בשלהי המילניום הקודם הייתה פראג, בירת צ’כיה, הפנינה התיירותית שקסמה לתושבי ארצות המערב. היא הייתה הראשונה בבירות מזרח אירופה, אלה שהשתחררו מכבלי המשטר הקומוניסטי, שהשכילה לשקם את תשתיתה ולמרק את שכיות החמדה שלה. בעקבותיה צעדו ערי בירה נוספות שסילקו גם הן את סמלי המגל והפטיש. בכתבה שפרסמתי ביוני 2000, אחרי ביקור ראשון בבירת הונגריה, בודפשט, ציינתי שהיא תכבוש את לבם של התיירים, כפי שעשתה פראג.
השנה שבתי לבודפשט כדי להיווכח שאכן כך קרה. אף שמדובר היה בחודש חורפי, שמענו בלבה של בודפשט בליל של שפות, גם הרבה עברית, להראותנו שהתיירים פוקדים את העיר לגדות הדנובה גם כאשר מד החום מראה אפס מעלות. לבודפשט פנים רבות, וכל תייר בוחר את אופיו של הביקור שלו. אפשר להתמקד בקניות, בקזינו וגם לטבול באחד המרחצאות. אחרים בוחרים להתפעם מן האתרים ההיסטוריים המרשימים עם דגש על עברה היהודי של העיר. פגשנו גם צעירים שהעדיפו להיות ערים בשעות החשכה באשר העיר אינה חסרה מקומות בילוי. טיסות הלואו־קוסט (רק שלוש שעות) והמחיר הסביר של בתי המלון מסייעים לתייר לטייל ולבלות ללא לחץ, כי תמיד אפשר לבוא פעם נוספת.
למתוודעים לבודפשט לראשונה נספר כי מקור שמה של העיר הוא בשני חלקיה, שמשני צדי הדנובה. בודה שבצד המערבי מאופיינת בגבעות, ושם מצויים גם אתרים היסטוריים לאומיים. גבעת הטירה וגבעת גלרט או הסיטאדלה הן הבולטות שבגבעות, ושם התמקמו במשך דורות גם שליטי המדינה. פשׁט, שממזרח לנהר, היא מישורית והיא מוקד הפעילות המסחרית של העיר, ושם מצויים גם מרב בתי המלון ואתרי הבילוי. בתווך מצוי האי מרגיט עתיר הגנים המשמש בעיקר לנופש.
הקדימה את פריז
אבותיהם של ההונגרים, המדיארים, התיישבו לגדות הדנובה בשלהי המאה התשיעית. בודה הייתה בירתם עד 1526, עת כבשו אותה העותומאנים שהחזיקו בה עד לנפילתה ב־1686 לידי האוסטרים. למרות מאבקים תכופים לעצמאות הייתה הונגריה נתונה למרותו של הקייזר ההבסבורגי עד למלחמת העולם הראשונה. כחלק מן האימפריה האוסטרו־הונגרית זכתה בודפשט לפיתוח שניכר בה עד לימים אלה. המבנים הישנים בפשט, אלה ששרדו את השיטפון שהציף את העיר ב־1838, נהרסו, ובמקומם נסללו רחובות רחבים וכיכרות לפי תוכנית ששאבה את השראתה מהברון האוסמן שהיה אחראי להתחדשות פריז.
כמו בעיר האורות, גולת הכותרת של הפרויקט היו השדרות. במקביל, הוקמו משרדי ממשל וציבור, בתי מסחר ובתי דירות, רבים מהם בסגנון אר־נובו (Art Nouveau). למעשה, מרבית הבניינים במרכזה של בודפשט נבנו בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, ורחובותיה מזכירים את הללו של פריז. אחת מחוויות הביקור שלנו הייתה להביט מעלה – מרבית המבנים הם בני חמש ושש קומות – ולהתרשם מן העיטורים העוטפים אותם. מאז שנמחקה הדמוקרטיה העממית (סוג המשטר שהונהג במדינות קומוניסטיות תחת שלטון או השפעה של ברית המועצות) חלק הארי של הבניינים הללו שוקם, והמפוארים שבהם היו לבתי מלון של חמישה כוכבים. עד למלחמת העולם הראשונה הייתה בודפשט אחת הערים המשגשגות באירופה, ודי אם נציין שקו הרכבת התחתית הראשון שלה נחנך ב־1896, שני אך לזה של לונדון בהקדימו את המטרו של פריז.
