזורי שבטי הצפון, בננה-לוטי ומסיבות פול־מון. ולא, המדינה, הגדולה למדי, אינה מסתכמת בבנגקוק ובאיים קופנגן וקוסמוי. החופים היפים ביותר מרוכזים דווקא במחוז קראבי שנמצא בצד הדרומי־מערבי של הממלכה, ובהם יש רוב מוסלמי.
אף שמדי שנה בעשר השנים האחרונות מוציאה היחידה ללוחמה בטרור אזהרת מסע מחודשת למטיילים בבנגקוק ובגני העדן שמדרום לה - החשש הוא שהמורדים המוסלמים בשלטון התאי יצטרפו לארגון טרור וינסו לפגוע במטיילים – נראה כי הדבר אינו משפיע במיוחד על הישראלים. על פי לשכת התיירות התאילנדית בישראל, ישנה עלייה מתמדת ויציבה במספר המטיילים הישראלים לתאילנד. ב־2017 היו עד כה 180 אלף מטיילים ישראלים לעומת 160 אלף בשנת 2016.
"יותר ישראלים - משפחות ותרמילאים - מגיעים לתאילנד בעונת הכריסמס ומעזים להגיע, בעקבות שמועות מתיירים אירופאים על חצאי אי כאלה ואחרים, גם לאזורים שבהם לא ביקרו בעבר", אומר יובל ארד, מומחה לאסיה בחברת איילה תיירות ונופש. גם במרכז הישראלי למטייל בבנגקוק מעידים על עלייה חדה במספר הישראלים שמגיעים לאזור הדרומי של תאילנד ומתעניינים באיים האסורים שמדרום לפוקט וקופיפי. לשאלה אם זה אכן מסוכן אומר ארד: "בהשוואה לפיליפינים או למה שקורה בערי אירופה הגדולות, ההתארגנות המזוינת בדרום תאילנד - מזערית ומצומצמת ולא קיימת באיים. בנוסף, עד כה לא נרשמו ניסיונות לפגוע בתיירים בדרום תאילנד ואין להם עניין בתייר הישראלי. עם זאת, סוכנויות הנסיעות מעדיפות שלא לקדם מסלולים אלה, ויש בהם רוב מוחלט של תיירות אירופית משגשגת".
עיירת הקיט קאו לאק וחופי סימיליאן וסורין הם התחנה הראשונה שעצרתי בה, שנמצאת מרחק 100 ק"מ בלבד מפוקט המטונפת ועמוסת הישראלים. אף שהאזור אינו תחת אזהרת המסע, סוכנויות הנסיעות הישראליות אינן מקדמות את המקום המפורסם בקרב תיירים, אולי מכיוון שהוא בעל צביון מוסלמי.
החוף של קאו לאק משתרע על שטח של 30 ק"מ לאורך שפת ים האנדמן במחוז פנג־נה המג'ונגל, וכמעט לא ניתן להאמין שמדובר בחוף שנפגע הכי קשה בצונאמי בתאילנד בשנת 2004. רחובות העיירה השקטה משרים נינוחות בין ענני מונסון קלים, הרים ירוקים ועוצרי נשימה. את עצי הקוקוס בחופים מחליפה צמחייה נמוכה יותר ושיחית שמזכירה את הארץ, אך בניגוד למסעדות באזורים פופולריים אחרים בתאילנד, כאן אל תצפו למצוא חומוס. תאילנדים מוסלמים לא יודעים מה זה, מה גם שהם רגילים לתיירים אירופאים ויצפו שתשאירו טיפ נדיב.
המקום מושלם למשפחות שמחפשות נופש איכותי, ויש בו בעיקר ריזורטים מפנקים ושקטים, שמחיריהם יכולים לנוע בין 800 באט ללילה בחדר פשוט ועד 4,000 באט בשיא העונה לבונגלו עם ג'קוזי פרטי על המים. כדאי לבדוק את מלון מאריוט שמתהדר בבריכה הארוכה ביותר בתאילנד, כ־1.9 ק"מ.
