"רונה התעקשה שההנצחה של אילן ואסף תהיה בחינוך ולא באנדרטאות"

רונה רמון, שהלכה שלשום לעולמה, נגעה בילדים רבים במדינה באמצעות מיזמים חברתיים ותוכניות חינוכיות שהובילה בשנים האחרונות. היו גם אנשים שאלמנתו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, ואמו של הטייס אסף רמון, שנהרג במהלך שירותו הצבאי, הותירה בהם חותם עמוק. אפילו משנה חיים. בין שבאופן אישי ובין שמקצועי. לרוב היה מדובר בשילוב של השניים: האישיות החמה והדואגת לצד החתירה המתמדת להמשיך קדימה אל מול האתגרים.
 

“חושבים שהחומר החזק בטבע הוא דרגה 10 בסולם מוס, היהלום", מספר יונתן חלאטניק, סטודנט לרפואה בן 23 מקריית אתא, שזכה ב"אות רמון" למנהיגות וחברה. “אבל זו טעות: יש גם דרגה 11, והיא שמורה לרונה רמון. בניגוד לכל אבן טובה, רונה לא רק החזירה אור אלא הייתה בעצמה מקור לאור. לא ראיתי בחיי עיניים מנחמות, מאירות וחכמות כמו עיניה. מפעל ההנצחה של אילן ואסף הוא עבורי בית של חום, טוב לב ומצוינות. הוא מקבל צעירים מכל מקום ומכל רקע, עושה להם ניתוח להגדלת הלב והקודקוד". 

חזונה של רמון היה להנחיל את מורשתם של אילן ואסף ברחבי הארץ באמצעות עשייה חינוכית ודרכה להשפיע על החברה הישראלית. ההיכרות של חלאטניק עמה החלה בלי ידיעתה, כשהיה עוד תלמיד בחטיבה ויזם בבית ספרו כתיבת מכתבים עבורה לאחר נפילתו של אסף. “לא יודע למה זה בער בי" הוא מספר, “אבל ידעתי שזה חשוב. ידעתי גם שבוודאי יגיעו אליה אלפי מכתבים, אבל ביקשתי בכל להשתתף בניחומים. המפגש האמיתי שלנו היה כבר במיונים לתוכנית ‘אות רמון'". 

עם עוד 15 תלמידי כיתות י"ב ברחבי הארץ זכה חלאטניק להשתתף בתוכנית המנהיגות בשיתוף משרדי המדע והחינוך. התוכנית השנתית מאתרת תלמידים בעלי תרומה יוצאת דופן לקהילה ומשלבת אותם במיזמים של העצמה ובניית מובילות חברתית. בראיון הסינון הסופי שלו, הוא זוכר בעיקר את עיניה של רונה: “הסתכלתי בעיניים שלה והרגשתי נחמה. היא הצליחה להשקיט את ההתרגשות בחדר שהיה מלא בבכירים במשק שמראיינים אותך. זאת התכונה הכי דומיננטית שמלווה את מערכת היחסים שלי עם רונה. כולם יודעים  עד כמה הייתה חזקה וחכמה, אבל היכולת שלה להרגיע הייתה נדירה". 
 

חלאטניק התחיל את התוכנית וזכה להכיר מקרוב את רונה ופועלה. החניכים במסגרת זו נדרשים להתמודד עם דילמות רגישות ובוערות בחברה הישראלית. רונה לא החמיצה אף מפגש והתייצבה לכל ימי ההכשרה והלימוד . 

“היא דיברה הרבה על אילן ואסף", חלאטניק נזכר. “בכל פעם שניגשנו לדילמה כזו או אחרת, תמיד שלפה משפט שלהם שלדעתה יכול היה לתרום לסיטואציה. רונה ליוותה אותי למעשה גם בקורס הקצינים בצבא. אני זוכר שהתמודדנו שם עם שאלה שאילן התחבט בה: כטייס הוא יכול לגרום להרס וחורבן, בעוד שהמטרה שלו היא לעשות טוב. היא סיפרה שהמסקנה שלו הייתה שאתה צריך להיות הכי כן עם עצמך כדי לדעת איפה עובר הגבול של החלטה קשה אבל שווה למען הטוב הכולל, ומתי התשלום הוא גבוה מדי ולא שווה. המורשת הזאת שרונה הנחילה לנו דרך אסף ואילן ליוותה אותי הרבה בקורס, בצבא ובחיים". 