לתושביה היהודים של בודפשט הייתה תרומה נכבדת להצלחתה של העיר. בשנת 1910 התגוררו בה למעלה מ־200 אלף חברי קהילה שנחלקו בין שלושה זרמים והיוו יחדיו 23% מאוכלוסייתה של העיר. בית הכנסת הגדול Dohany, ברחוב הנושא שם זה במרכזה של פשט, היה ביתם של חברי הזרם הניאולוגי, שביקשו להכניס רפורמות באורח החיים היהודי. בית הכנסת המרשים ובו מקום ל־3,000 מתפללים מסמל את השינוי שהנהיגו הניאולוגים, והוא מזכיר במידה רבה כנסיות על האורגן והדוכן שבאולם התפילה. בית הכנסת הוא מאתרי התיירות החשובים בעיר, ודמי הכניסה בסך 4,000 פורינטים (כ־13 יורו) מעניקים ליווי של מדריכים בשלל שפות, שיצביע בין השאר על לוחות זיכרון לראול ולנברג וחנה סנש. בגן שבטבורו של המתחם יש קברי אחים שבהם טמונים מאות מחברי הקהילה שנרצחו בידי אנשי "צלב החץ", המפלגה האנטישמית ששיתפה פעולה עם הנאצים לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים בשנת 1944.
אחת משיטות הרצח של חברי "צלב החץ" הייתה ירי בקורבנותיהם על רציף הדנובה והטלת גופותיהם למים. לא הרחק מבניין הפרלמנט המפואר של הונגריה, הוקמה בשנת 2005 אנדרטה שמנציחה את מאות היהודים שנרצחו, והיא כוללת 60 זוגות נעליים הממוסמרות לרציף. שלט זעיר מסביר שמדובר באנדרטה "לזכר קורבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי 'צלב החץ' על שפת הדנובה ב־1944־1945. זיכרונם לברכה”. העובדה שהשלט אינו מציין מי הם הקורבנות עוררה ביקורת, ואין זאת האנדרטה היחידה בבודפשט שהניבה חילוקי דעות.
הונגריה בראשותו של האדמירל הורטי, שהנהיג מדיניות אנטישמית מאז עלייתו לשלטון ב־1919, הייתה בעלת בריתו של היטלר מתחילת מלחמת העולם השנייה. אך לפני ארבע שנים הוצבה ב־Szabadság tér (כיכר החירות), גם היא לא הרחק מן הפרלמנט וכנסיית סן סטפן המרשימה, אנדרטה נוספת. בצדה האחר של הכיכר ניצבת בגאון יד זיכרון למשחררים הסובייטים, וממשלת הונגריה החליטה כי ראוי להנציח במקביל את קורבנות הכיבוש הנאצי. לטענת מתנגדי הממשלה, מתעלמת האנדרטה משיתוף הפעולה של בודפשט עם ברלין. במחאה על הקמתה ועל אופייה הניחו המוחים לצד האנדרטה מזוודות, תמונות ומסמכים של קורבנות הנאציזם ומשתפי הפעולה שלו.
לקראת סופה של המלחמה התחוללו בעיר קרבות מרים בין הצבא האדום לבין הגרמנים וההונגרים. כל שמונת הגשרים שנמתחו על פני הדנובה נהרסו, ומבנים היסטוריים בגבעת הטירה, שם התבצרו המתגוננים, היו לחורבות. הגשרים שוחזרו ונוספו אליהם שניים חדשים, ואילו עבודות השיקום והבנייה על הגבעה נמשכות עד לימים אלה. מכל מקום, אין בכך כדי לפגום בעושר ובפאר של הרובע.
