בחג האילנות כדאי להפנות מבט לעבר יערות בישראל ששילמו גם הם את מחיר המלחמה. ארבעה אנשי קק"ל מספרים על ארבעה יערות, בדרום ובצפון, שספגו אש, נפגעו, ועכשיו מתאוששים ומשתקמים. גם אם לאט
יער בארי - "אין לו חיים קלים"
"מערבית לכביש 232 נמצא יער בארי, שמשתרע מקיבוץ נחל עוז עד נחל הבשור", ממקם דני בן דוד, מנהל אזור נגב מערבי בקרן קיימת לישראל. "היער ניטע בתחילת שנות ה־50 ועד העשור האחרון והוא פרוס על פני כ־12 אלף דונם. עיקר הנטיעה בו היא של עצי אקליפטוס ואורן".
יער בארי ידוע בפריחת הכלניות שבו, בחורף. במשך שנים הוא מהווה מוקד משיכה במהלך פסטיבל "דרום אדום". ולא רק כלניות. ביער נמצאים אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים לא מעטים.
בן דוד מזכיר שהיער סובל כבר שנים ממבצעים צבאיים, משריפות וגם מבצורות. "אין לו חיים קלים", הוא אומר. "האזור המעניין הזה, נופית והיסטורית, מאופיין גם בלא מעט פעילות צבאית ובנזקים של מזג האוויר. אנחנו משקיעים המון ביער הזה, וכבר כ־12 שנים נמצאים באירוע הזה, של מלחמות ומבצעים. לראות פגיעה ביער זה מאוד מבאס. אנחנו בכל פעם מחדשים ומטפלים בנזקים, כשהרעיון המרכזי הוא לא לוותר. היער צמוד לגבול, והוא גם חוסן התיישבותי, בנוסף להיותו עוגן תיירותי חשוב באזור".
מה קרה ליער במלחמה?
"כ־1,200 דונם ניזוקו, וחלקים מהיער נשרפו. כמו כן, כשמחבלי חמאס פלשו לבארי, הם שרפו את הכלים שמכשירים את הקרקע לנטיעות, שרפו את מגדל התצפית, הרסו תשתיות של צנרת שמובילה מים לחניונים ולצנרות. במקביל, היה נזק גדול כתוצאה מפעילות צה"ל. הצבא נכנס בכל עוצמתו ליער לקראת הכניסה לרצועת עזה".
אמר כי "אנחנו עסוקים בשיקום החניונים, התשתיות, הדרכים שנהרסו. מתחילים גם להתמודד עם חידוש העצים שניזוקו. אנחנו צריכים להוציא מהשטח את העצים היבשים שנשרפו כליל. באזור שלנו כמעט אין התחדשות טבעית, בגלל מזג האוויר וכמות המשקעים. לכן צריך להתחיל לטעת הכל מחדש. אנחנו נלחמים על כל עץ, על כל דונם. נחדש בתקווה שיהיו ימים טובים יותר. היער הוא עדיין שטח צבאי סגור, וכולנו תקווה שהקהל יחזור לבקר בו כשיתאפשר".
באיזה שלב של השיקום אתם נמצאים כרגע?
"התחלנו מיד אחרי הפסקת האש לשקם תחילה את הדרכים והחניונים. בט"ו בשבט תינטע חלקה על ידי משפחות ההרוגים והנרצחים. למעשה, אלה יהיו הנטיעות הגדולות הראשונות".
יער יד מרדכי - "הצבא לקח פיקוד על היער"
"יער יד מרדכי הוא יער ותיק מאוד, שנטיעתו החלה בשנות ה־50 על ידי קק"ל לטובת ייעור המדינה", מספר אור שלו, מנהל אזור נגב צפוני במרחב דרום בקק"ל. "היער מקיף את שטחי יד מרדכי, נתיב העשרה, כרמיה, זיקים ומבקיעים, ומתפרס על פני כ־3,000 דונם. יש בו מגוון עצים, ביניהם שיזף, אקליפטוס, אורן, שקמה וחרוב, וכן צמחיית בר שאופיינית לרכסי הכורכר".
