גיורא אלמוג, אביה של חן אלמוג שבעלה נדב גולדשטיין ז"ל ובתה נרצחו, והיא עצמה ושאר ילדיה מוגדרים נעדרים, שוחח היום (שני) עם בן כספית ואריה אלדד ב-103FM: "עצוב, אני מתאפק לא לבכות בשיחה איתכם. יכול להיות שיש שביב של תקווה, כל הזמן יש מידע שונה ומגוון, הכאוס עצום. בוודאות זוהו שתי גופות, את אבא נדב, איש מקסים מאין כמותו, ואת בתו הגדולה ים. יכול להיות שחן ושלושה ילדים נלקחו, כרגע לא מוצאים את הגופות שלהם. חן זו הבת שלנו. אנחנו יכולים רק להודות ולברך על מנהלי הטיול שלקחו אותנו למקום רחוק מהתופת בקיבוץ. הכאוס עצום. אנחנו כואבים בצורה מטורפת. לפני שלושה שבועות, כבר כמעט 20 שנה יש את העצב שיש למשפחה שלנו מהפיגוע, והנה שוב. נהרגו לנו בפיגוע הזה חמישה בני משפחה".
משפחות הנעדרים בחמ”ל הדמעות: "חוסר המידע נורא"
משפחות הנעדרים מפורקות: "שמעתי מעל הבנות מטווח ברווזים, מאז הן לא ענו"
עוד הוסיף: "כרגע אין שום צוות מקצועי שמזהה בוודאות, מי שזיהה אלו אנשים שמסתובבים כי אין חברים בקיבוץ. יש עשרות נפגעים ובתים שרופים, והכאוב עצום. לכן הווידוא מאוד לא ודאי, אנחנו צריכים לחכות בסבלנות רבה. כל חיי המקצועיים והמשפחתיים אני עם שביב של תקווה. כפר עזה זה מה שרווח בין כולנו, נחזור לשם מתישהו כשיתאפשר, אבל זה לא יהיה אותו כפר עזה. לא נחזור לאותו כפר עזה, זה ברור. כל כך הרבה נהרגו, נפלו בשבי, כרגע חוסר הבהירות והכאוס עצום".
דורון אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית ולשעבר אלוף פיקוד דרום ומפקד אוגדת עזה, שכתב כי שישה מבני משפחתו נרצחו בכפר עזה, שיתף גם הוא בתחושות הכאוס והבלבול: "אני מקווה ששגיתי לפחות בחלק מהדברים שכתבתי ושחלק מבני המשפחה נמצאים כרגע כבני ערובה. אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם. עם המוות של ערן אחי במלחמת יום הכיפורים, אני בישרתי להורים שלי בסופו של דבר שזה אכן ערן. אנחנו יומיים אחרי שהמלחמה החלה, ועדיין צוותים מסודרים לזיהוי חללים אני חושב שלא הגיעו. עדיין יש חוסר ודאות. מי אומר שהזיהוי ודאי? אנשים מהמשק. אם רוב אנשי המשק עזבו, אז מי יזהה? תמיד שביב של תקווה, תמיד. אנחנו מצווים לחיות ולהעניק לעצמנו תקווה גם כשכואב מאוד. אני לא יכול להחזיר את אחי ואת בני ערן לחיים ואת אלה שנספו, אלא להמשיך קדימה. כל אחד לוקח את זה אחרת. את אמא שלי לא ראיתי בוכה מעולם, אחרי מלחמת יום כיפור היא ממשיכה אחר כך ארבעים שנה. לא ראיתי אותה בוכה אף פעם, היא אמרה שאצלנו במשפחה לא יהיה שכול, כשאני בכיתי ליד מיטתו של אבי ברגעיו האחרונים, היא חיבקה אותי ואמרה לי 'אל תתפרק לי פה, אצלנו במשפחה לא בוכים'. היא הייתה אישה מאוד חזקה, מאוד ריאליסטית".
לסיום, אמר: "לא תיארתי לעצמי שיכולים להגיע למציאות כזאת. הייתי משוכנע שאנחנו ערוכים היטב, לא תיארתי לעצמי שמשהו כזה יכול להיות. יש לקח שחייבים מיידית ליישר אותו - הגנה אזרחית. הקו הראשון של עוטף עזה, של צה"ל, נפרץ בקלות. הטכנולוגיה נפרצה, נפרץ המכשטול, והיה רק קו אחד. הקו השני הוא היישובים שנמצאים קילומטרים ספורים, הם היו צריכים להיבנות כמו ב-1948. ביום כיפור אלתרנו תורת לחימה. בנו תורת לחימה על בסיס לקחים מיידים. היישובים בצפון כל קיבוץ ומושב לא נבנו כמוצב, אז עכשיו לעשות את זה ולארגן אותם. בסופו של דבר הצבא צריך יהיה לפעול גם בהגנה אבל לא על כל יישוב ויישוב. הצבא הוא הקו השלישי של ההגנה. בפירוש הייתה קונספציה שמניחה שחמאס מורתע. אם הם הכינו את עצמם שנה שלמה, הם התכוננו. ברור שיש פה כשל גם של איסוף והערכת המידה, והוא נובע כנראה מהנחה סמויה שלא תהיה מסה כזו ושהם מורתעים. הופתענו מהכמות ומהכישלון של הטכנולוגיה, חווינו פה מציאות נוראית ואכזרית. מעריך שצפוי לנו לפחות חודש של מלחמה. לכן אנחנו צריכים הפקת לקחים מיידית, ויישום מיידי ומהיר והתעשתות מהירה מאוד. אנחנו חייבים לנצח, יש מדינה יהודית אחת ואנחנו חייבים להבטיח את ניצחונה ואת המשך פיתוח המדינה".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103FM