המדינה מסרבת להכיר בפצוע מלחמה כסובל מפוסט טראומה: "למה אני צריך להתחנן?"

אף שעברו 46 שנה מאז אותו יום הרה גורל, אליהו סולטן (74) זוכר את 18 באוקטובר 1973 כאילו זה היה אתמול. באותו יום, שישה ימים לפני סיום מלחמת יום הכיפורים, סולטן, אז חייל מילואים, לחם נגד הארמייה המצרית השלישית. בשלב מסוים פגע פגז בדופן הזחל"ם שבו היה. המפקד שהיה עמו נהרג, והוא ולוחם נוסף נפצעו. סולטן פינה במו ידיו את חלקי גופת חברו מהזחל"ם המפויח, חילץ את הפצוע הנוסף, וכל זאת כאשר הוא בעצמו סובל מפציעות. אם לא די בכך, סולטן נאלץ לפרק בעצמו 38 פגזים מתוך הנגמ"ש הפגוע, תוך סיכון חייו.
 

המאורעות הטראומטיים הותירו בו משקעים קשים, אולם עשרות שנים מאוחר יותר, לתדהמתו, גילה סולטן כי דווקא מוסדות המדינה מערימים עליו קשיים לא פשוטים ומסרבים להכיר בו כסובל מפוסט־טראומה. בפרקליטות המדינה מנגד טוענים כי סולטן לא הוכיח את תביעתו, ובכל מקרה "הנושא נדון בבית המשפט בימים אלו".
 

למרות עמדת המדינה, בית המשפט, בשתי ערכאות שונות, דחה את התנגדות הפרקליטות ואישר הגשת מסמכים המוכיחים לדבריו כי הוא סובל מתופעות נפשיות קשות כתוצאה מאירועי המלחמה. "שמעתי את הפגז מתקרב אלי", הוא משחזר בשיחה עם "מעריב", "אמרתי 'אמא, אלוהים, תעשה משהו'. המפקד קיבל את מרבית הפגיעה. אספתי את החלקים שלו כאילו אני אוסף קמח. חיכיתי לחילוץ, לבד בשטח. כל דקה נראתה כמו נצח. כשהטנק בא לחלץ אותי, מסרתי את הגופה, וכששאלו אותי איך קוראים לו, אמרתי בטעות את השם שלי. רק ימים אחר כך תיקנתי את הטעות".

 

אחרי המלחמה סולטן נישא והביא לעולם שלושה בנים, שגדלו ועשו שירות קרבי בגולני. לדבריו, שירותם הקרבי היה אחד הגורמים לכך שהסתיר את הסיוטים שמהם סבל מזיכרונות המלחמה. "רק אשתי ידעה מה שעבר עלי", הוא מספר. "הייתי קם בלילה מזיע, והיא הייתה מחליפה לי מצעים. עברתי רגעים קשים, אבל חשבתי שאני צריך להתמודד ולעבור את זה. עוד לפני שהתחתנתי היו שמועות על כך שמנסים לעזור לחיילים שעברו טראומה במלחמה, אבל שזה רק מחמיר את מצבם. לא רציתי להיות מתויג כאדם עם בעיות נפשיות".
 

בשנת 2004, כמו רבים במצבו של סולטן שאובחנו כסובלים מפוסט־טראומה, הסתבך גם הוא באירוע אלים, על רקע סכסוך כספי. שירות המבחן ערך לו אז תסקיר וקבע כי הוא סובל מתופעות פוסט־טראומה. בעקבות זאת החליט בית המשפט שלא להרשיעו, והוא נשלח להליך טיפולי במחלקת השיקום של משרד הביטחון. שם שחזר לראשונה, בקול רם, את האירועים הקשים שעבר. "אמרתי שאני שומע את רעם הפגז ורואה את דמותו של ההרוג שאספתי בידיים שלי", הוא נזכר.
 

רק לאחרונה, אחרי מות אשתו, החליט סולטן לפנות לקצין תגמולים ולבקש הכרה כנכה צה"ל שנפגע פגיעה נפשית במהלך מלחמת יום הכיפורים. התביעה הוגשה על ידי עו"ד איתן אדלשטיין, מומחה בתביעות נזיקין וקצין תגמולים, שצירף אליה חוות דעת מומחה פסיכיאטר. בחוות הדעת נקבע כי סולטן סובל מתסמונת פוסט־טראומטית בגין המלחמה. הפסיכיאטר ציין בדבריו כי סולטן לא פנה לטיפול נפשי ולא תיאר את נזקיו הנפשיים משיקוליו, בין היתר מתוך רצון להגן על שלושת בניו, ששירתו כולם בצה"ל בתפקידים פיקודיים.
 

גם מטעם המדינה הוגשה חוות דעת מומחה, שכתב: "לא הייתה עדות לכך שסבל מ־PTSD (תסמונת פוסט־טראומטית - מ"ש) במהלך עשרות רבות של שנים". כדי לסתור טענה זו, ביקש עורך הדין אדלשטיין להגיש את אותו תסקיר ישן, שבו מספר סולטן על הסבל הנפשי הכבד בעקבות אירועי המלחמה. אך הפרקליטות החליטה להתנגד להגשת התסקיר, בטענה טכנית, שלפיה אסור להגיש דוחות סעד לתיקי בית המשפט. שופט בית משפט השלום בתל אביב התיר את הגשת המסמך, אך בפרקליטות לא ויתרו וערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.

 

גם בערכאה זו עמד השופט לצדו של סולטן, דחה את ערעור הפרקליטות ואישר להגיש את המסמך, כאשר הוא קובע: "הדבר עשוי לשנות את תמונת המצב המקצועית ולאפשר לוועדה להגיע למסקנה נכונה יותר". 
 

על פי עו"ד אדלשטיין, "חשיבות התיק היא בכך שבית המשפט קבע שיש לאפשר למי שמגיש תביעה בגין פגיעה בשירות צבאי, להתגבר על כל מכשול טכני כדי להוכיח את זכויותיו. אין מקום לניסיון המקומם של הפרקליטות להסתיר ראיות. אני מצפה מהמדינה להיות לימין חייל שנפגע ולסייע לו ככל יכולתה, ולא לנסות ולמנוע ממנו להוכיח את טענותיו". 
 

סולטן מצדו, מרגיש בעיקר אכזבה עמוקה. "לא באתי בטענות ובדרישות כשנפגעתי", הוא אומר. "החיים הביאו אותי למצב שבו אני סובל. אני כמעט לא ישן בלילה. למה אני צריך, כמו מסכן, להתחנן עבור זכויותי. לא ביקשתי שום דבר שלא מגיע לי".
 

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "על פי החוק ופסיקת בית המשפט העליון, תסקיר שנערך על ידי שירות המבחן מוגבל לשימוש בהליך הפלילי שלשמו נערך בלבד, ואין להשתמש בו בהליכים אחרים. מטעם זה, התנגדה הפרקליטות להגשת התסקיר במסגרת ההליך האזרחי. הכרה באדם כנכה צה"ל על פי חוק הנכים אפשרית רק אם הוכיח המבקש שנכותו נגרמה תוך כדי ועקב השירות הצבאי. במקרה זה, המדינה סבורה כי המבקש לא הוכיח את תביעתו, והנושא נדון בבית המשפט בימים אלו".