משפחות וקבוצות מרבות להגיע ליער יד מרדכי, שמציע שולחנות פיקניק, מתקני מנגל ומתקנים לאיסוף גחלים, וגם מסלולים ב"דרך השיזף", המתאימה לרכב פרטי, ובשביל אופניים שאורכו 16 קילומטרים ושנפתח לפני כחודש, לאחר שיקום מקטעים שנפגעו במלחמה.
מה עבר על היער בזמן המלחמה?
"כיוון שהיער קרוב לצפון הרצועה, כוחות צה"ל התמקמו בו לפני הכניסה לרצועה. למעשה, במהלך המלחמה הצבא לקח פיקוד על היער. כתוצאה מתנועת הכלים נפגעו הרבה דרכים ולא מעט תשתיות שהיו בחניונים. בנוסף, כתוצאה מירי לכיוון היישובים נגרמו כמה שריפות שהשתלטנו עליהן בעזרת כוחות הצבא וכיבוי האש. נגרם נזק קטן יחסית לכמה עצים. כמו כן, נמצאו ועדיין נמצאים בשטח נפלים ושאריות תחמושת".
לפני כארבעה חודשים, מספר שלו, החל שיקום היער: "התחלנו בעבודה כשהמציאות הביטחונית אפשרה. האתגר המרכזי היה להיכנס ולהגיב כמה שיותר מהר על מנת לשקם ולהחזיר את האתרים לקדמותם. מצד שני, היה כמובן צריך לשמור על ביטחון העובדים של קק"ל. שוקמו דרכים, שוקמו תשתיות ובימים אלה אנחנו כמובן ממשיכים לטפל ביער, לגזום אותו, לעצב את העצים – כל מה שתכננו לעשות בזמן המלחמה, אבל התוכניות השתנו".
בתחילת ינואר נפתח היער מחדש למבקרים. "סרקנו את אזור החניונים והבאנו חבלנים לוודא שאין נפלים באזור זה", שלו מרגיע. "ההמלצה שלנו היא להגיע תמיד רק לחניונים המוסדרים. בהימצא חפץ חשוד, יש לדווח למשטרה וגם למוקד 'קו ליער', 1־800־350־550".
יער ביריה - "ירידה לטמיון של עשרות שנות עבודה"
"את יער ביריה, המשתרע על פני כ־20 אלף דונם, נטעו עולים חדשים מצפון אפריקה בין שנות ה־50 לשנות ה־70", מספר אלי חפוטה, מנהל אזור גליל עליון־גולן בקק"ל.
היער, שנמצא בין צפת, ראש פינה וחצור הגלילית, הוא ברובו מחטני, כשהמינים העיקריים בו הם עצי אורן, ברוש ומעט עצי ארז. יער ביריה נחשב ליער הדגל של צפון הארץ, והוא מטויל ומתויר מאוד. יש כ־30 חניוני נופש, אתרי מורשת ועתיקות וגם עשרות קברי צדיקים שאותם פוקדים מאות אלפי אנשים בשנה רגילה.
ומעל הכל, טבע: ביער מספר רב של מעיינות שכבה, בוסתנים, נחלים, מדרונים משופעים, תצפיות נוף ומצפורים. החל ממאי 2024 החל ירי טילים לאזור. חלקם יורטו מעל היער וחלק נפלו בתוכו", משחזר חפוטה.
"זה גרם לעשרות מוקדים של שריפות בתקופת הקיץ, מועד שבו העשבייה גבוהה מאוד ויש המון חומר דלק על הקרקע. כל יירוט גרם לכמה גורמי אש שהתפתחו לשריפה עוצמתית. למעשה, ממאי ועד כמעט סוף אוגוסט ספגנו מדי יום שריפות ביער, חלקן בהיקפים גדולים מאוד. הן כילו את היער, המיתו את העצים. 'עמודי פחם', מה שנקרא. חלק מהשריפות שטפו את הקרקע ולא פגעו בצמרות עצים. בסופו של דבר, היקף השריפות הוא כ־4,000 דונם, מתוכם 1,000 דונם של שריפה קטלנית, שמחייבת את חידוש היער".
מה זה אומר מבחינת הפעילות שלכם?
