עתירה מנהלית למשרד החינוך: שיעור הזוגות המתגרשים בישראל הוא גבוה, ולכן אין זה מפתיע שיותר ויותר ילדים גדלים במציאות של שני בתים - אצל אמא ואצל אבא. כשישאלו את הילד היכן כתובתו, הוא ככל הנראה יסביר שיש לו מקום מגורים כפול, אך על פי משרד הפנים כתובתו תהיה לפי מקום מגוריה של האם. כעת, בעקבות מקרה של אב שנותר חסר אונים מול המערכת, הוגשה עתירה מנהלית למשרד החינוך.
בשנה שעברה דיווחנו ב"מעריב" על בעיית התלמידים להורים פרודים או גרושים שאינם מתגוררים באותה הרשות, ולכן לא זכאים להסעות משני הבתים, אלא רק מכתובת האם. כך יוצא שעל האב מוטלת האחריות לדאוג להסעת ילדיו לבית הספר וממנו בזמן שהותם אצלו. משרד החינוך הסביר אז כי הוא מממן הסעות תלמידים בהתאם לחוזר מנכ"ל, שאכן קובע כי המשרד ישתתף בהסעת תלמידים להורים פרודים או גרושים רק אם מתקיימים מספר תנאים, בהם תנאי הקובע שההורים מתגוררים בתחומה של אותה רשות חינוך מקומית.
העתירה למשרד החינוך בנושא זה הוגשה על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, לזכרו של פרופ׳ יעקב נאמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בדרישה לבטל את הסעיף המפלה. במקרה שהגיע לקליניקה והניע את המהלך, משרד החינוך סירב להשתתף בעלויות הסעתו של ילד להורים פרודים עם מוגבלות, ומתקצב רק את הרשות של האם, ולכן האב נאלץ להסיע אותו על חשבון זמנו וכספו.
עו״ד רוני רוטלר, מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בבר אילן, שהגישה את העתירה יחד עם ד"ר מיה גפן, מסבירה ל"מעריב" כי "יש פה אפליה לא רלוונטית בין ילדים. הילדים וההורים לא אשמים, מה הבעיה הלוגיסטית לפצל את התקציב בין שתי רשויות? גם אם המערך הלוגיסיטי מסובך יותר זה לא בשמיים. למה אי אפשר להסיע ילד חצי מהשבוע משם וחצי משם? זה לא נשמע כמו פתרון כל כך קשה לביצוע. לא ברור למה משרד החינוך מתעקש על זה".
בלשכה המשפטית במשרד החינוך מתעקשים ש"אין מקום לשנות את הכלל על מגורים ברשות מקומית אחת". עוד מבהירים כי "ההוראה מאזנת בין צורכי התלמיד לבין שיקולים נוספים בבסיס חוזר המנכ"ל". מהם אותם שיקולים נוספים, ואיך הם בדיוק מאזנים את צורכי הילדים? לא ברור. בינתיים שנת הלימודים מתקרבת, והאב נותר עם מענה חלקי בלבד, משום שהרשות שבה הוא מתגורר החליטה לסייע לו, אף שהיא אינה חייבת, ומממנת עבורו חלק מההסעות.
"הילד אובחן עם בעיות רגשיות לא פשוטות, ולא הצליח להשתלב בבית ספר רגיל", מסביר האב. "נאלצנו למצוא לו מסגרת חינוכית לילדים עם קשיים התנהגותיים־רגשיים, וכיוון שאין בית ספר כזה באזור שלנו, היינו צריכים למצוא מסגרת שתהיה בטווח סביר משני הבתים. גם זה היה מאבק לא פשוט, כי בי לא מתחשבים בכלל מבחינת המרחק", הוא אומר בתסכול.
"כשהצלחנו למצוא בית ספר שהוא פחות או יותר באמצע הדרך לשנינו, עלה נושא ההסעות. להפתעתי, הבנתי שהן יהיו רק מהבית של האם, כי זו הכתובת מבחינת משרד החינוך. זה שיש לו כתובת נוספת בביתי - זה לא רלוונטי מבחינתם".
איך זה משפיע עליך?
"בימים שהוא אצלי אני נאלץ לעזוב את העבודה מוקדם, לקחת אותו מבית הספר ולהביא אותו לעבודה, שיהיה איתי עד שאני מסיים לעבוד, כי אין באזור בית הספר שום צהרונים או חוגים. בבקרים זה קצת יותר פשוט, כי אני מגיע לעבודה מאוחר, אז אפשר להסתדר. הקושי הוא לקחת אותו באמצע היום, וזה כמעט עלה לי בפיטורים. במקום העבודה מבינים, אבל זה מאוד לא פשוט".
ממשרד החינוך נמסר: "נתייחס לעתירה במסגרת ההליך המשפטי".