"מוזר להסתובב במסדרונות": התלמידים שחזרו לבי"ס שלהם כמורים

"זו חוויה ייחודית. זו הרגשה של לחזור הביתה" - קורל גז (26), מורה לפסיכולוגיה בתיכון ליאו באק בחיפה

איזו תלמידה היית?
"בתיכון הייתה לי חוויה מדהימה. כל התקופה הזו זכורה לי כקסומה. הייתי תלמידה סבבה פלוס".

העלית בדעתך אז שתהיי מורה?
"לא חשבתי אז שאהיה מורה. כשהייתי בצבא הייתי מדריכה ומפקדת, אז נחשפתי יותר לעניין של העברת ידע ולימוד חומר. זה משהו שנורא נהניתי ממנו".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"לא כיוונתי מלכתחילה להוראה, אלא למדתי תואר שני בייעוץ חינוכי. עשיתי תעודת הוראה במסגרת התואר, וכדי לקבל אותה הייתי צריכה להתנסות בשני בתי ספר. אחד מהם היה ליאו באק, שאליו הגעתי לפני שנתיים. קיבלתי הצעה לחזור לבית הספר וללמד בו, ולקחתי את ההצעה הזו בשתי ידיים".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"בהתחלה זה היה מוזר. אני זוכרת את עצמי נורא מתביישת להיכנס לחדר מורים כי אותם המורים שלימדו אותי כנערה - הם עדיין המורים כיום. אבל המורים קיבלו אותי בקבלת פנים כל כך חמה כך שלא הרגשתי שונה או לא קשורה. להיכנס לעבודה חדשה זה תהליך לא פשוט, והעובדה שלמדתי בבית הספר וחזרתי ללמד בו – הייתה לטובתי כי הכרתי את בית הספר, את המבנה, את המורים. ידעתי למי לפנות כשאני נתקלת בדילמה מסוימת. זו חוויה ייחודית. זו הרגשה של לחזור הביתה".

איך התלמידים מקבלים את זה שהיית בעבר במקום שבו הם יושבים?
"הם מתפלאים מזה שלמדתי פה והם מרגישים חיבור טוב איתי. הם מבינים שאני יודעת בדיוק מה עובר עליהם כי הייתי במקום שלהם, תרתי משמע".

מה השתנה בבית הספר מאז היית נערה?
"עכשיו בית הספר עובר שיפוצים מסיביים. כשחזרתי היו מבנים שנוספו או השתנו".

"אני מלמד עם המורים והמחנכים שלימדו אותי" -האני חטיב (46), מורה לאזרחות ולמורשת דרוזית בתיכון הרב תחומי עמל אלוג’דאן במועצה המקומית כסרא סמיע

 איזה תלמיד היית?

"מאוד אהבתי את בית הספר, להבדיל מרוב חבריי. הייתי תלמיד חרשן, השקעתי מאוד, בעיקר במתמטיקה ופיזיקה. הייתי תלמיד מהשלישייה הראשונה".

העלית בדעתך אז שתהיה מורה?
"כתלמיד היו לי מחשבות כאלה. המחשבות ללמד בבית ספר התחזקו לפני עשר שנים, כשהייתי קצין בכיר בחיל החינוך, ובמסגרת זו עבדתי בעיקר עם בתי ספר ותלמידים. במסגרת התפקיד, בכל שבוע ביקרתי בבתי ספר ושוחחתי עם תלמידים, מורים ומנהלים. ביקרתי בבית הספר שלי מדי פעם, גם כי הילדים שלי למדו שם. זה חיזק לי את המחשבה שחינוך זה הדבר הכי חשוב בעולם".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"הגעתי למקצוע הזה אחרי כמעט 25 שנים בצה"ל. השתחררתי באוגוסט 2018 ובספטמבר 2018 התחלתי ללמד. כבר ב־2010 החלטתי לעשות תואר שני ותעודת הוראה כי רציתי להיות מורה אחרי שאשתחרר".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"זה מגניב ומרגש אותי. אני מלמד עם המורים והמחנכים שלימדו אותי. עכשיו אנחנו עמיתים ויושבים ביחד בחדר המורים. אחד הדברים החשובים אצלי זה לשמש דוגמה לנוער ולדור הצעיר. לבנות להם את האישיות הערכית, להחדיר להם ערכים, ואני עוסק בזה המון. אני מעביר לתלמידים את החשיבות של הערכים, אהבת המולדת והארץ".