"לפי תורת היער באזור שלנו, צריך להמתין אחרי שריפה לפחות שנה־שנתיים כדי לבדוק בזמן הזה מה מתחדש באופן טבעי. התחלנו כבר לחדש את הארזים שנשרפו כליל ואין צפי לחידוש טבעי שלהם. הארזים הללו היו צעירים, בני 15־18 שנים, ולא הגיעו לבגרות כדי לפזר את הזרעים. לכן הם לא יתחדשו באופן טבעי. הארזים הם נטיעות החורף של יער ביריה".
מה בעניין המינים האחרים?
"החלטנו להמתין בינתיים בין שנה לשלוש שנים. אנחנו משערים שכ־70% יתחדשו. מתחילים כבר לראות קצת לבלוב של מחטים, זה סימן שהעץ עדיין חי. גם ב־30% שנשרפו כליל יש סיכוי גדול שהזרעים בקרקע ינבטו ויצמיחו את דור היער החדש".
את הכאב הכי גדול, מתאר חפוטה, חשים יום אחרי השריפה. "בזמן השריפה אתה עסוק בכיבוי, האדרנלין גבוה, אבל כשאתה מגיע לשטח יום למחרת ורואה הכל שרוף, זו תחושה מאוד קשה ליערן. תחושה מתסכלת, של ירידה לטמיון של עשרות שנות עבודה. אבל אחרי חודש־חודשיים כבר מתחילים לראות התאוששות בעצים, וזה קצת מעודד. אלה חייו של יערן".
יער קצרין - "עושים הכל מהתחלה"
"יער קצרין, שפרוס על כ־2,200 דונם על פני כמה חלקות מסביב לקצרין, הוא יער מעורב", מסביר איתמר כץ, מנהל גוש גולן בקק"ל. "יש בו חלקות ותיקות של אורנים, שניטעו לפני 40־50 שנה, ויש חלקות אחרות, שבהן עצי ארץ ישראל ועצי אורנים. לפני כשלוש שנים וחצי נוספו שטחים חדשים לנטיעה, והוספנו 400 דונם של עצים, ביניהם אלון, אלה, תאנה ושיזף. ביער עובר שביל אופניים, ורוכבים רבים היו מגיעים אליו".
כץ מספר שהחלק ביער שנפגע בצורה הקשה ביותר במהלך המלחמה הוא החלק שקק"ל נטעה לאחרונה: "כתוצאה מירי טילים לעבר קצרין, נפגעה קשה מאוד החלקה של 400 הדונם. כמעט כולה נשרפה. זו חלקה שמאוד השקענו בה. כל עץ היה מגודר באופן פרטני, כדי שמרעה הבקר יוכל לנוע בין העצים, לאכול עשב, ובכך למנוע שריפות. באיזור יולי־אוגוסט היה אירוע של ירי די מסיבי, ופרצו שלושה אירועי שריפה במקביל. השריפה פשוט כילתה שלוש חלקות צמודות מתוך השטח החדש שניטע. 90% מהשטח הזה נשרף, וגם מערכת ההשקיה".
מלאכת השיקום החלה?
"כבר חודש וחצי אנחנו עובדים שם. פתחנו את הגידור הפרטני, עברנו עץ־עץ. מדובר באלפי עצים. ראינו שבודדים הצליחו לשרוד, והם מתחדשים לבד. חפרנו בורות ועכשיו אנחנו רק מחכים לגשם כדי לשתול את העצים החדשים".
כואב לראות כזה מחזה.
"כואב מאוד. זו גם העבודה שנעשתה, וזו גם אחת הריאות הירוקות של קצרין, שמשרתת את התושבים. עכשיו אנחנו עושים הכל מהתחלה, אבל רק בעוד שלוש שנים וחצי היער ייראה כמו שהוא נראה ערב השריפה. זה תהליך ארוך. אבל בסוף, הטבע יותר חזק מכולנו. בסוף היער ישוקם".
הוסיף כי "אנחנו עובדים במקביל גם על שביל האופניים, והוא עומד להיפתח בימים אלה. במקביל לשביל מצאנו כל מיני נפלים. צריך להיות מאוד מודע וזהיר בכל מה שקשור לנפולת. אנחנו מבצעים סריקות כדי שהיער יהיה בטיחותי למבקרים, אבל לא ניתן לעבור על כל היער".
