חוששים ומתרגשים: ילדי המפונים עולים לכיתה א' - רחוק מהבית

קורן חרזי, 7, ממושב בצת

עולה לכיתה א' בבית הספר שלום עליכם בקיבוץ עין המפרץ
קורן: “אני רוצה ללכת לכיתה א', מאוד מתרגש, אני רוצה להיות עם החברים שלי מבצת, אני רוצה גם ללמוד ציור ולצייר בחוברות".
מעיין חרזי, אמו של קורן: “אני ילידת בצת, יישוב מפונה. היינו בדיוק אמורים לעבור לבית חדש בבצת, וכרגע נמצאים בנהריה. קורן הוא הבן הבכור, יש לו אח ואחות, וכולם היו בגנים בבצת.

"קורן היה צריך לעלות לכיתה א' בבצת. בעלי ואני מאוד מתרגשים מהעלייה לכיתה א', וגם קורן מתרגש, סופר את הימים. אבל זה גם מאוד מבאס, כי הוא מאוד התחבר לילדים בבצת. לקיבוץ עין המפרץ העתיקו כביכול את בית הספר של בצת וגם נתנו לו את אותו השם, ‘שלום עליכם', אבל בגלל כל מה שקרה, כל אחד מהחברים הלך למקום אחר וקורן לא מכיר שם כל כך הרבה ילדים. גם ככה זה היה קשה, כי בגלל המצב הילד עבר כבר כמה מסגרות השנה. כל כך קיוויתי שהשנה תיפתח אחרת". 

קרני סהר, 6 וחצי, מקיבוץ ניר יצחק

עולה לכיתה א' בבית הספר שדות יואב במועצה אזורית יואב
קרני: “אני מתרגשת ללכת לבית הספר. לפני תחילת הלימודים עשיתי כבר ביקור בבית הספר. יש שם פינת חי שאהבתי. אני גם רוצה להכיר חברים חדשים".

נעמה סהר, אמה של קרני: “עד לפני כשלושה שבועות היינו במלון 'יו ספלאש' מרשת פתאל שבקיבוץ אילות. כשעזבנו את המלון הקהילה התפצלה לכל מיני מקומות. אנחנו יחד עם משפחה נוספת עברנו לקיבוץ בית ניר. קרני היא הבת הבכורה. ההתרגשות לקראת העלייה לכיתה א' היא גדולה עבורה, אבל תמיד להורים יש חששות, ועכשיו הם יותר גדולים. זה להשתלב במקום חדש לגמרי לבד, בלי חברים מהקיבוץ. אנחנו מקווים שיהיה בסדר. גם בבית הספר מקבלים אותנו מאוד יפה וגם בקיבוץ בית ניר".

אסף גולדין, 6, מקיבוץ ניר יצחק

עולה לכיתה א' בבית הספר משאבים במועצה אזורית רמת נגב
אסף: “אני מתרגש ללכת לבית הספר, רוצה להכיר חברים חדשים. אני כבר יודע אותיות ומאוד אוהב תרגילי חשבון".
אור גולדין, אמו של אסף: “לאחר הפינוי היינו במלון 'יו ספלאש' באילות, ולאחרונה עברנו לקיבוץ רביבים באופן עצמאי. אסף הוא ילד שני מתוך שלושה. בשנה שעברה העליתי את הילדה הבכורה לכיתה א' נרגשת ונערכת, ואילו הפעם זה מקבל משמעות אחרת. הפעם זה מאוד מורכב וגם כל עניין הלימודים קיבל חשיבות משנית.

"קרה שינוי רציני בחיים שלנו ב־7 באוקטובר, איבדנו משפחה קרובה. אסף איבד שני דודים: את אחי, טל חיימי שנהרג ועדיין חטוף בעזה; ואת אח של בעלי, אורן גולדין שגופתו חולצה מעזה במבצע צבאי והוא קבור בניר יצחק.