איך התלמידים מקבלים את זה שהיית בעבר במקום שבו הם יושבים?
"אני מכיר את חלקם הגדול כי הם שכנים שלי, קרובי משפחה, ילדים של חברים. הם קצת מופתעים שאחרי קריירה צבאית עשירה של 25 שנה, בחרתי לחזור וללמד אותם. גם המורים מופתעים מהבחירה הזו, אבל לשמחתי מקבלים אותי יפה וכדמות חינוכית, וזה מה שמחזק אצלי את רוח השליחות".

מה השתנה בבית הספר מאז היית נער?
"בית הספר גדל כמעט פי שלושה - גם פיזית וגם מבחינת כמות התלמידים".

"יש סמול טוקים במסדרון על המחזור שלי, על השכבה שלי"- ענת וישניביץ בונים (35), מורה לחינוך מיוחד ומומחית ללקויות למידה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל בחולון

איזו תלמידה היית?
"הייתי תלמידה שאכפת לה מהלימודים. תלמידה שלומדת וחורשת. ילדה טובה".

העלית בדעתך אז שתהיי מורה?
"האמת שלא".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"התחלתי לעשות תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות, עזבתי והלכתי ללמוד תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בין לבין, בשנת 2014, כשסיימתי את התואר הראשון, עבדתי בתור מתרגלת בכיתות מב"ר ואתגר בתיכון במקווה ישראל. הרגשתי בתיכון הזה בבית. תוך כדי הבנתי שזה מעניין אותי ועשיתי תואר שני בלקויות למידה. אחרי שנתיים כמתרגלת הבנתי שאני רוצה להיות מורה לחינוך מיוחד, אז עשיתי תעודת הוראה והתחלתי ללמד באופן רשמי מ־2016".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"זה ממש נחמד. ההנהלה מאוד מתגאה בזה שיש מורים שלמדו בבית הספר וחוזרים. זו מעין גאוות יחידה. יש כל מיני מורים שלמדו וחזרו ללמד שם. המורים קיבלו אותי בצורה כיפית ונחמדה. יש כל מיני סמול טוקים במסדרון על המחזור שלי, על השכבה שלי וכו’".

איך התלמידים מקבלים את זה שהיית בעבר במקום שבו הם יושבים?
"יש תלמידים שזה ממש מגניב בעיניהם ומשמח אותם לשמוע, ויש תלמידים שלוקחים זאת בצורה אדישה יותר. רובם רצים ומחפשים אותי בתמונות המחזור שתלויות במסדרונות בית הספר".

מה השתנה בבית הספר מאז היית נערה?
"יש שינויים מבניים, אבל הכל נראה אותו הדבר".

"מוזר להסתובב במסדרונות ולהגיד: ‘גם אני הייתי פה’"- מעין סלחני שירי (30), מורה לעברית והומניסטיקה בחטיבת הביניים זלמן ארן בחולון

איזו תלמידה היית?
"הייתי תלמידה טובה. בתיכון הייתי מאוד מעורבת".

העלית בדעתך אז שתהיי מורה?
"ידעתי שאהיה מורה וכולם ידעו שאהיה מורה, אבל חשבתי שזה יקרה בתקופת הפנסיה, שזו תהיה קריירה שנייה, משהו לנפש. אבל החיים הובילו אחרת".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"עשיתי תואר ראשון, עבדתי קצת בטלוויזיה, קיבלתי מושג לגבי החיים. הכרתי את בן הזוג שלי, מורה למתמטיקה בעצמו, וראיתי כמה כיף לו. ואז אבא שלי חלה בסרטן ונפרדנו ממנו וראיתי שהחיים לא מחכים לי, אלא הם קורים. הבנתי שעדיף שאעשה את מה שאני אוהבת כבר היום ולא אחכה. בשנת 2019 התחלתי ללמוד הוראה ובספטמבר 2019 עשיתי הסבת אקדמאים. בהתחלה התקבלתי לחטיבת ביניים אחרת מזו שלמדתי בה. ואז דודה שלי, מורה למדעים בחטיבה הזו, זרקה לי: ‘למה את לא מלמדת אצלנו? את לא הבת שלי, אז אין בעיה’. הגעתי לפגישה עם המנהלת ואהבתי את המנהלת ואת בית הספר. הצוות היה נראה נחמד".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"היה כיף גדול. חלק מהמורים לא זכרו אותי מפעם, אבל המחנכת שלי זכרה אותי וגאה בי. זה היה בהתחלה קצת מוזר להסתובב במסדרונות ולהגיד: ‘אוקיי, גם אני הייתי פה פעם’. יש תחושה שאני בבית. חשוב לי מבית הספר. אני חושבת שלא הייתי מרגישה ככה אם זה היה בית ספר שלא למדתי בו".

