בניגוד לדעה הרווחת, תלמידי ישראל מדווחים כי לא חשוב להם להיות מקובלים. סקר חדש של עמותת "מצמיחים בשיתוף" בדק ומצא כי רק 13 אחוזים ילדים ובני נוער מתלמידי ישראל דיווחו כי הם שואפים להיות מקובלים בכיתה.

הסקר שנערך ע"י "Panelview ,mind the gap", בדק בקרב 500 ילדים ובני נוער בכיתות ד' - י"ב בטווח הגילאים של 10-18, ומצא כי בניגוד לדעה הרווחת, תלמידי ישראל לא מוצאים ערך בלהיות מקובלים ופופולריים בכיתה. מממצאי הסקר עולה שרק 13 אחוזים מהילדים ומבני נוער שואפים להיות מקובלים חברתית. הסקר נערך בגילאי בתי ספר יסודיים ותיכון, בנים ובנות מאזורים גיאוגרפיים שונים בארץ (32 אחוזים מתל אביב וגוש דן לעומת 20 אחוזים מהפריפריה).

כשהתלמידים נשאלו בסקר מה הוא הדבר הכי חשוב בעיניהם בכיתה, 57 אחוזים ענו "שיהיו להם חברים טובים וקרובים". עוד מצא הסקר כי מבין הילדים שנפגעו וחוו מקרי אלימות ותוקפנות, 19 אחוזים מהם נפגעו מחברים במעגל הקרוב. עוד מצא הסקר כי כ-70 אחוזים מהתלמידים נפגעו על ידי ילדים מקובלים או "די מקובלים" ורק כשמונה אחוזים מהילדים נפגעו על ידי ילדים שאינם מקובלים בכיתה. ממצא זה דרמטי במיוחד היות וחלק משמעותי מתוך המשאבים לצמצום האלימות מושקעים בתוקפנות מצד שמונה אחוזים דחויים, בעוד אלה ורק משאבים קטנים מושקעים בצמצום תוקפנות מצד המקובלים. 

אך העיוורון קיים לא רק כאשר מדובר בתוקפנות, למעשה לא ניתן להבין כמעט אף אינטרקציה חברתית או נורמה בלי להוסיף להן את מרכיב המעמד החברתי. כאשר ילד ממעמד חברתי גבוה פוגע באחר, בנים פחות מאמינים שידווחו עליו (16 אחוזים) מאשר בנות (36 אחוזים). כנראה בצדק כי נתפס כמטפל בילדים שפוגעים באחרים בעיקר כאשר מדובר בתוקפנים-דחויים (23-27 אחוזים) ופחות כאשר מדובר בתוקפנים-מקובלים (13 אחוזים) ומצליח בעיקר בעיקר כאשר הם ממעמד נמוך.

בחינוך החרדי, אכפתיות יותר נתפסת כמשפרת מעמד. 63 אחוזים מול 43 אחוזים בדתי, וכ-36 אחוזים במסורתי או חילוני. 

יוני צ'ונה מנכ"ל עמותת "מצמיחים" מסר כי: "אנחנו בעמותת "מצמיחים" פועלים למיגור וצמצום האלימות ותחושת התוקפנות בבתי הספר בישראל. משרד החינוך אינו מצליח להפחית באפקיטביות את שיעורי האלימות בין השאר משום שחסרות לו מדידות וכלים המתייחסות לתוקפנות חברתית וההקשר שלה למאבק לפופולריות. הסקר שערכנו מחזק את ההתרשמות רבת השנים שלנו בשטח כי ילדים ובני נוער מבינים שתוקפנות משפרת להם את הפופולריות, אך כלי מדידת האלימות שבהם עושה שימוש משרד החינוך עיוורים לכך. יש לשלב באופן מיידי באמצעי מדידת האלימות בקרב בתי הספר בחינת ערך הקשר בין התוקף למותקף, ואת ערכו החברתי של התוקף. כל עוד משרד החינוך מבצע מדידות עיוורות לכך, ומכשיר מורים תוך עיוורון לאותה נקודה, אין לצפות לשינוי בהיקפי האלימות.

כך למשל, היחידים שתופסים תוקפנות מצד מקובלים כנמוכה יחסית לאחרים הן בנות מהמגזר הדתי (40 אחוזים מול 55 אחוזים), אך אפשר להניח שמדובר בתשובה מרצה.