ר' בא מבית דתי, אך האירוח שהוא מציע בשבתות אינו מיועד רק לשומרי שבת. וזה עובד יפה כבר קרוב לחמש שנים. "בן אדם שרוצה לקבל תמלוגים לא צריך לקבל את זה מהמדינה על אירוח בשבת", ר' ממשיך. "אני גר בקיבוץ חילוני לגמרי, והבת שלי בחרה לפני הצבא לעשות מכינה בבית ישראל, שמשלב דתיים וחילונים. מבחינתי, שמחתי על ההחלטה שלה. כך היא יכולה להכיר את הצד השני. אבל מכאן ועד שהמדינה תתערב בזה - אני לא רואה משהו בכיוון הזה".
דבריו של ר' נאמרים על רקע הפרסום בעיתון "הארץ" מהשבוע שעבר על היוזמה המתהווה של המשרד לשירותי דת, המכונה תוכנית "הבתים היהודיים", שצפויה לעודד משפחות דתיות לארח חילונים לארוחות שבת או חג ופעילויות בעלות אופי דתי. על פי הפרסום, היוזמה נמצאת כיום בשלב של מבחנים להערות הציבור. לפי הדיווח, עבור האירוח יזכו המארחים למימון של הפעילויות שייערכו בבתיהם – למשל ארוחת חג, הרצאה או לימוד קבוצתי – וכן להשתתפות בהוצאות התחזוקה שלהם.
על פי הפרסומים, אוכלוסיית היעד של התוכנית היא בני 18־50, שאינם בוגרי מערכת חינוך ממלכתית־דתית "או כל מערכת חינוך בעלת אוריינטציה תורנית". כמו כן, הבתים הפרטיים שיציעו פעילויות בתחום הזהות היהודית יצטרכו להעניק לפחות 15 שעות בשבוע, אחר הצהריים ובערבים. המארחים, מצדם, צריכים להיות "איש ואישה נשואים כדין" בלבד. עוד לפי הפרסומים, הפעילות תיעשה "מתוך גישה חיובית למקורות היהודיים" ו"למורשת הלאומית של העם היהודי". נושאי הפעילות שיקבלו מימון הם מסורת ותרבות יהודית, לימודי תורה ומדרש, ערכי משפחה וחינוך על פי היהדות, מודעות עצמית על פי היהדות, זוגיות ונישואים על פי היהדות, מקומה של ארץ ישראל בזהות היהודית ועוד.
אלא שהמארחים הוותיקים, שכבר שנים מכניסים זרים לביתם לארוחות שבת, לא מבינים על מה המהומה. "זה סוג של מיסיונריות", טוען ר'.
"למה צריך לשלם כדי שאדם יארח אדם אחר?" אומר גם עומר שרוני ממטולה, שגדל בבית דתי. "הכנסת אורחים לא עושים בשביל כסף". רק לפני שבוע החליט שרוני לפרסם לראשונה מודעה בפייסבוק, ובה הציע את שירותיו למטיילים או לסתם אנשים שנקלעו לעירו ומחפשים אחר מיטה וארוחה חמה ללילה או שניים - ללא תמורה.
לדבריו, הוא פתח ביוזמת האירוח שלו לאחר טיולים רבים שעשה בעולם ובשבילי ישראל, שבמהלכם מצא עצמו לא פעם מתארח בבתים של משפחות זרות. "אני גר במקום שרוחניות לא חסרה בו", הוא אומר. "אבל פה אף אחד לא שואל אותך אם אתה בא מבית דתי או לא. לא שואלים את השאלות שמכניסות אותך לתוך ריבוע מסוים. לא בשביל זה עשיתי את זה. אני לא חושב שתוכנית כזאת תשחית את המארחים. אבל אם מישהו עושה את זה בשביל כסף, מהר מאוד הוא לא ימשיך עם זה. תן בשביל לתת. רוצה לתת כסף? תפתח עסק תיירותי".
"כמו לזכות בלוטו"
ר' אירח בביתו עד היום כ־500 איש. "בתור מי שבא מבית דתי, אני מכיר את הלך הרוח הזה, שדתיים חושבים שאנחנו החילונים שבויים שטעו, וזה רק עניין זה של זמן עד שיהיה אפשר לקרב אותם בחזרה", הוא אומר בכעס.