איך התלמידים מקבלים את זה שהיית בעבר במקום שבו הם יושבים?
"הרבה פעמים זה מגניב אותם שאני מספרת על זה".

מה השתנה בבית הספר מאז היית נערה?
"בית הספר שינה את פניו. היום אנחנו מנסים להבין את התלמיד, להיכנס לנעליו, לבוא לקראתו, להבין מה הוא חש ומרגיש. בעבר העולם הפנימי פחות העסיק את המורים והיום יש מודעות רבה לכך".

"אני אוהב את המקום הזה עד היום ומחובר אליו"- מנחם גרניצה (56), מורה להיסטוריה, אזרחות ותנ"ך בישיבת בני עקיבא קריית הרצוג בבני ברק

איזה תלמיד היית?
"הייתי תלמיד שובב, היינו עושים שטויות".

העלית בדעתך אז שתהיה מורה?
"ממש לא. למדתי מדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן ועבדתי כממלא מקום בבית ספר יסודי סגולה בבני ברק. אחרי חודשיים המנהל אמר לי: ‘יש פה מורה שעוזב, אתה רוצה להחליף אותו?’. זרמתי על זה. נהניתי מהעבודה עם ילדים, ובהמשך עשיתי תעודת הוראה ותואר שני והתאהבתי במקצוע".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"בספטמבר 96’ הרב צבי וקסלר, ראש הישיבה, הזמין אותי לעבוד כמורה בבני עקיבא, ומאז אני עובד בישיבה. הבן שלי גם למד בישיבה הזו".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"היה מורה שבא אליי ואמר לי בזלזול: ‘מה אתה עושה פה? באת להחליף את אב הבית?’. הוא זכר אותי כנער שובב. ההתאקלמות שלי הייתה מהירה. אני אוהב את המקום הזה עד היום ומחובר אליו. זה כמו בית בשבילי".

איך התלמידים מקבלים את זה שהיית בעבר במקום שבו הם יושבים?
"זה שהייתי פרחח בנעוריי - עזר לי בהוראה כי אני מבין איך לדבר ללב התלמידים".

מה השתנה בבית הספר מאז היית נער?
"המקום עבר הרבה תהפוכות, בעיקר בתחום החיבור בין המורים לילדים".

"היו מורים שהתפלאתי שזכרו אותי, ועוד לטובה"- רותם סרי (34), מורה למוזיקה בבית הספר היסודי עציון גבר באילת

איזה תלמיד היית?
"הייתי תלמיד טוב. המוזיקה הייתה משהו שמשך אותי. היה מורה שמאוד אהב איך שאני מנגן ולקח אותי, תלמיד בכיתה ג’, ללמוד בשיעורים עם תלמידי כיתה ו’ כי חשב שאני מתקדם לגילי. זה נתן לי טפיחת שכם".

העלית בדעתך אז שתהיה מורה?
"לא, זה לא עלה בראשי. בעיקר חשבתי להיות מוזיקאי, מה שאני גם כיום, כמובן. אל הרצון להוראה נחשפתי כשעברתי למרכז לכמה שנים ולמדתי ברימון מוזיקה והוראת מוזיקה".

איך הגעת ללמד בבית הספר שבו למדת?
"בשנת 2015, אחרי כמה שנים במרכז, הרגשתי שאני מתגעגע לאילת. חזרתי הביתה והתחלתי לקבל הצעות ללמד מוזיקה בבתי ספר באילת כי היה מחסור. בשנת 2016 פנו אליי מבית ספר עציון גבר שמחפשים מורה למוזיקה והצטרפתי".

איך ההרגשה לחזור ללמד איפה שלמדת?
"יש משהו נחמד בכל הסיפור הזה, לחזור למקום שבו למדת כילד. היו מורים שלימדו אותי כילד והתפלאתי שזכרו אותי, ועוד לטובה, שזה בכלל היה נחמד. זה גם מעלה לך פלאשבקים ומחשבות בראש מהימים שלך כתלמיד. בחלק מהכיתות יכולתי לראות את הבית שגרתי בו כשהייתי ילד, ובאמצע שיעור אני פתאום שוקע במחשבות על העבר".