בגרות בהייטק? השינוי במערכת החינוך שיטפח מצוינות טכנולוגית

כולם מדברים כיום על המשבר בהייטק ועל גל פיטורים נרחב, אך גם יודעים מניסיון העבר שמדובר בתקופה שסביר להניח כי תחלוף מהר, וההייטק ימשיך להיות הקטר המוביל של הסטארט־אפ ניישן המכונה "ישראל". הרי עוד לפני המשבר בשוק ההון, משבר הקורונה עשה להייטק (בניגוד לחברות אחרות במשק) דווקא טוב. התחום צמח ב־11%, אף שמיד עם תום המשבר הכריזו חברות רבות על מחסור בעובדים.

"משיחות רבות עם אנשי הייטק בתפקידים בכירים, עם מנהלי חברות, עם קרנות השקעה ועם סטארטאפים הבנו שצריך יותר", אומר אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך. "הם כל הזמן אומרים: 'צריך הרבה יותר ממה שיש כיום, חסר לנו, אנחנו צריכים רמה גבוהה יותר'. וכששאלנו אותם מה בדיוק הם צריכים, הם לא ידעו לומר בדיוק מה, רק שחשוב שיהיו טובים".

קרן טראמפ לחינוך קידמה בעבר את התוכנית לשיפור ההישגים של תלמידים בחמש יחידות במתמטיקה, והצליחה להכפיל את מספר התלמידים בישראל הניגשים לבגרות ברמה זו. "אז אם נכפיל את מספר הבנים והבנות שניגשים לבגרות בת חמש יחידות במתמטיקה, נשאלת השאלה 'מדוע בהייטק אנחנו לא רואים גם אחוז נשי גבוה יותר?'. ההבנה הייתה שמתמטיקה חשובה מאוד להייטק, אבל לא מספיק".

בנקודה זו פנו בקרן למכון אהרון, ובשיתוף עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הצליחו לפענח את סוד ההצלחה של ההייטקיסטים בישראל. "מהסקר שערך המכון עולה קודם כל שיש 390 אלף עובדי הייטק בישראל - נתון שהפתיע רבים, מכיוון שרק לפני ארבע שנים המספר היה נמוך בהרבה. הם בעצם נשאלו מה הם למדו בבית הספר ומה המיומנויות שנדרשות בעבודה שלהם, והסקר הזה פתח הרבה עיניים".

מה גיליתם?
"גילינו שהצמיחה הגדולה בארבע השנים האחרונות התאפשרה בין היתר בזכות הכפלת הזכאים לבגרות בת חמש יחידות במתמטיקה, שהביקושים בהייטק בשנים האחרונות הם גבוהים מאוד ובעיקר שהעובדים הטכנולוגיים לא רק למדו חמש יחידות מתמטיקה, אלא גם חמש יחידות אנגלית, חמש יחידות פיזיקה וחמש יחידות מחשבים. הם לא למדו כימיה או ביולוגיה. גילינו קומבינציית בגרויות שאף אחד לא התייחס אליה עד אז כאל חבילה".

על פי דוח הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק בשיתוף עם הממצאים מדוח מכון אהרון, נמצא כי הגורם המרכזי שעל בסיסו מדינת ישראל תוכל להגדיל באופן משמעותי את כמות ההייטקיסטים בישראל הוא כמות התלמידים המסיימים את לימודי התיכון עם בגרות הייטק מלאה. מדובר בשינוי פרדיגמה, כיוון שלראשונה מדינת ישראל מקשרת באופן אמפירי בין לימודי חטיבת הביניים והתיכון לבין הצלחתה בסקטור ההייטק, שהוא קטר של הכלכלה הישראלית.