כמו פעם
לאחר שהגענו לקראת ערב לבית המלון שלנו Castle Garden (מומלץ), הממוקם על גבול רובע הטירה, נחפזנו אל אחת האטרקציות של בודפשט, מצודת הדייגים. זוהי נקודת תצפית נפלאה על פשט המוארת, תחילה בקרני השמש השוקעת ולאחר מכן באור זרקורים. אין זה פלא שמלון הילטון, מראשוני בתי המלון שהוקמו בבודפשט לאחר סילוק הדמוקרטיה העממית, הוצמד אליה. המצודה בולטת במגדליה הלבנים בעלי הגגות המחודדים ובמרפסות הקשתות שלה. גם המצודה, וכך גם שאר מבני הפאר שעל הגבעה, מוארים ומרשימים. שני חלקי העיר הצטלמו היטב בשעות הערב מעל סיפונה של אחת מספינות הנהר שמציעות שיט בן כשעה תמורת 3,000 פורינטים (10 יורו). לצד מלון הילטון ומצודת הדייגים ניצבת כנסיית מתיאש, שלה גג המעוטר באריחים צבעוניים. מומלץ להשקיע 10 יורו נוספים ולהתרשם מיופייה.
לכנסייה ולמצודת הדייגים נושק רובע מגורים, ובו רחובות המשמרים את האופי של ימי הקמתם. כיום אזור זה משופע בבתי מלון בוטיקיים המארחים בקומת הקרקע שלהם חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. אחת מהן היא האיטלקייה של ג'יימי אוליבר, ששמו מושך אליה לקוחות. אנו העדפנו לפקוד מסעדות אחרות, ושתיים מהן נציין: רמאזורי ופשט־בודה. חלק אחר של גבעת הטירה, המוקפת חומה, כולל מבנים מפוארים, ובהם ארמון המלוכה שבו שוכנים עתה מוזיאונים לאומיים. גם בית הנשיא ממוקם שם, ובעתיד יתווספו אליו משרדי ראש הממשלה והאוצר.
הגבעה האחרת היא גבעת הסיטאדלה (Citadella). המצודה נבנתה בידי השליטים ההבסבורגים ב־1848 בימי מרד "אביב העמים" כדי לשלוט בבטחה בעיר. חיילי האס־אס הנאצים ניצלו גם הם את מיקומה האסטרטגי של הגבעה. בולטת למרחוק אנדרטת השחרור לזכרם של החללים הרוסים משחררי בודפשט מן הכיבוש הגרמני. בשולי הגבעה מונחים מלון גלרט (Gellert) והמרחצאות הציוריים שלו שנבנו בסגנון אר־נובו. הללו מתחרים בפרסומם ובגודלם במרחצאות סצ'ניי (Szechenyi) העממיים יותר, שממוקמים בפארק העירוני המרכזי.
הם נבנו בראשית המאה ה־20 בסגנון ניו־בארוקי. עוד ברשימת המרחצאות המוכרים: מרחצאות רודאש (Rudas) על שפת הדנובה למרגלות גבעת הטירה; מרחצאות לוקאש (Lukacs) העתיקים ביותר בעיר, מהמאה ה־12, שנהנים היום מעיצוב מודרני; ומרחצאות Veli Bej מהתקופה העותומאנית הממוקמים במלון Császá ונחשבים בידי המקומיים ככיפיים ביותר בעיר. גם המרחצאות של מלון דנוביוס, על האי מרגרט, מצויים ברשימה וכך גם מרחצאות קיראלי (Király) שנבנו במאה ה־16 ושמרו על העיצוב האוריינטלי המקורי, עם כיפות מעוטרות וגומחות ישיבה מאבן מסביב לבריכה. המרחצאות הללו הם מהקטנים בעיר, וקהלם הוא מקומי. בביקורי שם התרשמתי מן האווירה הרגועה שהשרו העובדים הוותיקים, עם תאי ההלבשה הישנים, המקלחות הפשוטות והמעסה הלבושה מדים לבנים. ממש כמו פעם.