בינינו לבין האומה הקמבודית יש הרבה במשותף: היסטוריה עקובה מדם, שמועות על מוקשים ומבנה גיאוגרפי שטוח וצחיח יחסית. למרות זאת, כמיליון תיירים פוקדים בשנה את העיר סיאם ריפ לבדה. ועדיין, אלמלא היו שוכנים בקרבתה מקדשי אנגקור, השרידים היחידים והמופלאים של האימפריה הח'מרית, סביר להניח שהיא לא הייתה הופכת מעיירת שינה מנומנמת לגן עדן לתייר.
רק שכיום אפשר למצוא בה אוכל קמבודי מופלא, סצנת ברים ששמה את תל אביב בכיס הקטן, מסיבות בריכה ידועות לשמצה ותרבות אירוח אצילית של עם שיותר ממיליון מאזרחיו נכחדו במלחמת אזרחים בסוף שנות ה־70, ואולי דווקא זו הסיבה לאהבת הזרים המתפרצת שלהם. ככל המקומות הקסומים באמת, אי אפשר להיחשף לכל סודותיה של סיאם ריפ ממבט ראשון. זה מתחיל באוטובוס התיירים המתנשף שחולף בשממה המאובקת של אזור אנגקור בקמבודיה. באין טיסות ישירות מישראל, רוב הישראלים יגיעו לסיאם ריפ באוטובוס לילה או בוקר מתאילנד, וייטנאם או לאוס השכנות.
על שלט דרכים רעוע מתנוסס הכיתוב "סיאם ריפ", ומשמעותו בתרגום חופשי היא "תבוסת סיאם" - לזכר הניצחון המפואר שהשיגה האימפריה הקמבודית במאה ה־15 על שכנתה סיאם, כמה מאות שנים לפני ששקעה במלחמת אחים אכזרית. כיום יש בה יותר ריקשות מאשר כבישים סלולים או מדרכות. הרחובות נראים כעשויים מלגו, עומדים להתפרק בכל רגע, אבל בחינניות. בצדי הדרכים נקוות ביצות ביוב, והליכה פשוטה מהמלון לארוחת ערב במסעדה יכולה להפוך לטרק של ממש.
הקסם נוחת עליך בירידה בתחנה המרכזית לנוכח הפשטות הכובשת. שם, על חול או בוץ המשמש כריצוף (תלוי במונסון), יעמדו אנשי המלון שבו הזמנתם חדר עם שלט קרטון הנושא את שמכם, כאילו הייתם מינימום אנג'לינה ג'ולי המגיעה לאמץ תינוק יתום. מבחינתם, ברגע שהזמנתם חדר בעיר, כבודכם אינה נופל ממנה. "לאן, מאדאם?" ישאלו בנימוס אירופי ובמבטא מודגש, ויובילו אתכם אל הריקשה המעוטרת תחרה או קטיפה - שינוי מרענן למי שמכיר את הנסיעות הגסות בטוק־טוקים של תאילנד.
הנסיעה פרועה, אבל על חשבון המלון. ואם חלילה לא הזמנתם הסעה מראש, תיפרדו מדולר אחד כדי לחפש (בתי העסק והריקשות בקמבודיה מקבלים דולרים עגולים ומחזירים עודף בריאלים קמבודיים. 4,000 ריאל שווים דולר אחד). הכנסת האורחים של הקמבודים משאירה אבק לבדואים. כעיר המתפרנסת מתיירות, עמוסים רחובותיה הראשיים בגסטהאוסים, ברים, מסעדות ומכוני מסאז' במחירים כל כך מצחיקים, שלא תרצו להפסיק. עיסוי של כפות הרגליים יעלה לכם דולר אחד, ומחירו של מסאז' מלא כולל אבנים חמות יגיע ל־12 דולר. עלות ארוחה עסקית מפנקת במסעדה תנוע בין 2 ל־5 דולר, כולל שתייה, בדרך כלל אלכוהולית.
