הילות שלמות מעוטף עזה שהועתקו לאזורים עורפיים בארץ עדיין לא יודעות מתי ישובו לבתיהן. בעוד שמרבית מממפוני העוטף חזרו לבתיהם, חלק קטן מהיישובים, בהם מתגוררים כ־7,000 תושבים, לא יכולים לחזור לבתיהם בשל מניעה ביטחונית או כיוון שנחרבו.
תושבים אלה עדיין מוגדרים מפונים ומפוזרים ברחבי הארץ, חלקם הגדול כקהילות, וצריכים למצוא פתרונות חינוכיים מורכבים גם לשנה זו, באזורים רחוקים מהסביבה החינוכית המוכרת של התלמידים והתלמידות. קהילת כפר עזה, שעברה להתגורר בשפיים, נמצאת בימים אלה לקראת תהליך מעבר קרוב אך הדרגתי לקיבוץ רוחמה בנגב הצפוני, מהלך שמשפיע גם על האספקט החינוכי.
חשבתם שישראל שנאתו העיקרית? זהו האויב האמיתי של חמינאי
ממצלמות הלוחמים והמסוק: צפו בחילוץ הדרמטי של פרחאן | תיעוד
“רוב החינוך כרגע של קהילת כפר עזה נמצא בשפיים, אבל חשוב להדגיש שיש לנו גם פתרונות חינוכיים לתושבי הקהילה שמפוזרים ברחבי הארץ, מאילת ועד עמק חרוד, הילדים והנערים האלה הם חלק בלתי נפרד מקהילת החינוך שלנו", מתאר גורם בכיר במערכת החינוך של המועצה האזורית אשכול.
“הלימודים יתחילו כרגע בשפיים ובין ספטמבר לנובמבר יתחיל מעבר הדרגתי של הקהילה לקיבוץ רוחמה, ואנחנו נערכים לתת את המענה החינוכי גם פה וגם שם. כשמדובר בגיל הרך, יש מערכת חינוך שהוקמה לקהילת כפר עזה בשפיים ועכשיו אנחנו מקימים מערכת גנים נפרדת לכפר עזה בקיבוץ רוחמה, בתחילה בקרווילות ובהמשך בצורה קבועה.
בנוגע לבתי ספר יסודיים - ילדי כפר עזה למדו בבתי ספר בחוף השרון שקיבלו אותנו בצורה מדהימה, ומה שקורה עכשיו בנוגע לבתי ספר יסודיים הוא שזה כבר מתפצל: יש משפחות שמתחילות את החיים שלהן בקיבוץ רוחמה כי ההורים רוצים שהילדים יתחילו במערכת החינוך שם, אבל רוב התלמידים יתחילו את הלימודים בבית ספר באזור שפיים (געש), כשבמקביל אנחנו מקימים בית ספר יסודי חדש בקיבוץ רוחמה עבור ילדי כפר עזה ורוחמה, אבל יש משפחות שיעברו לשם בשלבים מאוחרים יותר.
יש כאן אקט של קבוצות מתפצלות וזה מורכב כי התלמידים יופרדו מהחברים שלהם. בנוגע לתיכון - רוב התיכוניסטים רוצים להתחיל בתיכון בשער הנגב, שזה התיכון המקורי שממנו הם באו, ואנחנו בונים מערך הסעות משפיים לשער הנגב, שזה טירוף מבחינת זמני הנסיעה. בודדים מתחילים את לימודי התיכון בחוף השרון. חברתית אנחנו נקרעים כקהילת חינוך בתקופת המעבר".
מהם האתגרים הניצבים בפניכם?
“האתגר הראשון הוא להצליח לתת את המענה הכי טוב לכל ילד ונער מכפר עזה באשר הם: להצליח לפתוח את מערכת הגנים ואת בתי הספר כבר ב־1 בספטמבר עם כוח האדם המתאים וכל המענים הרגשיים־טיפוליים שצריך, וזה מענה טיפולי־רגשי שאף אחד בארץ לא מכיר.
אתגר נוסף הוא למצוא את כוח האדם הייעודי המתאים לבתי הספר בקיבוץ רוחמה כי רוב כוח האדם מפונה לשפיים כרגע, וזה אתגר שאנחנו עוסקים בו הרבה מאוד כרגע, וגם לתת כמה שיותר מענים למי שלא עובר איתנו לקיבוץ רוחמה אלא נשאר במקומות שונים בארץ.
