"אביגיל, את לא לבד/אנחנו לא עוזבים לך את היד/זה סיבוב ארוך/ על גלגל ענק/ תיכף חוזרים הביתה", כך מסתיים בנימה אופטימית השיר "אביגיל" - המוקדש לאביגיל עידן, הפעוטה בת כמעט ארבע מכפר-עזה, היתומה מהוריה שנרצחו על-ידי בני עוולה חסרי צלם אנוש ונחטפה לרצועת עזה - שאותו מבצע ברגישות ובעדינות אבי טולדנו הוותיק בלחנו למילותיה של טום נגולה הצעירה.
במפגש הדורות ביניהם השניים לא נפגשו. "השיר הגיע אלי כמו הרבה טקסטים שמוצאים את דרכם אלי ותפס אותי בהקלטות לאלבום, שיופיע בחברת 'עננה' והיינו אמורים לצאת בשיר חדש לגמרי'", מעיד טולדנו. "אבל פתאום פרצה המלחמה ואז הגיע אלי השיר 'אביגיל' וריגש אותי עד דמעות. תוך דקות השיר היה מולחן במתכונת מינימליסטית-מינורית, כיאה לשיר עצוב, כשלפי הצעתו של המפיק המוזיקלי, עומר למפרט, ביצעתי אותו בקול נמוך מאיך שאני שר בדרך כלל. עכשיו כל מה שאני רוצה זה לבוא לילדה, כדמות סמלית לכל הילדים החטופים, עם הגיטרה ולשיר לה את השיר".
"אביגיל" הוא שיר לעת מלחמה, שהמלחמה עצמה איננה מוזכרת בו וטולדנו בן ה-75 מביא דרכו הד לרגשותיהם של רבים, כפי שעשה כן מראשית הקריירה שלו, בתקופת מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה, כשקולו הדהד משירי להקת גייסות השריון, "מי שחלם" ו"אחי הצעיר יהודה". "ירדנו לתעלה אני, תיקי דיין, טליה שפירא זכרונה לברכה ועזרא דגן", טולדנו משחזר. "הופענו שם ארבע-חמש הופעות ביום. מהצד השני של התעלה, קרוב-קרוב אלינו, היו חיילים מצרים. פתאום ראיתי את תיקי דיין עולה על איזו דיונה ושרה בלי לפחוד את 'אינתא עומרי' של אום כולתום. אז ראינו חייל רוקד לצלילי השירה שלה. זה היה משהו הזוי כמו בסרט של פליני".
עוד!
"לא אשכח הופעה שלנו באותה תקופה בין רפידים לתעלה. כשאני שם עם הגנראטור והמיקרופון התחלתי לשיר לחבר'ה את 'זוהי יפו', כשלפתע הגיע מעלינו 'מיג' מצרי. מה אגיד, את ההופעה ההיא גמרתי כשאני עם הפנים בתוך ה...חול. ככה אז הופענו במקומות מסוכנים בתחושה שהכל בסדר ושום דבר לא יכול לקרות לנו. היום, במבט לאחור אני תוהה מאיפה הביטחון הזה.
"במלחמת יום כיפור הייתי חוליית בידור עם דודו דותן זכרונו לברכה. פעם, גם כן בסיני, באחת מהאזעקות הרבות שם, הוא לא קם ולא עזר כמה שצעקתי לו. אז רצתי כמה שאפשר מהר למקלט ואת מי פגשתי שם? - את דודו! עד היום אני לא יודע איך הוא עשה את זה".
"כעת, אני נזכר בעוד הופעה ליד התעלה, מול מלא מצרים בפורט-איברהים, 'אבי, קח את הגיטרה ותשיר!', אריק (שרון) נתן לי שם פקודה. כחייל ממושמע, צייתי לו ואיך שגמרתי לשיר את 'זוהי יפו' והחבר'ה מחאו לי כפיים, אז קדתי להם קידה וגם למצרים בצד השני שאף הם מחאו כפיים. זה היה רגע שאזכור כל החיים שלי".
במלחמת לבנון הראשונה היה לנו רגע משותף בלתי נשכח. טולדנו נישא אז על גלי תהילת המקום השני באירוויזיון עם "הורה", הגיע לשער כניסה ללבנון, במטולה. חיילים הקיפו אותו שם במעגל גדול כששר להם במאולתר את השיר והתרוממות הרוח שהייתה שם נקלטה במצלמתי. נראה לי שעלי לחפש את מוסף התרבות דאז של מעריב שבשערו כיכב טולדנו עם ה'"הורה" שלו.
טולדנו: "מאותה מלחמה אני נזכר איך שבגלל תקלה לא הגעתי פעם לאיזו הופעה בקוניטרה, בגולן. בדרך עברנו ליד פלוגה של טנקים, כשהוכרז מצב כוננות. מה, שאעשה את כל הדרך עד לשם ולא אופיע? - לא בא בחשבון! ירדתי מהרכב שלנו ועברתי מטנק לטנק וככה שרתי לחיילים. זה המעט שיכולתי לעשות למענם לאחר שלא התגשמה השאיפה שלי לשירות קרבי בצה"ל".
ובמלחמת לבנון השנייה?
"כמו בראשונה, רץ ממקום למקום ומופיע לחיילים. ככה זה, כשאנחנו, האמנים, מרגישים מגויסים".
טולדנו איננו רוצה להישמע מתלונן. הוא היה אמור לצאת באוקטובר, אך לחמאס היו תוכניות אחרות לגביו. מבטיח לחדש את המופע כשהמלחמה תסתיים. "בינתיים אני מופיע למפונים", טולדנו מעיר. "כל מלחמה והסיפור שלה".