לא הופקו לקחים: אף כי החורף הקודם גבה חיי אדם והגשמים הנוכחיים כבר גרמו להצפות רבות, בעיקר בצפון - בדיקת "מעריב" מגלה כי לא נעשה שינוי מהותי בניהול מערכות הניקוז בישראל.
הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שהטיפול בנושא הניקוז מפוזר בין חמישה משרדי ממשלה – הגנת הסביבה, משאבי המים ורשות המים, החקלאות, הפנים והבריאות, כאשר בפועל, אף אחד מהם לא נושא עמו יכולות אכיפה של ממש למול הרשויות המקומיות. בעיה נוספת נעוצה באי־התיאום בין הרשויות השונות.
הרשויות המקומיות כשלו עד כה בניהול הנגר העירוני - שהם מי הגשמים הניגרים מעל השטחים הבנויים שאינם מחלחלים. תשתיות התיעול (ניקוז) ברבות מערי ישראל, ובמיוחד באזורים בנויים ותיקים, שלובות ביחד עם תשתיות הביוב. כבר לפני יותר משש שנים הוצאו תקנות המחייבות את הרשויות להפריד בין שתי המערכות השונות, אולם עד כה אותן הנחיות נותרו בגדר המלצות בלבד והרשויות פשוט לא אוכפות אותן.
עמותת הגנת הסביבה "צלול" פנתה בשבוע שעבר לשורה של עשרות ראשי ערים במכתב התראה לפני פנייה לערכאות משפטיות, בדרישה כי הרשויות יעמדו בחובתן החוקית להשלים באופן מיידי את ההפרדה בין מערכות הביוב למערכות התיעול, ולמנוע בכך את הזרמת הביוב לסביבה, אשר גורמת לזיהום ים, לסגירת חופים ולפריצת ביוב ברחובות הערים.
דליה טל, מנהלת הקמפיינים של העמותה: "ברגע שלמכון טיהור שפכים אזורי מגיע זרם עצום של מים נקיים מהגשם שנמהלים בביוב, הוא קורס ונאלץ לפתוח את המוצא שלו אל הים. מדובר בנזקים של מיליוני שקלים לרשויות, לצד הנזקים הסביבתיים והבריאותיים. כאשר אין פיקוח על הרשויות, הן מעדיפות להוציא את הכסף על טיילת, פארק או חגיגות ולהתגלגל מחורף לחורף".
גם בארגון הסביבה "אדם, טבע ודין" מזהירים מפני המצב הקיים. עמית ברכה, מנכ"ל הארגון, מסביר: "לא מדובר בגזירת גורל, ויש לקוות ששינוי מדיניות האקלים האמריקאית יוביל לשינוי מדיניות גם אצלנו ולהבנה שמשבר האקלים הוא האיום הביטחוני הכי חמור על מדינת ישראל. זו הסיבה ש'אדם, טבע ודין' מקדם הצעת חוק עם יעדים של 50% אנרגיות מתחדשות ו־40% הפחתת פליטת גזי חממה עד 2030, ו־100% הפחתת פחמן עד 2050".
לדברי ברכה, "חוק אקלים יחייב את הממשלה לגבש תוכנית לאומית רב־שנתית ומתוקצבת, לשם היערכות למצבי חירום אקלימיים, כמו אלו שפקדו לאחרונה את נהריה ואזורים אחרים בישראל".