רגע לפני ה־1 בספטמבר: תושבי העוטף מספרים על האתגרים
חיילים מחוץ לשער ושעות תמיכה רגשית: העוטף נערך לחזרה ללימודים

"אז הסטטוס החדש של המשפחה מורכב, אבל כן יש ציפייה גדולה והתרגשות לקראת העלייה של אסף לכיתה א'. הוא מתרגש ושמח, וזה באיזשהו מקום מחזיר את השפיות לחיים שלנו. בחרנו לעבור לרביבים, כי זו קהילה שאנחנו מכירים. היינו מתארחים פה בעבר, בסבבים הקודמים, וגם אחי טל עבד פה במשך עשר שנים. אנחנו ממש מרגישים שזו קהילה עוטפת, מחבקת ותומכת, שמאוד עזרה לנו סביב המעבר". 

גיא חוברה, 5 ושמונה חודשים, מקיבוץ סופה

עולה לכיתה א' בבית הספר ויצמן ברמת גן
גיא: “אני מרגיש טוב לקראת העלייה לכיתה א', מתרגש. אני רוצה ללמוד הכל. אני אוהב חשבון, וגם יודע לחבר מספרים. אני גם רוצה להכיר חברים חדשים".

נעה חוברה, אמו של גיא: “היינו באילת שלושה חודשים, והחל מינואר אנחנו ברמת גן. גיא הוא הבן הבכור, יש לו שתי אחיות תאומות קטנות. בעלי, עדו חוברה, נהרג ב־7 באוקטובר. עדו לא יזכה לראות את גיא עולה לכיתה א' כמו שרצה, וגיא גם לא יעלה לכיתה א' בבית הספר שעדו רצה שילמד בו, בית ספר שהוא עצמו למד בו במועצה אזורית אשכול.

"העלייה לכיתה א' מאוד מרגשת, אבל זה לא פשוט. גיא מתנהג בבגרות ונורא מתרגש, ואני מקווה שיהיה לו טוב, שיצליח, שתהיה לו קצת יציבות. חלק מחברי הקיבוץ נמצאים ברמת גן וחלק באופקים. רוב הילדים בגילי גן ויסודי ברמת גן, אז מסגרת החברים בני גילו של גיא נשמרה. גיא עולה לכיתה א' עם עוד שלושה חברים מהקיבוץ, וזה קצת מעודד".

אורי שי יהלום, 6, מקיבוץ כפר גלעדי

עולה לכיתה א' בבית הספר אפיקי ירדן בקיבוץ אפיקים
אורי שי: “אני מתרגשת, אני רוצה להתחיל ללמוד ולהכיר חברים חדשים. אבל אני גם חוששת כי אני עולה לכיתה א' במקום חדש, בלי הרבה חברים שלי".

רוית יהלום, אמה של אורי שי: “היינו בכפר הנופש דריה שבקיבוץ האון, ולקראת שנת הלימודים אנחנו עוברים לקיבוץ אפיקים. אורי הייתה אמורה לעלות לכיתה א' בבית הספר 'עלי גבעה' בכפר גלעדי. הרגשות שלי ממש מעורבים. מצד אחד, היא עולה לכיתה א' וההתרגשות בשיאה, מצד שני ההתרגשות מהולה בעצב, כי רציתי שהיא תעלה לכיתה א' בכפר גלעדי עם החברים שאיתם הייתה צריכה להיות, שאיתם היא מגיל 0 בגן. היום כמעט כל אחד מהחברים הולך לבית ספר אחר וזה מעציב אותי מאוד". 

ענבר גביש, 5 וחצי, מקיבוץ הגושרים

עולה לכיתה א' בבית חינוך מעלות הגולן במושב רמות
ענבר: “כבר בזמן החופש מאוד רציתי שתתחיל שנת הלימודים. אני מאוד אוהבת ללמוד חשבון. אני מתרגשת, כי מעניין אותי מה יהיה מבחינת חברים. הרבה חברים שלי לא עולים לבית הספר הזה. הייתי מעדיפה לעלות לבית ספר עם החברים שלי".