הקשר בין רמון לבין חלאטניק התהדק כאשר האחרון יזם לפני כשנתיים את פרויקט “תנופה - בגרות ומחקר", המשלב תלמידי תיכון באקדמיה ובתעשייה ומעניק להם נקודות לבגרות. כך למשל, תלמידים חובבי ביולוגיה משתלבים לאורך שנה בעבודת המעבדה לחקר הסרטן באוניברסיטה העברית. 

“הייתי סטודנט שנה שנייה ברפואה ולא היה לי ניסיון בהקמה של מיזמים כאלה", חלאטניק נזכר. “פניתי לקרן רמון לצורך קבלת תשתית ארגונית. אף על פי שהפרויקט לא תאם אחד לאחד את התחומים שבהם היא עסקה - חלל וטכנולוגיה, הסכימו לקלוט אותנו. גם המנכ"ל שם וגם רונה חשבו שיש להם אחריות כלפי הבוגרים של ‘אות רמון'. רונה האמינה שאחריות הקרן לא מסתיימת בתאריך סיום הפעילות. היא הרגישה מחויבות אישית לאנשים בתוכנית". 

רונה לא שיתפה את שותפיה לפרויקטים בשכול ובקושי. היא העדיפה שהמורשת של אסף ואילן תיחרט בשיפור חייהם של ילדים ובני נוער, של הקהילה. “גם כשהגענו לטקסי הזיכרון לא דיברנו אף פעם על  האובדן", חלאטניק מספר, “אלא על אילן ואסף כמודלים וכבני אדם. אני יודע שהיא התעקשה שההנצחה שלהם תהיה בחינוך ובערכים ולא באבנים ואנדרטאות. תמיד הזכירה לי מה הם היו עושים אילו היו כאן היום. נושא השכול לא עמד על סדר יומה. היא התמקדה בהנצחה, אבל לא באיך מנציחים. בחודשים האחרונים, על אף שהיה לה קשה מאוד, רונה ביקשה שנרגיש שיש לנו אוזן קשבת, גם אם היא לא זמינה עבורנו לשיחה, כי לא הייתה יכולה לדבר. זו אחת התכונות שהכי אתגעגע אליהן: הזמינות, תמיכה בכל מצב. אתגעגע לנחמה ולמבט החכם שלה. העובדה שלא אראה אותה קשה לי מאוד, אבל אני ממשיך את השליחות שלה: היא הקשיבה מצוין, ואת זה אני שם לי כיעד אישי בחיים בכלל וכרופא בפרט".

מחדר קטן לאולם גדול

בין התוכניות הרבות שמפעילה קרן רמון נמנית גם “הטייסת", המטפחת מנהיגות בשיתוף טייסי חיל האוויר; “הורייזון" המכשירה ומחזקת את לימודי החלל; וכאמור “אות רמון" המקדמת מנהיגים בפריפריה החברתית. אחת ההצלחות הגדולות של הקרן היא הנגיעה בחלל, תרתי־משמע: תוכנית בשילוב נאס"א המאפשרת לתלמידים לשלוח ניסויים שפיתחו לחלל. 
 

דניאל רוקברגר, מוביל הסטארט־אפ NSLComm בתחום החלל, זכה לעבוד עם רונה במגוון רחב של יוזמות חינוכיות ומחקריות. ההיכרות ביניהם החלה בשנת 2006, כשרוקברגר למד באוניברסיטה הבינלאומית לחלל בצרפת בסיוע מלגה שהעניק לו פילנתרופ יהודי לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה, שבו נספה אילן.

“כשחזרתי מהלימודים שאפתי לחזק את הצד הישראלי בתוכנית החלל באוניברסיטה בצרפת, אז התקשרתי לרונה", הוא נזכר. “היא מיד התגייסה למיזם והקמנו את קרן המלגות לישראלים שהפכה לימים לקרן הממשלתית על שם אילן ואסף של משרד המדע. בכל שנה בוחרים סטודנטים ושולחים אותם ללימודי החלל בעזרת מלגה. עד כה נשלחו כבר 45 ישראלים, בהשקעה של יותר ממיליון דולר".