אלו ילדים ונערים שחוו טראומה וזה קריטי מאוד לתת להם את כל המענים הכי טובים, ואם לא יודעים לתת את המענים - לראות איך אנחנו תומכים ונותנים מענים שאנחנו מגייסים. המדינה לא מממנת כל דבר אבל אם יש צורך – ניתן מענה ונממן. אתגר נוסף הוא הפיצול, העובדה שיש ילדים שיעלו פה, בשפיים, לכיתה א’ ואחרי זה יעברו לבית ספר אחר, מפגש חדש עם ילדים חדשים, זה לא קל".
תאר את הלך הרוח.
“להורים ולילדים מאוד קשה. יש מקרים שהנער רוצה לעבור דרומה לקיבוץ רוחמה אבל להורים לא מתאפשר, והוא נאלץ להישאר במרכז. יש גם מקרים שההורים עוברים לרוחמה אבל הילד לא רוצה לעבור כי נוח לו וטוב לו במרכז. אלה התמודדויות יומיומיות. יש להורים התלבטויות יומיומיות איך ומתי הכי נכון לעשות את הצעד. התלמידים מדהימים והם השראה גדולה".
“תהליך קליטה מורכב"
קהילת רעים מתפצלת בשבועות האחרונים: חלק מהקהילה שב לקיבוץ וחלק נשאר בתל אביב, ומשולב במסגרות החינוכיות בעיר הגדולה. “רוב תלמידי בית הספר היסודי שלנו נשארים בתל אביב וילמדו בבית ספר טבע שקיבל אותנו כבר בדצמבר האחרון, לאחר שפונינו כקהילה מאילת לתל אביב", מציינת נעם מש, יו"ר ועדת חינוך בקיבוץ רעים.
“תלמידי התיכון חוזרים לתיכון נופי הבשור בעוטף בגלל נושא החברים. הקשיים העיקריים של ילדי קיבוץ רעים שנמצאים בתל אביב הם קשיים של מי שהוא קיבוצניק, שרגיל לחיות בקיבוץ, ופתאום עובר לגור בשני מגדלים בתל אביב - לילדים לא מתאפשר להסתובב חופשי יותר מדי בתל אביב, וזה שונה עבורם, כך שזה האתגר הגדול".
מהי ההיערכות שלכם לשנה החדשה עבור התלמידים בתל אביב?
“הילדים התרגלו כבר לבית ספר טבע ורכשו בו חברים חדשים, ככה שהעדיפות של ההורים היא שהם ימשיכו בבית הספר הזה גם בשנת הלימודים הקרובה כדי לא לעשות מעברים באמצע השנה. הרבה מזה תלוי במנהלת ‘תקומה’. אנחנו תומכים בלתת לכל משפחה את ההחלטה שמתאימה לה. עיריית תל אביב עשתה כל מה שהיא יכולה כדי שיהיה קל לקיבוץ ולילדים בעיקר.
זה לא קל, שום דבר לא קל בשנה הזו, אבל דואגים לתגבורים, גם נפשיים, לילדים. יש את האתגר של לגשר על הפערים הלימודיים ולספק לילדים גם את פתרונות הטיפול לטווח הארוך שמלווה ועוטף אותם במהלך השהות בתל אביב (וגם את אלה שחוזרים לקיבוץ)". בינואר האחרון עברו מפוני קיבוץ ניר עוז כקהילה למגורים זמניים בשכונת כרמי גת בצפון קריית גת.
בעוד שקריית גת הקימה גנים ומעונות לילדי ניר עוז, תלמידי בתי הספר ותלמידי התיכונים עברו ללמוד בבתי ספר ובתיכונים במועצה האזורית יואב הסמוכה, שנערכת גם השנה לקלוט אותם במערכת החינוך שלה. “לנו, הצוותים החינוכיים ביואב, יחד עם קהילת ההורים, יש זכות לקחת חלק בעזרה לאחים והאחיות היקרים מהעוטף ומהצפון ולשלב אותם במערכות החינוך שלנו בכל שלבי החינוך", אומר ינקל'ה שטיינברג, מנהל מחלקת החינוך ביואב.
“במסגרת זו, יש לנו זכות גדולה לקבל את ילדי ניר עוז בבית הספר היסודי ‘האלה’ ובתיכון האזורי ‘צפית’, שניהם בקיבוץ כפר מנחם. תהליך הקליטה הוא ללא ספק מורכב, ואין שום ניסיון חינוכי דומה שניתן להישען עליו. הצוותים החינוכיים במוסדות החינוך ובשירות הפסיכולוגי־חינוכי שלנו נרתמו עם כל הלב לטובת תהליך קליטה מיטבי, ברגישות המתבקשת.