דרור גביש, אביה של ענבר: “אנחנו במושב רמות מתחילת המלחמה. ענבר היא הבת השלישית שלנו. הבן הגדול עולה לכיתה ז' והאמצעית ל־ד'. ענבר הייתה אמורה לעלות לכיתה א' בבית הספר הדמוקרטי 'עינת הגליל' בקיבוץ עמיר. מצד אחד, מבחינתנו יש התרגשות כי זו הפעם היחידה שהיא תעלה לכיתה א' ואנחנו יודעים שהיא בידיים טובות, כי 'מעלות הגולן' הוא בית ספר מצוין עם קהילה מחבקת; אבל יחד עם זאת זה לא הבית שלנו ולא החיים שלנו, ואנחנו רוצים הביתה.

"אנחנו מאוד אוהבים את קיבוץ הגושרים וגם את בית הספר הדמוקרטי שהיא הייתה אמורה לעלות אליו, ושני הילדים הגדולים שלנו למדו בו. לכן זו התרגשות שמהולה בהרבה תסכול ועייפות. לענבר יש שני חברים שהיו איתנו במלון עד עכשיו ועולים גם הם לבית הספר במושב רמות. לצערנו, יש הרבה חברים וחברות שהקשר איתם נותק, מפני שכולנו כבר לא גרים יחד בגושרים. אבל אנחנו יודעים שבסוף המלחמה נחזור הביתה". 

יגל סימון, 6, מקיבוץ כרם שלום

עולה לכיתה א' בתלמוד תורה נעם נצרים בבני נצרים
יגל: “אני מתרגש, אני רוצה שיהיו לי בבית הספר חברים נחמדים. אני רוצה ללמוד תורה, אני יודע קצת לקרוא ולכתוב ורוצה ללמוד את זה יותר".

עמליה סימון, אמו של יגל: “אנחנו מפונים מכרם שלום החל מ־8 באוקטובר. הייתה תקופה שהיינו מפונים באילת והיום אנחנו מפונים יחד עם רוב הקהילה ביישוב אשלים במועצה אזורית רמת נגב. יגל הוא הילד השלישי, העלייה שלו לכיתה א' בהחלט מרגשת. הילדים הם הסמן שלנו לכך שהזמן בכל זאת עובר בכל הבלגן והטרפת.

"אנחנו עדיין נמצאים בתוך בלגן ואי־ודאות לגבי מתי נוכל לחזור הביתה. הייתה לנו דילמה מאוד משמעותית לאן לשלוח את הילדים השנה, ובסוף בחרנו שילמדו בבני נצרים, היכן שנמצא בית הספר המקורי שלהם עוד לפני הפינוי. להגיע מכרם שלום לבני נצרים לוקח רבע שעה, ואילו עכשיו יגל יצטרך לנסוע כל יום שעה בכל כיוון.

"זו הייתה החלטה מאוד לא פשוטה לרשום אותו לבית הספר הזה, אבל מצד שני זה עוד צעד שלנו בדרך הביתה. אנחנו מקווים שמתישהו באמצע השנה נצליח לחזור הביתה, ואז הילדים לא יצטרכו לעבור בית ספר ולפחות בים של אי־הוודאות, מקום הלימודים יהיה ודאי עבורם. יגל גם עולה לכיתה א' עם חברים שלו, וגם הילדים הגדולים שלנו יהיו יחד איתו בהסעה ובבית הספר. בשביל הילדים הגדולים זו ממש תחושה של חזרה לבית, למקום שהם שייכים אליו. אנחנו תקווה שהתנאים יאפשרו לנו לחזור בקרוב הביתה עם תחושת ביטחון ושמחה וביחד עם הקהילה היקרה שלנו". 

דוד אוחיון, 6, ממושב אביבים

עולה לכיתה א' בקיבוץ מעגן
דוד: “אני גם מתרגש וגם קצת חושש, וגם הייתי רוצה ללמוד בבית ספר שנראה יותר כמו בית ספר אמיתי. אני גם מאוד רוצה להכיר חברים חדשים".