אם אתם כבר כאן, אל תפספסו את מוזיאון הצונאמי, האסון שחקוק עמוק מאוד בזיכרון הקולקטיבי של המקומיים. במוזיאון תוכלו לצפות בסרטים שנעשו על האסון, צילומים של אימת המטיילים, תמונות ארכיון ומורשת קרב של הישרדות. אם לא נבהלתם וברחתם, בסוף הביקור תתבקשו להשאיר תרומה למען הניצולים.
אם אתם מגיעים לקאו לאק בחודשים דצמבר עד אפריל, אל תפספסו ביקור באיי סימילאן וסורין. מדובר בשרשרת איים הנראים כלקוחים מגלויה, וזו אינה רק קלישאה. המפרצים של סימילאן הם מפגן משכר של כל הצבעים שניתן להעלות על הדעת שקיימים בטורקיז. האיים, שנמצאים במרחק 50 קילומטר מקאו לאק והוכרזו כשמורת טבע, נסגרים לכניסה בחודש מאי. באיים אין אפשרות של לינה, מלבד באי מספר 8, שבו ניתן לישון באוהלים, ובאי מספר 4 שבו יש בונגלואים.
מומלץ ביותר לקחת סיורי צלילה ושנורקלינג ולחזות בעולם תת־ימי שמור ונדיר ביופיו ששם את קו טאו - יעד הצלילה מספר אחת של הישראלים בתאילנד - בכיס הקטן.
די.ג’ייז על הדרך
התחנה השנייה שלי הייתה העיירה קראבי, שאליה ניתן להגיע במעבורת ובאוטובוס מהאיים בצד המזרחי (קופנגן וקוסמוי) או באוטובוס לילה/טיסה מעיר הבירה בנגקוק. העיירה האפרורית היא שער הכניסה לאיים הדרומיים כולם, ומשם ידרימו המטיילים הסקנדינבים והגרמנים עד לבאלי באינדונזיה ולמלזיה, שני יעדים שנגזר על המטייל הישראלי חסר הדרכון הזר לא לבקר בהם.
העיר עצמה משמימה, אך הצוקים הנישאים בינות לרחובות המלוכלכים נושאים בחובם הבטחה לנוף הפראי שמעבר להם. גם המסגדים הרבים והמתדלקות העטויות בחיג'אב בתחנות הדלק מעידים על האופי המשתנה של תאילנד באזור זה. עם הגעתי ברדת החשכה, בעלי חדרים מוסלמים ניסו לפתות אותי לנטוש את אזור החוף התיירותי או־נאנג בתמורה לחדרים זולים בבית משפחה אותנטי. זו יכולה להיות חוויה מעניינת, אך לא כל כך מומלצת בשל המרחק מהחוף. כך או כך, לא מומלץ להישאר בעיר מעבר ללילה אחד.
מכל מלון או חדר בקראבי תוכלו לקחת בעלות של כ־200 באט סירה לריילי ביץ', אחד האיים המרהיבים ביותר בעולם. האי מקושט בסלעי ענק ומלא קופים שהופכים את השהות בו לסרט טבע מופלא. בריילי, בדומה לקופיפי, ניתן לדלג בין שתי גדות: ריילי מזרח וריילי מערב, ולצפות בזריחה ובשקיעה כמעט בלי להיתקל בישראלים. כמו כן, ניתן להצטרף למטפסי המצוקים הרבים מכל העולם, שעולים לרגל במיוחד לקיר הטיפוס הגדול באסיה. החוף עצמו הוא יוקרתי ומפנק במלונות שמחירם יכול להגיע עד ל־2,800 באט ללילה בעונה בחוף המערבי ועד 1,800 באט ללילה בחוף המזרחי. משפחות שרוצות להתבודד ולזכות בחוויית שאנטי זולה יותר, מוזמנות לבקר בחוף טונסאי הכפרי והאותנטי, המצטיין באווירה שלווה, אך לא נהנה מאספקת חשמל. חשוב מאוד לא לפספס את חוף פראנאנג, לגונת ענק מוקפת בצוקים ובמערות תת־ימיות.