אולם לא כולם מסכימים איתו. אחת מהן היא מרים דרורי מצפת, שמגדירה עצמה דתייה־לאומית ליברלית. דרורי ובעלה יעקב הקימו לפני כמה שנים את מה שמכונה "בית אהבה ותפילה" בצפת, שמקיים פעילות אירוח ענפה ותוססת בשבתות, ברוח הרב שלמה קרליבך. לדבריה, הדבר החשוב ביותר בתוכנית החדשה של המשרד לשירותי דת הוא הרוח. ומאחר שכך, הרי שאין בה כל פסול, אפילו להפך.
"זה מאוד משמח", אומרת דרורי. "זה קצת כמו לשמוע שזכית בלוטו. אנחנו עושים את זה כבר 25 שנה, ברוך השם, עושים את זה מכל הלב ומכל האהבה, ולפעמים זה מאוד קשה. אבל אצלנו זה לא רק שבת, זה כל השבוע, והבית פתוח גם לכל מיני מקרים סוציאליים וכל מיני סיפורים. גם כל מיני תיירים שבאים לצפת".
את מי שנרעש למשמע תוכנית המשרד לשירותי דת ורואה בה ניסיון להחדיר יהדות לכל בית - דרורי מבקשת להרגיע. "הביטו במשפחה כמו שלנו", היא אומרת. "המשפחה שלנו דתית אבל פתוחה. מצד אחד, אנחנו מנהלים אורח חיים שומר מצוות לחלוטין, ומצד שני, אנחנו מאוד פתוחים לדעות של אחרים ולדיאלוג ולחיפוש חדש של מה הקדוש ברוך הוא רוצה מהעולם. אנחנו לא משפחה סטנדרטית חרדית שמחזירה בתשובה. אנחנו בכלל לא עושים את זה ממקום של חזרה בתשובה. אנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים לומר איך אדם צריך להתנהל. גם לנו יש לפעמים בחינה מחודשת של דברים".
במסגרת פעילות האירוח של דרורי ובעלה נכללת תוכנית של יהדות בשבתות. כמו כן, הוקם בית כנסת קטן בסמוך למקום שבו האורחים ישנים, ודברי תורה נאמרים על שולחן השבת. אבל זה לא מחייב איש לשמוע, גם לא להסכים. את השירות שהיא ובעלה מעניקים לציבור היא רואה כשווה ערך לכל שירות אחר לציבור. "אני חושבת שנפנה למשרד לבקש סבסוד", היא מודה. "אם המדינה רוצה לעזור, אז נשמח. בכלל, אני חושבת שצריכה להיות בחינה מחודשת של כל הסיפור. השוק הקפיטליסטי מלמד שמה שעובר - שורד, ומה שלא - לא. אבל אנחנו יודעים שיש דברים טובים שלא מצליחים ליצור שוק, וטוב שפה המדינה מתערבת. אני משווה את הפעילות שלנו לפעילות תרבותית רוחנית בעולם, ולפעמים היא אפילו נכנסת לתחום הרווחה".
נורה אדומה
על פי הקריטריונים של המשרד לשירותי דת, כדי לזכות בסבסוד האירוח על אחד מבני הזוג הדתיים המארחים להיות בעל ניסיון של ארבע שנות לימוד באחד מתחומי הזהות היהודית או תחומים הקשורים בה, למשל אמנות יהודית, תודעה ציונית, היסטוריה יהודית או מורשת לאומית. נוסף על כך, על בני הזוג להיות בעלי ניסיון של שנתיים לפחות בהוראה - פורמלית או בלתי פורמלית – בתחומי היהדות. ולכל זאת עומד גם התנאי שהם אינם מתפקדים כרבני קהילה או עובדים בעמותה אשר נתמכת באופן דומה.
ר' רואה בכך עוד שלב בתהליך ארוך שזכה פה כבר לכינוי "הדתה". "זו טענה לא מופרכת", הוא אומר. "אני רואה את כל מה שקורה - ניסיונות ההחדרה של תכנים דתיים גם אל בתי הספר הממלכתיים ואל מוסדות ציבוריים שונים. אני חושב שיש נטייה של דתיים לרצות לכבוש עוד חלקה ועוד שטח, וזה מה שקורה גם פה עכשיו. גם אם זה נעשה בדרכי נועם, יש פה עניין של הדתה. לי הכי חשוב חופש הביטוי וחופש הפולחן, וכל אחד יעשה מה שעולה על רוחו, אם הוא לא מפריע לאחרים".