קולג' בינלאומי ענק
הרמה של הגסטהאוסים בסיאם ריפ גבוהה, ומאפיינת מלון בדירוג 3 כוכבים. כך למשל, תוכלו לישון בחדר ענק, נקי, ממוזג ומפנק ב־10־20 דולר ללילה בלבד, במלון הכולל בריכה, מסיבות, הקרנות סרטים, שירות חדרים ופעילויות שונות ומגבשות סביב השעון, לצד אירועים הנתפרים סביב המדינה שממנה הגיע המטייל (קידוש, חגיגות כריסמס ועוד). התחרות בין המלונות הופכת את העיר לסוג של קולג' בינלאומי ענק, או לחלופין תנועת נוער בודהיסטית, שגם המבוגרים בהם ירגישו בה בבית.
רוב המלונות ממוקמים ליד שוק הלילה הגדול והרחוב שנקרא פשוט "פאב סטריט", שמתפקד כמסבאת ענק הפתוחה כל לילה למסיבות שיימשכו עד אור הבוקר. בתפריט: בירות אנגקור בדולר, דראג קווינס קולניות ואוכל רחוב למכביר: מלוק לאק ודים סאם ועד טרנטולות מטוגנות. בקבוקי המים בקמבודיה מיוצרים עם ידית להחזקה: המצאה פשוטה אך גאונית.
החפצים באפשרויות לינה מערביות יותר ימצאו שורה של מלונות יוקרתיים, באזור שדרת העצים המרכזית שליד בתי הקולנוע. זו שדרה המזכירה במעט את שדרות רוטשילד, מלבד העובדה שמשני צדיה ניצבים שני פסלי ענק של תרנגולים או תנינים, תלוי בחג. השדרה מעוטרת בנורות היוצרות את סמל מקדש אנגקור וואט, שמתנוסס גם על דגל הממלכה ובלבה. וכאילו לא די במראה הסוריאליסטי, עובר נהר המקונג המזוהם בעיירה, ובו ילדים מתרחצים.
מי שמתעניין במסיבות יכול לבדוק את "פאנקי פלש", גסטהאוס בסגנון אורבני אירופי המנוהל על ידי בריטי שהתחתן עם מקומית. ככזה, הוא מפעיל עבור האורחים סוג של קלאב מד שכולם מוזמנים אליו. החדרים מודרניים וממוזגים, הברמנים ואנשי הצוות יהיו החברים שלך והמוזיקה מתנגנת 24 שעות ביממה, כך שהלינה מומלצת למכורים לדבר.
גסטהאוס נוסף שאהוב במיוחד על ישראלים הוא"גרדן וויליג'", שבו בריכה מוקפת גן פורח. המקום מנוהל על ידי קמבודי בשם מיסטר פוהין, איש עסקים שיפתה אתכם עם תפריט ישראלי שמבוסס על מאכלים שהמטיילים לימדו אותו להכין, אייס קפה מיוחד שלימדתי אותו אני וחולצות סוף מסלול שהוא מפיק לאורחים. מדי יום מתקיימים במקום מסיבות, משחקי כדורגל עם מקומיים ותחרויות בריכה. פוהין אף מעודד את המטיילים להתנדב למען יתומים בעיר.
התפשטות נגיף האיידס במדינה הובילה לעלייה חדה במספר היתומים, ויש המעריכים כי מחצית מאוכלוסיית המדינה הנה ילדים מתחת לגיל 15. בסיאם ריפ ישנם כמה בתי יתומים שנוסדו על ידי פילנתרופים אירופאים, ותיירים רבים מגיעים אליהם כדי להתנדב עם הילדים ולהעניק להם מעט חום. כמעט בכל מלון או גסטהאוס בעיר פועלים הבעלים לערב את המטיילים בחינוך הילדים, והם יוכלו לכוון אתכם לבית יתומים קרוב.
תיירים אחרים שגילו את העיר שמעבר למקדשים, עובדים בהתנדבות במשך שבועות ואפילו חודשים כמורים לאנגלית בבתי הספר הקמבודיים, ומקבלים דיור בחינם. זו הסיבה לכך שמרבית הקמבודים בסיאם ריפ - בין שהם נהגי טוק־טוק, מעסות או מוכרות בחנות - מדברים אנגלית שוטפת כבר מגיל צעיר במבטא אוקספורדי, אוסטרלי או דרום אפריקאי, תלוי במורה שהיה להם. כרגע יש שם לפחות ילדה אחת שכבר יודעת אנגלית בסיסית במבטא ישראלי. השאר תלוי בכם.