התחרות היא בינלאומית.
"בסופו של דבר הורים, ולא חשוב באיזה דור, תמיד שואלים את השאלה 'לאיזה עולם הילדים שלנו גדלים?'", אומר הורביץ. "וקשה לדעת את זה. הם קטנים, העולם משתנה, ואנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים חושבים שמה שלימדו אותנו הוא מה שגם אנחנו צריכים ללמד אותם. אנחנו קוראים להם לפני השינה את 'מעשה בחמישה בלונים', כי זה מה שהקריאו לנו. לא תמיד אהבנו את הדרך שבה הכינו ולימדו אותנו, וכשאנחנו נזכרים בזה די סבלנו והשתעממנו. אבל כשמגיע תורנו, אנחנו הרבה פעמים פשוט עושים 'קופי פייסט', וממשיכים כמו שההורים שלנו עשו".

והיום הורים מבינים שהעולם שהילדים יגדלו אליו שונה מאוד מהעולם שהם חלמו עבורם.
"תמיד ידענו שבכל דור תהיה איכות חיים טובה יותר מאשר בקודמו, כי הייתה צמיחה והכיוון היה תמיד חיובי, אבל אני לא יודע להגיד את זה על הילדים שלי. אני לא יודע אם הם יצליחו לקנות דירה בישראל. אנחנו כבר גדלים לעולם שהוא דיגיטלי מאוד, הם נחשפים אליו בגיל צעיר מאוד דרך האמצעים השונים, וזה עולם תחרותי מאוד".

"התחרות על העבודה היא לא לעומת גלית מי"ב2, אלא לעומת לי משנגחאי שלומד קשה מאוד. היא גלובלית מאוד. הרבה מאיתנו עוברים מקומות מגורים הרבה יותר מאשר בעבר, עושים רילוקיישן. אנחנו נמצאים במקום רב־תרבותי גם בעבודה - עובדים עם סינים, עם הודים, עם אנשים ששונים מאיתנו. כהורים, אנחנו יודעים שהעולם מהיר מאוד ומשתנה מהר מאוד, והוא דורש מהילדים גם ידע וגם מיומנויות, שהם צריכים כצידה לדרך עכשיו".

אז איך עושים את זה? הרי זה לא קיים בתוכניות הנוכחיות.
"קודם כל באמצעות הבנה שהחינוך שהם מקבלים הוא לא רלוונטי ונבנה לשרת עולם שעבר. המשבר שהיה בקורונה חידד זאת בצורה חריפה מאוד. מי שאחז במיומנויות של העולם החדש, שידע ללמוד עצמאית ולעבוד עם הדיגיטל - הסתדר, ומי שלא - פשוט נשאר מאחור".

הממשלה הקודמת הקימה את הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק בראשות דדי פרלמוטר מתוך הבנה שעד 2026 ההייטק הישראלי, שעמד אז על 9%, צריך לצמוח ל־15% מהמועסקים במשק, וזה כולל גם הנגשה לבגרויות, ובדגש על תלמידות בנות, דוברי ערבית ותלמידי פריפריה שנמצאים בייצוג חסר כיום.

פרלמוטר, סגן נשיא בכיר לשעבר באינטל העולמית, אומר: "העולם הדיגיטלי, המתפתח במהירות לנגד עינינו, דורש מכל מדינה לפתח הון אנושי ברמה הגבוהה ביותר ובמספרים הולכים וגדלים, לא רק כדי להזין את תעשיית ההייטק, אלא גם כדי להאיץ את תהליך הדיגיטציה של הכלכלה ולספק עובדים מיומנים לתחומים שעוברים תהליך של טרנספורמציה בפיתוח ובתפעול של עולמות מעבר להייטק, כמו תעשיית התרופות, עולם התחבורה, עולם הרפואה והתעשייה בכללה. אותם עובדים בעלי מקצועות טק בכל המשימות האלו הם בחלקם הגדול בעלי יכולות טכנולוגיות ומדעיות גדולות".