ענבל אוחיון, אמו של דוד: “אנחנו מפונים מהבית מ־16 באוקוטבר, ונמצאים מעל עשרה חודשים במלון 'לאונרדו קלאב' בטבריה מרשת פתאל. במלון אנחנו לגמרי עטופים באהבה, אבל זו מציאות הזויה. העלייה לכיתה א' של דוד שונה לחלוטין ממה שדמיינתי. יש לי ארבעה ילדים, דוד הוא הקטן. שלושת הילדים הגדולים עלו לכיתה א' בקיבוץ יראון, דקה מהבית, עם החברים שלהם מהגן.

"כבר כשהיו בגן ידעו לאיזה בית ספר ילכו. ואילו דוד עולה לא לבית ספר רגיל, אלא זה מבנה בלתי פורמלי שהסבו אותו לבית ספר, וגם לא נראה כמו בית ספר רגיל. היה לנו ביקור במקום והילד פשוט נפלו פניו. אבל הסברתי לו שזה בית הספר כרגע, כי אנחנו בתקופת מלחמה. אז יש התרגשות לצד המון חששות מבית ספר שלא מכירים, מצוותים שלא מכירים. הוא גם עולה בלי חברים, אז זה לגמרי אחרת".

ליאור גולן, 6 וחצי, מקריית שמונה

עולה לכיתה א' בבית הספר גוונים בתל אביב
ליאור: “אני מתרגשת מאוד ללכת לבית הספר. אשמח להכיר ילדים חדשים וללמוד דברים מעניינים, ואני גם מתגעגעת לחדר שלי בבית שבקריית שמונה".

נחלית גולן, אמה של ליאור: “אנחנו מפונים מקריית שמונה החל מ־22 באוקטובר ומאז נמצאים במלון דן פנורמה בתל אביב. זה לא קל. למזלי, אני ממשיכה לעבוד מכאן, בעבודה ‘מהבית', ב'אקטיב שירות ומכירות', וזה שומר על שפיות ושגרה. ליאור הייתה אמורה לעלות לכיתה א' בקריית שמונה. כרגע מפוני קריית שמונה ילמדו במבנה של בית ספר גוונים ברחוב המסגר בתל אביב.

"יש לי גם ילדה בת 13 ותינוק בן שנה וחצי. ליאור עצמה מתרגשת לקראת העלייה לכיתה א', אבל מבחינתי אין התרגשות, אלא בעיקר פחדים. מניסיון העבר אני יודעת שברגע שילד עולה לכיתה א', מבעוד מועד מכירים את המורה, את המבנה, את כל הצוות. במקרה שלנו, שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים הרבה דברים היו עדיין לא ידועים. אבל לפחות ליאור עולה עם ילדים מפונים שהיא מכירה מהגן שהיה במלון, אז אני מקווה שהם יהיו ביחד. והעיקר, אני מקווה שכמה שיותר מהר נחזור הביתה". 

אביב סומרוב, 5 וחצי, מקיבוץ נחל עוז

עולה לכיתה א' בבית ספר עומרים במועצה אזורית מגידו
אביב: “אני מאוד מתרגש. אני אוהב חשבון, אני רוצה ללמוד דברים חדשים וגם רוצה שיהיו הפסקות כל הזמן. אני גם רוצה להכיר חברים חדשים".

שרה סומרוב, אמו של אביב: “אנחנו מקיבוץ נחל עוז, מפונים מהבית מ־7 באוקטובר, נמצאים בקיבוץ משמר העמק. אנחנו מאוד מתרגשים שאביב עולה לכיתה א' וגם מאוד עצובים שהוא לא עולה לבית הספר שבו היה אמור להתחיל ללמוד עם כל החברים, בית ספר אלונים בשער הנגב. כיום חלק מהחברים עברו לפינוי עצמאי או חזרו לאזור הדרום, אז אביב נשאר עם קומץ חברים שנמצאים גם הם במשמר העמק. יש הרבה שמחה והתרגשות לצד תחושות לא פשוטות. אנחנו מקווים שבסוף שנת הלימודים נחזור לדרום. מחכה לו עוד מעבר, וזה לא פשוט".