למי התוכנית הזאת מפריעה בעיניך?
"ברגע שדתיים מזמינים חילונים - זה כבר אומר הכל. הרי לא מזמינים פה כל אזרח במדינת ישראל באשר הוא, אלא ספציפית חילונים. ברגע שיש ההגדרה כזאת, זה כבר משהו שמדליק נורות אדומות. על אחת כמה וכמה כשמקבלים תשלומים מהמדינה. אם היו עושים את זה על דעתם החופשית, אדרבא. אבל ברגע שמקבלים שכר עבור הטרחה הזאת, אז זה כבר מעורר שאלה מאוד קשה".
גם דרורי דווקא מבינה את החשש של המתנגדים לתוכנית. "אני יכולה להבין את ההתנגדות שלהם", היא אומרת. "אבל אני מכירה משפחות רבות שעוסקות בפעילות אירוח, שההתייחסות שלהן היא לאו דווקא מיסיונרית־דתית, אלא באמת ממקום של לעזור. כמו כן, הצורך החברתי נמצא פה בכל פינה, אז אני לא חושבת שיהיו הרבה שיעשו את זה ממקום מסחרי. רוב האנשים שאני מכירה שעושים את זה - עושים ממקום טוב. אז לבי שש ושמח כשאני רואה שאנשים מחפשים איזו רוחניות, בכל צורה. אני רואה את השיח הישראלי. זה לא השיח של לפני 20 שנה. זה שיח אחר. זה שיח שמחפש, והחיפוש הוא חשוב. ואם יש אנשים שרוצים לתת לזה יד באיזושהי דרך, אז למה לא. מצדי שמדינת ישראל תממן גם את הישיבה החילונית בתל אביב. אני אשמח".
"אני חושבת שזו יוזמה מבורכת מאוד", אומרת מצדה ליאת שי, אם לשמונה מתל אביב. היא ובעלה חזרו בתשובה לפני כ־16 שנה, ומאז הם מארחים את כל מי שרוצה להתארח בשבתות. הם מגדירים את עצמם חסידי ברסלב. "אנחנו שנינו חוזרים בתשובה, ומהיום שהתחתנו לא התנתקנו מהעולם החילוני", היא מספרת. "תמיד היו אצלנו אורחים מכל הסוגים. משמאלנים ועד להזויים. לפני עשר שנים נסענו לשליחות בהודו, ושם הפעלנו את 'הבית היהודי', ואז החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך את החוויה הזאת, שהיא מאוד טובה לנו. מאז אנחנו עושים את זה פה. כשיש לי אורחים שאני רוצה לקרב אותם, אז תמיד אני אדאג שהכלים יהיו יפים, ושיהיה יותר אוכל, והאוכל יהיה משובח, והבית יהיה פיקס, ואני אדרוש מהעוסקים במלאכה לטרוח יותר. ובוודאי שהכנסת אורחים זו גם הוצאה, במיוחד בשבתות, ולרוב אותן משפחות שיש להן את הרצון הזה, משפחות ברוכות ילדים שעושות את הדבר הזה מתוך רצון אמיתי ובלי תמורה, עושות את זה בלי תמיכה. אז אני חושבת שתמיכה כלכלית בדבר הזה היא דבר מבורך, ואולי זה גם ירבה את הדבר הזה".
איך נראה שולחן השבת עם האורחים החילונים?
"אנחנו לא מבקשים מאף אחד לעשות משהו שהוא לא רוצה. כשהיינו בהודו אנשים היו באים אלינו בשבת ונכנסים עם פלאפון וסיגריה וביקיני, ואז כשחזרנו הבנו שנהיה צבועים אם לא נאפשר לכל אחד לבוא איך שהוא רוצה".
מה דעתך על הטענות להדתה?
"המושג הדתה הוא לדעתי מושג צבוע, כי זה בסופו של דבר משהו דמוגרפי. אין הדתה. יש ציבור אחד שהולך וגדל, וציבור אחר שלא הולך וגדל. גם בחוויה שלי יש כפייה חילונית. אז אני מתלוננת? הרי מבחינתי כספי הציבור שלי הולכים לדברים מוטרפים לחלוטין, שהם נגד אמונתי ומצפוני, ואני לא צועקת על זה".