"לכן אין פלא שהוועדה להון האנושי הגדירה את מערכת החינוך בכלל ואת 'בגרות ההייטק' בפרט (חמש יחידות מתמטיקה, פזיקה ו/או מדעי המחשב ואנגלית) כבסיס שאי אפשר להמעיט בחשיבותו לכלכלה הישראלית. הוועדה שמה דגש עצום על האיכות וגם על הכמות הגדלה והולכת שתצמח מתלמידות ומתלמידים מכל חלקי החברה בישראל".

מסלול המצוינות בישראל הוא צר...

לדברי הורביץ, עיקר אנשי ההייטק הם בנים יהודים ממרכז הארץ, ולא מכיוון שיש הסללה. "זה קורה כי בחטיבת ביניים אפשר לבחור, למשל, בכיתה מדעית, מופת או נחשון. יש כיתה אחת כזאת שבה לומדים הילדים בעלי המוטיבציה והיכולת מתמטיקה מוגברת, פיזיקה ומחשבים, ואף אחד אחר לא לומד את המקצועות האלו, כי הם לא נכללים בחטיבה בתוכנית הלימודים. כשהילדים מגיעים לסוף כיתה ט' לבחירת מגמה בתיכון, מי שלמד בכיתה המצוינת ימשיך. מי שלא למד את המקצועות האלה, נמצא בחסך של שלוש שנים לעומת חבריו שכן למדו. ויש פה ילדים שעלו על מסלול ההייטק כבר בכיתה ז' בלי לדעת. וכשהם מגיעים בסוף כיתה ט' לבחור את המגמות ואולי מתעניינים במשהו טכנולוגי, הרכבת כבר יצאה מהתחנה אם לא עלו עליה קודם".

ובכל זאת, התחום צומח ומתרחב, אך הוא עדיין מתרחב גם בתוך עצמו?
"קודם כל בישראל יש 11% של בנים יהודים ממרכז הארץ שהם ההייטק הישראלי. הם גם שיעור המצטיינים במבחני פיזה הבינלאומיים, שמודדים את המיומנות גם בשוק העבודה, למשל את היכולת להתמודד עם מתמטיקה בהקשר של החיים האמיתיים. אחד הדברים הייחודיים מאוד לישראל - וזה גם משמח וגם מעציב - הוא שיש לנו צינור מצוינות צר, הומוגני ואקסקלוסיבי - אין יוצא ואין בא. זה מתחיל בגיל 12 בכיתת מצוינות, ממשיך בתיכון, ביחידת 8200, בטכניון ואז כבר בסטארט־אפ ניישן".

"עם השנים הצנרת מתרחבת, אבל לא מתגוונת. העסק מתרחב בעיקר בקהל הקיים שלו. וזה הקטר שלוקח את ההייטק הישראלי. תארי לך שהיו בנות ערביות ובנים מהפריפריה. אם הם יעלו על המסלול הזה, יש מי שמחכה להם בהמשך. וזה המאמץ שכולנו נמצאים היום בתוכו אחרי הוועדה של דדי. כולנו מבינים שהרחבת כיתות המצוינות היא לא רק ל־40 הילדים הראשונים שההורים שלהם ידעו שיש מבחני כניסה, אלא לכל מי שנכון לאתגר. היום יקבלו כמעט כל ילד וילדה שמראים נכונות".

כילדה שלמדה בכיתת מחוננים, אך ירדה לשלוש יחידות מתמטיקה (כי בדור שלי היה סינון חד מאוד של ריאלי והומני בלי אמצע), צריך קודם כל לשנות את השיטה, לא?
"זאת אכן המציאות שנתקלנו בה, כשהתחלנו את מהלך תגבור חמש היחידות במתמטיקה. ואת, כמו רבים, תוצר של השיטה הזאת, שהייתה ממיינת ומסננת. ילדים שנכנסו לכיתות חמש יחידות היו כאלה שחשבו עליהם שהם 'חומר של חמש יחידות' וסבלו מנשירה מהונדסת. המורים לימדו מהר וכמו סרט נע בעיקר את הלוח ואת הספר, ולא את התלמיד, ורק המצוינים באמת נשארו. לילדים נותר רק לשרוד. מצד שני, אחת הבעיות הגדולות שמצאנו כשהתחלנו - וזאת תופעה שמשותפת לישראל ולצפון אמריקה - היא שכששואלים מה הדבר שהכי ישפיע על סיכויי ההצלחה של תלמיד במתמטיקה במדינות אסיה, התשובה היא 'מידת המאמץ'. בישראל ובארה"ב התשובה היא 'הכישרון'. בגיל צעיר לימדנו את עצמנו שמי שטוב בספרות הוא טוב בספרות, אבל מי שטוב במתמטיקה הוא חכם".