מקראבי אני לוקחת מיני ואן, שבהמשך גם יעלה על מעבורת, למשך שלוש שעות הפלגה אל האי קולנטה, שם זכיתי למופע פרידה יומי מהשמש בכל הצבעים האפשריים. על החוף הארוך (כ־25 ק"מ) תמצאו מגוון של מקומות לינה שמרוכזים מצפון לעיירה סלדאן. אזור לונג ביץ' הוא המקום שבו מרוכזים התרמילאים, והוא הומה בימים ושוקק בלילות. ככל שמדרימים, הופך האי שקט ופראי יותר ומתאים יותר לזוגות.
אני ישנתי בין לונג ביץ' לאזור קלונג קונג בריזורט moon walk, שבו תמצאו חדרים זולים (600־1,000 באט לילה) ברמה גבוהה שנמצאים ממש על הים. המנהלת החביבה, באם־באם, תדאג לכל מחסורכם ותהיה חברה שלכם בפייסבוק אם רק תסכימו. בתחילה פחדתי להשאיר את הדרכון הישראלי בקבלה, אך מהר מאוד הבנתי שאין למקומיים מושג קלוש על ישראל.
במקום יש מסעדה ובריכה, ובערב יש זמר שינעים את זמנכם בשירי קיטש אמריקאיים בעודכם אוכלים דגים טריים על הגריל. לא לפספס את חיי הלילה המפורסמים, שמתעוררים החל מחודש דצמבר. המתקלטים הם שילוב של מטיילים וברמנים מקומיים ומודרניים, שהאסלאם מהם והלאה. את הבסים לאורך החוף ניתן לשמוע החל משעת השקיעה, מבר ה"קורנר" או "קלאוד 9", והם לגמרי מתחרים בקריאות המואזין.
ברחוב ההליכה
קו ליפה הוא הסוד השמור של תאילנד. בשנים האחרונות ניתן פה ושם לראות בו זוגות ישראלים אמיצים שמדרימים אליו היישר מקולנטה, בהפלגה של שש שעות עוצרות נשימה. האי ממוקם לחוף האנדמן ומצטיין במראה ירח דבש אולטימטיבי: חופים לבנים נקיים ומים צלולים כקריסטל. קו ליפה הוא האי הקרוב ביותר למלזיה, ולמעשה מסמן את הנקודה הדרומית ביותר בתאילנד שאליה יכולים בעלי דרכון ישראלי להגיע. אלי ורונן, בני זוג בני 35 מתל אביב ששכנו יחד עמי בריזורט, סיפרו כי חיפשו מקום רחוק מישראלים, וזו כבר הפעם השנייה שלהם במקום. "אין הבדל בין פוקט שמלאה במסגדים לקו ליפה מבחינת האוכלוסייה המוסלמית, ובכל זאת ישראלים מעדיפים לנסוע לשם ולא לכאן. זה אבסורד ופסיכולוגי לגמרי", אומר אלי.
ואכן, יופיו הנדיר של האי ישאיר אתכם כל בוקר מוכי אושר וחסרי דת, צבע או מין, אך יחסית משועממים אם אין לכם בן זוג. מכיוון שמדובר באי שקט יחסית, מומלץ להגיע אל החופים המפותחים יותר שלו, בהם חוף פאטייה, שמציעים מסעדות, מכוני מסאז' וסוכנויות תיירות. הרחוב המרכזי של קו ליפה נקרא כפשוטו "רחוב ההליכה", walking street, וניתן לראות בו בעיקר זוגות מאוהבים שהחליפו את קופיפי הרועשת בקצת בתוליות.
למרות זאת, גם הרפתקנים ימצאו אטרקציות כדוגמת מפלי מים, שנורקלינג ושיט קיאקים. דב קלמן, נציג לשכת התיירות התאילנדית בישראל, לא מתפלא שהתייר הישראלי כבר לא נשמע לאזהרות המסע. "איים כמו קולנטה או קו ליפה חייבים להימחק מהרשימה של אזהרות המסע. מדובר באזהרה הזויה וסתמית שקיימת עשר שנים ללא שינוי. מאז כניסתי לתפקיד ב־2002 לא היו באזורים האלו פיגועים ספציפיים נגד תיירים, כאשר מדובר במקומות מתוירים מאוד על ידי אירופאים".