בסגר הקודם באביב האחרון הופסקה עבודת הפסיכולוגים החינוכיים ברשויות מקומיות רבות לכמה שבועות, עד שהוחלט להחריגם ולהגדיר את עבודתם כחיונית. בסגר הנוכחי נדמה היה שהממשלה כבר למדה מראש את לקח חיוניות הטיפול הפסיכולוגי הציבורי ברשויות המקומיות ובקובץ תקנות הסמכויות המיוחדות להתמודדות עם הקורונה, נקבע בפרק החינוך כי "יינתן שירות מענה חינוכי רגשי לטובת ציבור הילדים והנוער החווים התמודדות עם מצוקות, מצבי לחץ, תמיכה, אובדנות, פוסט טראומה ומצוקות רגשיות".
ועדיין, בעקבות דיווחים רבים של פסיכולוגים בשירות הציבורי על הוצאתם לחל"ת בסגר הנוכחי, מבדיקה מקיפה שערך הפורום של "התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית" ושאת מסקנותיה אנחנו מפרסמים לראשונה, עולה תמונה שונה בתכלית.
ניסוחן העמום של התקנות הביא לכך שחלק מהרשויות המקומיות בחרו לצמצם את עבודת השפ"חים (שירותים פסיכולוגיים חינוכיים) או להפסיק בחלק מהמקומות את עבודת הפסיכולוגים החינוכיים ולהוציא את הפסיכולוגים לחופשה כפויה או חל"ת, זאת בימים שבהם מערכת החינוך פועלת מרחוק בחינוך הרגיל וכרגיל בחינוך המיוחד.
כך לדוגמה מרבית הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוי החינוכי בתל אביב הוצאו לחופשה מיד לאחר יום הכיפורים, ומחצית מהפסיכולוגים בשפ"ח רעננה הוצאו אף הם לחופשה. רשימה חלקית של העיריות שהפסיקו את עבודת הפסיכולוגים החינוכיים או צמצמו אותה, דווקא בתקופה בה זמינותם לתלמידי מערכת החינוך המושבתת קריטית, כוללת מלבד תל אביב-יפו ורעננה גם את נתניה, נוף הגליל, מועצה אזורית לכיש, מועצה אזורית חבל מודיעין, אעבלין וחורפיש. בכסייפא הבדואית הוצאו הפסיכולוגים לחופשת סוכות מרוכזת.
לצדן, רשויות רבות הפיקו אומנם לקחים מהסגר הקודם ולא פגעו בעבודת הפסיכולוגים החינוכיים, אבל בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית מתקוממים: "באופן מפתיע, כאילו לא למדנו דבר מן הסבב הקודם, נפגע השירות הפסיכולוגי החינוכי בשעה בה מערכת החינוך פועלת מרחוק בחינוך הרגיל וכרגיל בחינוך המיוחד. בימים בהם משבר בריאותי, חברתי וכלכלי משפיע על האוכלוסיה, הפסקת שירותים פסיכולוגיים היא בבחינת הפסקת זכות לשירות חיוני ובסיסי".
ירדן מנדלסון, פסיכולוגית קלינית ומראשי מטה המאבק של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, אומרת ל"מעריב": "בתקופה כל כך קשה, כאשר במקביל למגפת הקורונה מבעבעת מגפה של תחלואה נפשית, כאשר אנחנו מדווחים על עלייה באלימות בתוך המשפחה, דיכאון, חרדה ואובדנות, כאשר ילדים רבים אשר בעבר לא הוגדרו כילדים בסיכון נכנסו למעגל הסיכון בשל משבר הקורונה, כאשר הצוותים החינוכיים בבתי הספר צריכים להתמודד עם אתגרים כל כך רבים, כאשר הורים מתמודדים עם קשיים של ילדיהם בסירי הלחץ הביתיים, דווקא בתקופה הזאת בוחרות חלק מהרשויות המקומיות לצמצם או לסגור את השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים".
היא מדגישה כי פסיכולוג חינוכי בשירות הציבורי מרוויח כ-35 שקל לשעה ואף יתרה מכך - כשני שליש משכר הפסיכולוגים החינוכיים מגיע וממשיך להגיע גם בימי הסגר והלמידה מרחוק, מתקציב משרד החינוך כך שהחיסכון למשלם הארנונה הוא זעום, בוודאי בהשווה למחירים של צמצום שירות חיוני זה.
מנדלסון חוששת כי מדובר בתחילתה של מגמה שתתגבר אם משרדי החינוך, הבריאות, הפנים והרווחה לא יתערבו בהקדם: "הפסיכולוגים החינוכיים נותנים מענה בעתות שגרה וחירום לצוותי ההוראה, כמו גם מענים וטיפולים פרטניים להורים ולילדים. בתקופת משבר הקורונה הופכת הרציפות של מענה זה לקריטית ביותר כאשר הפסיכולוגים החינוכיים מסייעים לצוותים בטיפול בילדים בסיכון, ילדים מנותקי קשר וילדי החינוך המיוחד, לצד עבודה מניעתית לקידום חוסן של כלל אוכלוסיית התלמידים והמשפחות. החשש הגדול שלנו הוא כי במידה שלא ייערך שינוי בתקנות והפסיכולוגים החינוכיים לא יוגדרו באופן מפורש כסקטור שעבודתו המלאה חיונית בימים אלה, רשויות מקומיות נוספות יצמצמו או יפסיקו את עבודת השפ"חים על כל המשמעויות הנגזרות מכך לאחר חג הסוכות".