חלום בורדו: יעד צרפתי נוסף לרשימת הטיולים

עיר בורדו וכרמי הגפן המקיפים אותה היו על מפת הטיולים שלנו זה זמן רב. אלא שהמרחק משדה תעופה קרוב (כ־500 קילומטרים מפריז) גרם לנו עד כה לטייל ביעדים קרובים יותר. ביקורי הקודם בעיר השישית בגודלה בצרפת, הממוקמת בדרום מערב הרפובליקה, היה לפני כ־30 שנה. היא זכורה לי כעיר אפורה, שבתיה, שנבנו במאה ה־18 ונחשבו אז מפוארים, מכוסים פיח. לא בכדי היא כונתה אז “היפהפייה הנרדמת”. בינתיים הגיעו חדשות מפתות: הפיח הוסר, מוזיאון היין הגדול בעולם נחנך בעיר ב־2016, על גדת נהר הגארון הוקמה "מראת המים", שבה נשקף ארמון הבורסה, הבניין המרשים של העיר, ובטאוני תיירות הכתירוה כאחת מיעדי השנה, ואכן ב־2017 ביקרו בה שבעה מיליון תיירים. וכך, למרות המרחק המרתיע מפריז רכשנו כרטיסי טיסה רק כדי להיווכח בחלוף שבועות אחדים שאיזי ג’ט חנכה באפריל האחרון  קו ישיר לבירת חבל נובל אקיטן (Nouvelle Aquitaine).

בחרנו להתגורר ליד עיירה ושמה סאלבף, מחצית הדרך בין בורדו לסנט-אמיליון, בבית מלון ברשת Logis עם השם המחייב Les Secrets Château Pey la Tour. בית המלון בן 30 החדרים צמוד ליקב, חדר האוכל רחב הידיים משקיף אל הכרמים, המסעדה משדרת יוקרה (תפריט שלוש מנות ב־35 אירו) ויש גם בריכה. לעומת סממני פאר אלה החדרים הצנועים הזכירו לי חדרי אירוח בקיבוצים, כאלה שסיימו את שירותם כמגורי מתנדבים, ועלומיהם חודשו כחדרי מלון. סיכומו של דבר: המיקום הנפלא והמחיר הסביר מנצחים.

כדי להגיע לבורדו הוחנה הרכב במגרש החניה של סופרמרקט ענקי ומשם בתוך דקות מגיעים תוך שימוש בטראם (הרכבת הקלה) למרכז העיר. כאשר הרכבת עלתה על גשר פייר (גשר האבן) הניצב על 17 קשתות, הראשון בגשרי העיר שב־2022 ימלאו לו 200 שנה, נפרש לעינינו המראה המרהיב של חזיתות שורת הבניינים בגדה השמאלית של נהר הגארון ובמרכזם ארמון הבורסה העוטף בקשת את הכיכר שבחזיתו.

העיר העתיקה של בורדו היא הגדולה במתחמים העירוניים בתבל שהוכרזו כאתר שימור של אונסקו (18 קמ”ר). במאה ה־18 נבנו בה בתי מידות למגוריהם של סוחרי היין העשירים, נסללו שדרות רחבות ולצדן הוקמו מבני ציבור מרשימים. Palais Rohan הניצב בטבורה של בורדו בכיכר המרכזית הוא בית העירייה. בעברו הצנוע יותר הוא שימש כמושב הארכיבישוף ולכן זה אך טבעי שהוא צמוד לקתדרלת סנט אנדרה המרהיבה. בעורפו של הארמון נמצא גן העיר ושם ממוקם גם המוזיאון לאמנויות יפות.

טיול עם נגישות

"המקדש של האמנויות” היה תוארו של ה־Grand Théâtre, הבניין שהוא ביתם של האופרה והבלט העירוניים ואחד המרשימים בבנייני בורדו, המדמה מקדש יווני עם 12 עמודים קורינתיים בחזיתו. עשרות מטרים משם ממוקמת כיכר רחבת ידיים שבה ניצבת מצבה הנחשבת לסמלה של העיר. זוהי מצבת הזיכרון של הז’ירונדים, כשמה של סיעה בעלת משקל בפריז של ערב המהפכה. שמה הוענק לה בידי רובספייר ממנהיגיה של סיעה יריבה, על בסיס העובדה שמקור חלק מחבריה היה במחוז ז’ירונד שבורדו היא העיר המרכזית בו. חברי הסיעה סיימו את דרכם על הגיליוטינה והמזרקה עתירת דמויות שהוקמה לזכרם ניצבת בבסיס עמוד הזיכרון הנישא לגובה של 43 מטרים. הליכה קצרה משם ב־Les Alees de Touny, רחוב עם חזיתות ראויות מבט ממושך, מובילה לרחוב סנט קתרין שהוא המדרחוב הארוך של העיר, הנמתח לאורך 1.2 קילומטר של חנויות. לא פסחנו על כיכר הפרלמנט הציורית, אליה מתנקזים המקומיים בזכות בתי הקפה, הברים והמסעדות ששולחנותיהם פרושים בכיכר.