זאת אומרת שהפכנו את המקצוע הזה למקצוע מגדיר?
"גם אם העניין מצטרף לכך שזה כישרון, ואם יש לנו את זה, אז זה יבוא, ואם אין לנו את זה, אז חבל על המאמץ - זאת נבואה שמגשימה את עצמה וזה מה שקורה. כך גם כשמורים אומרים: 'זה חומר של חמש' ו'זה לא חומר של חמש', ומסיימים עם כיתות קטנות".

מערכת החינוך במצבה הנוכחי יכולה להכיל כזה מהפך?
"המהלך שעשינו עם המתמטיקה הראה שאם עובדים נכון, אפשר לצמוח. זה קרה בזכות מורים שעבדו ביחד ומפקחים ומנהלים. קל להאשים את המערכת כשהגרפים יורדים. והנה, היא הצליחה. וזה לא הנושא האחרון שמערכת החינוך יכולה להראות בו שיפורים משמעותיים, אז כן אפשר. בגרות הייטק חייבת להיות בעיקר בפריפריה ובחברה הערבית וצריך לעודד בנות - אלה לא יעדים בשמיים. יש בתוך המערכת מורים מעולים. נכון, היא נמצאת במשבר גדול מאוד בגלל כל מיני סיבות, וקורונה היא אחת מהן. אבל זה גם משבר עולמי שבו אנשים עובדים קשה מאוד ומקבלים שכר נמוך, ואז הם אומרים לעצמם פתאום: 'רגע, למה?'. אבל בסופו של דבר יש אנשים טובים במערכת ומורים מצוינים, ועובדה שיש לנו סטארט־אפ ניישן - זה לא נוצר משום מקום".

אני מבינה שמהשנה הבאה משתנה תוכנית הלימודים במתמטיקה ומתחילים ללמד קצת אחרת, יותר מבחינת הבנת כישורי חיים, למשל הדרך שבה עובדים כיפת ברזל או רכב אוטונומי. אבל גם להורים יש כאן תפקיד?
"קודם כל להורים. הורים מכירים פחות בחשיבות של חטיבת הביניים. החטיבות הוקמו בשנת 68' בישראל במטרה לצמצם פערים, אבל בפועל עם השנים גילו שהן רק העצימו אותם. ההורים חושבים שצריך להשקיע בלימודים ביסודי ובתיכון, והחטיבה היא פרק זמן חברתי".

"אבל בסוף זה מאוחר מדי, בטח למי שלא לומד את המקצועות האלו בחטיבה בכיתות הטכנולוגיות. לכן אני חושב שהקריאה להורים שהעתיד מתחיל בחטיבה היא חשובה. צריך לומר להם: 'תתעוררו!'". מי שרוצה לעבוד בהייטק, מי שלא רוצה לסגור את הדלת הזאת ולא בחר בכיתה מדעית או בכיתת מצוינות, אולי יהיה מאוחר מדי בתיכון. הרכבת יוצאת מהתחנה בחטיבת הביניים, ולתלמידים לפעמים קשה מאוד להשלים את הפערים האלה כשהם מגיעים לתיכון. משרד החינוך ער לכך ופותח יותר ויותר כיתות מצוינות. כמעט לא יגידו לילדים 'לא', אם הם רוצים להצטרף. ההורים צריכים להבין את זה ולא לוותר וגם לדחוף את הבנות שלהן".