אבל רוקברגר רצה להשפיע יותר והגה עם ד"ר רז יצחקי תוכנית לחינוך לחלל בתוך בתי הספר. זהו מיזם שבסיומו ישגרו התלמידים ניסויים לתחנת חלל. רונה התחברה לפרויקט והייתה שותפה מלאה להתלהבות של רוקברגר, לרצון שלו להעצים ילדים באמצעות הכרת החלל. כך נולדה התוכנית “רמון ספייסלאב". 

“עבדתי עם רונה באופן צמוד", מספר רוקברגר. “את הקול הקורא של אוניברסיטת החלל בצרפת כתבנו יחד. היא הייתה מאוד מעורבת וחיפשה את המסר שברצונה להעביר הלאה. היוזמה החינוכית חיברה בינינו. הרעיון היה לקחת בני נוער באזורי שוליים, שבהם אין עיסוק בחלל וטכנולוגיה, ולהעצים אותם בעזרת התחומים האלה. הם התלהבו להיות חלק ממשהו גדול, בשילוב נאס"א, וזה בדיוק מה שרונה ייחלה לו. התלמידים מפתחים ניסויים שונים ומשגרים לתחנת חלל, האסטרונאוטים שם מפעילים אותם ושולחים חזרה לכדור הארץ, ואז התלמידים מנתחים את התוצאות. זה יכול להיות גידול צמחים, ריקבון ועמידות מתכות, אפילו ריקבון של תפוח. התחלנו עם בית ספר אחד, ובעזרת רונה והקרן המספר עומד היום על כ־50 בתי ספר". 
 

רוקברגר ניסה להיות אסטרונאוט ולהמשיך את דרכו של אילן. רונה הייתה שם לצדו לאורך כל הדרך. “היא נתנה לי להרגיש שכל דבר אפשרי", הוא אומר. “בכל פעם שדיברה בכנס שלנו הזכירה לי איך התחלנו בחדר קטן, ואיך אנחנו עומדים כיום באולם גדול עם יותר מאלף תלמידים. אתה רואה אישה שעברה את כל הטרגדיות האלה ולא עוצרת. זה העצים את כל מי שסביבה. היא הביאה אנשים שינהלו וידריכו, אבל תמיד הייתה הרוח החיה מאחורי הכל". 

סיפורי ההצלחה היו רבים. למשל נערים שניצלו את הידע שקיבלו כדי להתקדם בצבא, או נערות שסלדו מתחום החלל וזכו למחמאות על ניסוי סרטנים שהובילו. “יהיה קשה מאוד להמשיך בלעדיה", אומר רוקברגר. “התפקיד שלנו כעת הוא לשמור על הלהבה שלה. זה היה קל איתה, כי רק ראו אותה, והאש הייתה שם. כעת נצטרך לעבוד קשה יותר. אתגעגע הכי הרבה להשראה שלה. לידה אתה חש ביטחון עצמי, מרגיש הכי שווה, יכול לעשות הכל. הייתי ביישן מאוד בהתחלה והיא דחפה אותי. לא הייתי מגיע למקומי היום בלעדיה".

החברות הכי טובות

פועלה של רמון לא הסתיים במיזמי הקרן. היא נגעה בעוד פרויקטים רבים ברחבי הארץ, סוחפת אחריה אנשים טובים, פילנתרופים ומתנדבים, ודואגת לכל פרט: גיוס כספים, לינת חניכים ועד התוכנים עצמם. 

רמון ניהלה גם את קבוצת הוואטסאפ “החברות של רונה", שכללה חברות ומכרות ששיתפו עמה פעולה בכל פעם כאשר אחד המיזמים נזקק לסיוע - הכל בהתנדבות ועם רוח עשייה. 

מכינת “אחד משלנו", המכשירה נוער מוחלש שנשר ממסגרות ועולים חדשים לשירות משמעותי בצבא, הקימה בעזרת רונה את “בית אסף", על שם בנה, במצפה אילן, יישוב על שם בעלה. המכינה פועלת כבר שלוש שנים. המבנה עוד לא עומד בשלמותו, ורונה דאגה גם בשבועות האחרונים, למרות הכאב שהתגבר בגלל המחלה, להאיץ את המיזם. 