שהות בבית מלון הנטוע בין כרמי הגפן חייבה שיטוט בוקר בהם במזג האוויר האביבי. אלא שהבוץ הבוגדני תבע מחיר בדמות קרסול שבור של נושאת המצלמה. צמד פועלים שעמלו על טיפוח הכרם נחלצו מייד לסייע, עובדי חדר הטראומה של בית החולים (סוג של “אסותא”) היו ידידותיים ויעילים ברמה יוצאת דופן, ובסיומו של “המפגש”, שרומם קמעה את מצב הרוח, הופתענו לשמוע שאת התשלום הם יסדירו מול חברת הביטוח. למדנו גם שבאזורי הכפר ניתן לשכור בבית המרקחת כיסא גלגלים במחיר שווה לכל נפש. היחס החיובי של הצרפתים לסוגיית הנגישות – במסעדות, בתחנות הדרכים, במבני ציבור ובשדה התעופה - הקל עלינו ואפשר לנו להמשיך את טיולנו, שקיבל אופי שונה.

עמוק באדמה

העיירה סנט אמיליון, המרוחקת כ־45 קילומטרים ממזרח לבורדו, היא אתר שימור של אונסק”ו מאז 1999 ואין חובב יין שלא שמע עליה בזכות היינות הנושאים את שמה. הגפנים שמטפחים בעלי הכרמים ב־22 הכפרים שמצפון לנהר הדורדון וסביב סנט אמיליון נחשבים Grand cru (זן איכותי) והם מהזנים מרלו וקברנה פרנק.

העיירה הממוקמת על פסגת גבעה היא ציורית ותיירותית. הקדוש אמיליון הניח שם את כף רגלו במאה השמינית במוצאו מקלט באחת המערות במקום. מאז  היווה הכפר מוקד לעולי רגל וברבות השנים חצבו המאמינים מתחת לפני האדמה מערות שאורכן הכולל מגיע היום ל־200 קילומטרים. סנט אמיליון מתגאה בכנסייה המונוליטית (מיוונית: אבן אחת) הגדולה באירופה (38X12 מטרים), והכוונה לכנסייה מהמאה ה־12 החצובה בסלע במדרון הגבעה מתחת למגדל הפעמון הנישא לגובה של 68 מטרים ונראה למרחוק. הקתדרלה המקומית, אגליז קולגיאל, נבנתה במאה ה־11 והיא מציעה למבקריה אכסדרה מרשימה.

כיום נחשבת סנט אמיליון כעיירה ימי־ביניימית משומרת היטב ומטופחת עם תבלין גסטרונומי של מסעדות וחנויות יין. במשרד התיירות בכיכר המרכזית המשופעת מסעדות, ליד מגדל הפעמון, אפשר להצטרף לסיור במערות העיירה. שם הציעו לנו מפה שמבהירה אילו סמטאות מתאימות לעגלות נכים. מהכיכר בצל מגדל הפעמון ניתן לצפות על הסמטאות שלמרגלות הגבעה ולכיכר השוק שהיא מוקד תיירותי נוסף. ממגדל המלך שממוקם על גבולה של סנט אמיליון ניתנת הזדמנות לצפות על כפרי הסביבה וכרמיהם.

בביקורינו האחרונים בפריז הבחנו בשגשוג של עוגיות המקרון, שמקשטות בצבעיהן המגוונים חלונות ראווה של חנויות פטיסרי ברחובות העיר. בביקורנו בסנט אמיליון גילינו שהגרסה הקדומה ו”המקורית” של העוגיה מקורה בעיירה, נושאת את שמה והיא מפארת את הקונדיטוריה המקומית, העושה שימוש במרשם משנת 1,620. המקרון המקורי הנראה ככל עוגייה, בניגוד למקרון הפריזאי הצבעוני, עשוי על טהרת חלבון ביצה מוקצף, סוכר וקרם אגוזים (תערובת של אגוזים מרים ומתוקים).

ביקור במחוז ז’ירונד לא יהיה מושלם ללא גיחה לחוף האוקיינוס. צילומים של חופי החול רחבי הידיים שבעורפם חורשות אורנים וכפרי נופש מקשטים כל עלון פרסומי של האזור. החופים הללו משתרעים משפך נהר הגארון שבצפון עד לביאריץ וגבול ספרד בדרום. העיר התיירותית ביותר הנושקת לים, כ־65 קילומטרים מבורדו, היא ארקשון היושבת בפתחו של מפרץ בצורת משולש הנושא את אותו שם (Bassin d’Arcachon). מזח החודר אל המפרץ וגלגל ענק בצידו הן האטרקציות של העיירה התיירותית הזאת שיש רבות כמותה בצרפת. אולם נסיעה קצרה בכביש הצמוד לחוף מוליכה אל אטרקציה יחודית – הדיונה הגבוהה באירופה - Dune de Pilat. היא לא רק גבוהה אלא גם גדולה בשטחה. מגרש החניה רחב הממדים היה גדוש בכלי רכב וכאשר הגענו למרגלות הדיונה נראו האנשים שהקדימו אותנו כנמלים. גרם מדרגות מוליך מעלה ומשם נשקף האוקינוס במערב ואילו במזרח פרוש יער מחטני. שלט ההסבר מלמד כי מדי שנה בשנה הדיונה מרחיבה את תחומה על חשבון היער במטר עד ארבעה מטרים. רבים התפתו להתגלגל ולגלוש במורד באורח שהזכיר משטחי גלישה מושלגים.

תמונה תיירותית נוספת של מפרץ ארקשון היא של שני בתי העץ באי הציפורים. ראשון הבתים הללו נבנה בשלהי המאה ה־19 בידי מגדלי צדפות. כיום זהו אתר תיירות ויש אליו הפלגות סדירות מארקשון. הצדפות הן המנה הפופולרית בחבל ארץ זה וכמובן שגם במסעדות בורדו.