יומיים לפני הבחירות, ח"כ אראל מרגלית מ"המחנה הציוני" משתדל להיות אופטימי. בראיון ליהודה שרוני באולפן הבחירות של מעריב הוא מסביר: "אני הולך מקום אחרי מקום, המתנדבים באים לעבוד כי הם מרגישים שאפשר לעשות שינוי. אני מקווה שניקח את ההתלהבות ונמקד אותה בשטח ליום הבחירות".
מרגלית, שמגיע מהמגזר העסקי, טוען שאינו מאוכזב מכך שמנואל טרכטנברג הוא המועמד של המפלגה לתפקיד שר האוצר. לדבריו, הוא עסוק בהובלת תוכנית הצמיחה הכלכלית בעיקר בדרום ובצפון עם העסקים הקטנים. הוא מקווה ששניהם יוכלו לעבוד ביחד כדי לעשות שינוי. "המשק הישראלי זקוק לבוסט רציני ביותר כי כרגע הוא נמצא בסוג של דיכאון".
את המפתח לשינוי כלכלי רואה מרגלית בשיפור מצבם של העסקים הקטנים. "כדי לגייס את המגזר העסקי לשינוי חברתי, צריך קודם כל לטפל בעסקים הקטנים, ולהשוות את התנאים של עצמאי לשכיר במובן הסוציאלי. דבר שני, צריך להגיע לגליל, לנגב, לירושלים, לחיפה, לכרמיאל, למקומות שצמאים להשתלב בתוך הכלכלה הישראלית. הממשלה תוכל להניע את זה עם המגזר העסקי ולא נגד".
מרגלית רומז שהוא מכוון למשרד הכלכלה. "בנט השקיע בהתנחלויות, אנחנו נשקיע בגליל. בנט פעל לסגירת נציגויות בצפון אירופה, אנחנו נפתח אותן. אם לא נהיה מדינה פתוחה לא ניתן לקיים כלכלה פתוחה".
הפתרון למשבר הדיור, לטענתו, הוא דיור בר השגה כאסטרטגיה של שותפות בין המגזר הפרטי לעסקי. הוא מסביר כי יש לבצע שני מהלכים. הראשון הוא להסיר את החסמים הבירוקרטים מתוכניות קיימות ולשחרר יחידות דיור בשוק תוך חיוב הקבלנים לבנות. המהלך השני הוא אסטרטגיה של דיור בר השגה שבמסגרתה ייבנו 200-300 אלף יחידות דיור בר השגה בחמש עד שבע השנים הבאות.
כדי להחליף את נתניהו, מסביר מרגלית, יש לבחור במחנה הציוני ולא ביש עתיד. "רק אם נקבל שלושה ארבעה מנדטים יותר מהליכוד נרכיב את הממשלה". הוא מקווה לקבל יותר מ-26 מנדטים, ומכחיש שמסתירים את ציפי לבני בקמפיין.
בשלב שאלות ה"כן" וה"לא" הוא נשאל מי קרוב יותר לעמדות שלו – שלי יחימוביץ' או מנואל טרכטנברג והשיב "בוז'י הרצוג". לשאלה האם נתניהו מושחת, הוא ענה כי "הוא עבר את גבולות האתיקה", ונימק ש- 20,000 שקל לארוחת בוקר זו הגזמה. מרגלית תומך בהגבלת שכר הבכירים, ורואה באבו מאזן פרטנר – "קשה אמנם, אבל כזה שאפשר לדבר איתו בניגוד לחמאס". לשאלה האם הא תומך בפיקוח על מחירי הגז הוא השיב כי הוא בעד שבגז יהיו כמה שחקנים ולא אחד, ולכן הוא בעד תחרות, אבל כל עוד אין תחרות אכן צריך פיקוח.