מחקר חדש מצא כי ההוראה המקוונת הסינכרונית שנכפתה על המרצים באקדמיה בישראל משפיעה לרעה על מידת הסטרס שלהם, ובאה לידי ביטוי גם בקולם.
החוקרים בחוג להפרעות בתקשורת במכללה האקדמית הדסה החלו את המחקר בשבוע הראשון של ההוראה מרחוק. מהמחקר עולה כי מרצים שהעבירו הרצאות סינכרוניות התאפיינו בעלייה ברמות של הלחץ הפסיכולוגי בהשוואה לחוויית הלחץ שלהם בהוראה הרגילה שלא בתקופת הקורונה. הדבר השפיע על תסמינים שליליים בקולם (כמו עלייה בצרידות, עייפות ווקאלית, מאמץ בהפקת הקול, כאב או צורך תכוף ללגום מים).
המחקר בדק למעלה מ־300 מרצים מכ־14 מוסדות אקדמיים שונים בישראל. נמצא כי המרצים מדווחים על עלייה משמעותית בחוויית הלחץ בזמן ההוראה המקוונת והחשיפה לקורונה, בהשוואה למידת הלחץ שהם חווים בשגרה.
אף שהמרצים לא חשים בשינויים השליליים בתסמיני קולם בהשוואה להוראה הרגילה, הממצאים מלמדים כי ישנו קשר חיובי בין מידת הלחץ שחווים המרצים בתקופה האחרונה, לבין האופן שבו הדבר משפיע על סימפטומים שליליים בקולם.
כך, קרוב ל־30% מהנחקרים דיווחו שהם הגבירו את עוצמת הקול שלהם בזמן ההרצאות המקוונות מרחוק, ביחס להרצאות פרונטליות רגילות. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין הלחץ הפסיכולוגי של מרצים אלו לבין הדיווח על הגברת עוצמת הקול - ושניהם קשורים לעלייה ברמת הסימפטומים השליליים של הקול.
המחקר נערך על ידי פרופ' אבי בסר, קלינאית התקשורת שרי לוטם וד"ר וירג'יל זיגלר־היל. פרופ' בסר, ראש החוג להפרעות בתקשורת, מדגיש כי "חשיבות המחקר היא בעובדה שבעבר נעשו מעט מאוד מחקרים על אודות ההשפעות הפסיכולוגיות והקוליות של מרצים באקדמיה. יתרה מכך, אין בכלל מחקר על חשיפה לאירוע לחץ פסיכולוגי כמו זה שאליו אנחנו נחשפים - מה שמעניק למחקר תוקף חזק".