“רונה חיפשה איפה להקים את המיזם הבאה שלה. היא שמעה על המכינה ואמרה לי: ‘זה בול'", מספר שחר אופז, ראש מכינת “אחד משלנו". “בשנה האחרונה היא כנראה הרגישה שצריך למהר והגבירה את תהליך גיוס הכספים והבנייה, הייתה מאוד מעורבת. לפני שלושה שבועות, כשכבר הייתה מאוד חולה, היא התקשרה אלי ואמרה לי: ‘רגע, שחר, איפה יישנו בוגרי המכינה בסופי השבוע?'. עניתי שהחניכים יפנו להם מקום בחדרים שלהם. היא הבהירה: ‘לא יקום ולא יהיה', והתעקשה שתיבנה גם דירת בוגרים. זאת רונה וזה מה שעבר לה בראש בזמן שהיא חולה. לא ייאמן".

אופז מוסיף ומספר: “בשבועות האחרונים רונה המשיכה להיות פעילה בקבוצות הוואטסאפ של החניכים, מגיבה ומכניסה עולמות תוכן חדשים כל הזמן. מעגל החברות גם סייע לה לארגן מסך שהיה חסר, לתקן שולחן שנשבר, כל מה שהיה דרוש. כולן נקראו לדגל והתייצבו. הנערים במכינה סופגים את מורשת רונה ואסף. אחד החניכים שאל אותי למה מגיע לנו הכבוד שרונה מבקרת אותנו. עניתי לו שהיא מכבדת כל ילד שנכנס לתוכנית ולכן מגיעה לפגוש את כולם. זה יכול להיות נער עם פטור משירות קרבי. היא מספרת לו על אסף שגם יכול היה לקבל פטור, אבל בחר להיות טייס. היא סיפרה שלא הצטערה לרגע שהסכימה שאסף יהיה בתפקיד קרבי, כי כל עוד אדם עושה מעשה ערכי ואלוהים מחליט מתי זמנו ללכת. היא הרגישה שלא הייתה לה זכות לקבוע את חייו של אסף וכל ההסבר שלה מאוד השפיע על החניך. אגב, הוא התגייס ומשרת בפלס"ר נח"ל". 

חניכי המכינה דיברו אתמול רבות על המנהיגות של רונה, על הממלכתיות שלה, על העובדה שכולם מתאחדים כאשר היא נכנסת לחדר. אופז מספר שביקשה לא לגלות לצעירים על מחלתה. לפני כמה שבועות התעקשה להגיע לטקס אף על פי שכבר איבדה את קולה. היא הסבירה את מצבה בשפעת וצרידות. היו, אגב, כאלה שייעצו לה לספר על המחלה וכך לנסות לגייס כספים. היא סירבה. היה חשוב לה שהכספים יגיעו עבור הערכים שהאמינה בהם, והיא גייסה שישה מיליון שקלים למכינה.  

“הבשורה הקשה היכתה בכולנו", אומר אופז. "אחד החניכים אמר שמבחינתו אלוהים נפל. במפגשים היא תמיד עברה בין החניכים וחיבקה את כולם. בכל פעם היא ריגשה אותי מחדש. היא לא שיתפה בקשיים שלה. כשהייתי חופר לה, ענתה לי: ‘עזוב אותך שחר, אתה עושה דברים חשובים, אין לך מה להתעסק בשכול. בוא נסתכל קדימה'. היא הובילה פרויקטים רבים בצניעות והצליחה להיכנס ללב של כולם. לרוב אתה מצפה ממנהיג שיהיה אסרטיבי, אבל רונה הצליחה להנהיג בצורה שקטה ואנושית. ההמשך שלנו מאוד ברור: צמצום הפערים והמשך העברת מורשת אילן ואסף, להמשיך לצמוח ולראות את הטוב, כפי שרונה הייתה רוצה. באחד המפגשים שאל חניך את רונה: ‘איך את מצליחה לחיות? מאיפה יש לך את הכוח?'. היא הגיבה בעיניים מחייכות: ‘מה זאת אומרת? ממך. אתה נותן לי כוח. תתקדם, תלמד, תתגייס לצבא. אתה הכוח שלי".

חלאטניק מסכם את פועלה של רונה: “לא סתם אנחנו מכנים את המיזם ‘משפחת רמון' - למשפחה אין תאריך כניסה ויציאה ואתה מחויב לה, לא משנה מה יקרה. מבחינתי, מבחן ההצלחה של מנהיג הוא לעשות משהו שימשיך גם אחריו, ואין לי ספק שבמבחן הזה רונה תעמוד".