היה לנו חשוב מאוד לעבוד יחד עם הנהגת ניר עוז, ההורים, הצוותים החינוכיים מבתי הספר באשכול, מחלקת החינוך באשכול ומשרד החינוך. החל מראשית התהליך ועד היום מוביל אותנו העיקרון שילדי ניר עוז, כמו כל הנקלטים מהצפון והעוטף, הם חלק בלתי נפרד מהמערכת שלנו וזה בא לידי ביטוי בשילוב מלא בכיתות ובכל הפעילויות. התרגשנו מאוד לראות את ההשתתפות של הילדים גם במסיבות הסיום ובפעילויות החוץ־כיתתיות כחלק אורגני מהמערכת".
“ילד צריך יציבות"
קהילת כיסופים מפונה ליישוב עומר, שם הוקמה מערכת חינוכית תומכת לילדי הגן, בתי הספר היסודיים והתיכונים, וקהילות הקיבוצים עין השלושה, נירים, סופה ובארי ישולבו במערכות החינוך בבית הספר היסודי “נווה מדבר" שבקיבוץ חצרים ובבית הספר העל־יסודי “מבואות הנגב" שבקיבוץ שובל.
“זו הייתה תקופה מטלטלת ועברנו למשך חמישה חודשים למלון באילת, כשליבי, הילדה הפרטית שלי שתעלה השנה לכיתה י’, לא למדה באף מסגרת לימודית במשך חמישה חודשים, אפילו לא יום אחד", מספרת מירב כהן, תושבת קיבוץ עין השלושה שמפונה לנתיבות. “המענים החינוכיים שניתנו באילת היו לא הולמים ולא ראויים בלשון המעטה, אז הבת שלי החליטה, בתמיכה שלי, שלא ללכת לבית הספר. חשוב לציין שבמשך חמשת החודשים האלה אף גורם לא יצר קשר עם ליבי, שזה מזעזע בעיניי.
אף גורם לא הבין שיש פה בעיה מאוד גדולה שילדה לא הולכת לבית ספר, ואפילו משרד החינוך לא טרח להתקשר ולבדוק למה היא לא הולכת לבית ספר, מה אפשר לעשות ולעזור. הגענו לנתיבות באמצע חודש מרץ, וליבי נקלטה בתיכון ‘מבואות הנגב’. הייתה קליטה טובה, גם לימודית וגם מנטלית.
מערכות החינוך בשני בתי הספר האלה מאוד טובות, הילדים נקלטו מאוד יפה חברתית, וחשוב לציין שהמדינה לא עשתה מספיק כדי לעזור לבתי הספר לקלוט את הילדים אלא המאמץ נעשה על ידי הקיבוצים עצמם. המדינה לא רואה את התלמידים ולא חשבה שצריך לספק להם מערך שלם שיצמצם את הפער. יש לליבי כבר חברים חדשים, וטוב לה". חשבת להחזיר אותה ללימודים ב"נופי הבשור", התיכון בו למדה לפני ה־7 באוקטובר?
“לא, טוב לה מאוד פה, ואנחנו כאן, כרגע, כדי להישאר. ילד לא רוצה שיתייחסו אליו כמו למחורר שמעבירים ממשרד למשרד, ילד צריך יציבות וזו היציבות שאני יכולה כרגע לתת לה. זו המסגרת שלה עד י"ב מבחינתנו, מה גם שהיא מתחילה עכשיו מגמות. גילינו בקיבוצים הנוכחיים מערכות חינוך יותר טובות ממה שהכרנו בעוטף עזה.
בשיח עם הורים רבים גילינו שמערכות החינוך שהמדינה מציעה לנו בעוטף, עוד לפני ה־7 באוקטובר, ירודות בהרבה מהרמה של מקומות אחרים, וזה התגלה גם למי שהתפנה עצמאית וגם למי שפונה מטעם המדינה. לצערי אני אומרת שהחינוך בעוטף לא יכול להתחרות בבתי ספר אחרים.
הרבה הורים מרגישים שהפקירו את התלמידים, שאף אחד לא דאג להם בתחילת המלחמה ואף אחד לא דואג להם עכשיו. התמזל מזלי שאני לא צריכה לשלוח את הבת שלי לקריית החינוך בעוטף עזה. חשוב לי לציין את המאמץ האדיר של בתי הספר הקולטים לאפשר לילדים שלנו קליטה חלקה, קלה ונעימה. כל הצוות החינוכי, הפסיכולוגי ואפילו התלמידים יצאו מגדרם כדי לעזור לילדים שלנו מבחינה לימודית וחברתית כאחד ולהעניק להם חוויית קליטה חיובית. הם ראויים לכל הערכה על כך".