טבע ואמונה
"חמישה פירות אננס על פני תל", כך תיאר המשורר הצרפתי פול קלודל את אנגקור וואט, המקדש המפורסם והמרשים ביותר באנגקור, שהייתה בין המאה התשיעית למאה ה־15 מרכז האימפריה הקמבודית. פרטי העיטורים המדויקים המגולפים על משטחי האבן במקדש נכנסו לרשימת פלאי העולם הארכיאולוגיים, ובהם לא פחות מ־1,700 רקדניות הנקראות "אפסרות", שרוקדות ריקוד מסורתי. יש האומרים כי המקדש יפה בעיקר בזריחה, כאשר השמש מאירה אותו באור נגוהות. אך לעצלנים שביניכם כדאי לדעת: גם השקיעה אינה מורידה מקסמו. מקדש נוסף במתחם הוא "טה פרום", שממנו משתרגים גזעי עצים לפותים בין הקירות. במקום צולם הסרט "טומב ריידר" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי, שבמהלכו גם אימצה את ילדה הראשון. "באיון" הוא המקדש הרשמי של המלך. כאשר תטפסו אליו, תיתקלו בפרצופו של המלך המגולף באבן ניבט אליכם מכל מקום, ומשתנה לפי זווית השמש.
הקמבודים מתגעגעים אל ימי הזוהר של עמם ומייחלים לשובם. אל תאכזבו את נהגי הריקשות, שכל פרנסתם היא לקחת אתכם אל המקדשים. נסיעה למקום לא צריכה לעלות על 5 דולר הלוך ושוב. תוכלו גם להשכיר אופניים בדולר ליממה, ולהגיע למתחם באופן עצמאי. הכניסה למקדשים תעלה לכם 40 דולר לשלושה ימים או 20 דולר ל־24 שעות. על הנשים להגיע בלבוש צנוע, אחרת לא תותר כניסתן.
לאחר שמיציתם את המקדשים ואת הווי המסיבות של העיר, תוכלו לטייל בחיק הטבע, בכפרים הצפים שנשכחו על ידי הציוויליזציה. במרחק של כ־40 דקות נסיעה באופנוע או במונית מזרחה מסיאם ריפ, תגיעו למזח ספינות שבנוי בתוך כפר דייגים. השיט אורך כשעה עד שעה חצי, ובחלקו הראשון שטים על המקונג העובר בין בתי עץ שניצבים על "קביים", מעין כלונסאות גבוהות המגינות על הבתים מההצפה השנתית של הנהר. זהו מראה שונה לחלוטין מארמונות אנגקור המפוארים, והרומנטיקנים יוכלו לראות בו מעין גרסה אסייתית של ונציה.
רוב תושבי הכפרים שבהם תבקרו הם דווקא מהגרים ממוצא וייטנאמי נטולי קרקע, שהתבססו על דיג, מרכיב חשוב בכלכלת קמבודיה. הילדים ירוצו אליכם מכל מרפסת, מנופפים בידיהם. הם יקפצו למים, יביאו לכם תשורות ויבקשו מכם כסף או שתשחקו איתם. ההתרגשות למראיכם תהיה עצומה. התושבים אינם יודעים כמעט אנגלית, ויש להיזהר מגניבות. בחלק השני של השיט תעברו מהמקונג דרך תעלה אל אגם טונלה סאפ, אגם המים המתוקים הגדול בעולם ולב החקלאות הקמבודית. אם תגיעו לאזור בחודש נובמבר, אל תפספסו את פסטיבל המים שמתקיים על גדות הנהר ומציין את השינוי בכיוון זרימת המים שמתרחש כשמפלס המקונג עולה. האמונה של המקומיים היא שנחש ענקי ("נאגה", בשפתם) אשר חי באגם פולט את המים. כך או אחרת, מדובר בחגיגה נפלאה.
