סגרי הקורונה הביאו לצמצום חד בתחבורה ובפעילות התעשייתית - ולכן חלה ירידה בזיהום האוויר ברחבי ישראל, כמו גם במדינות אחרות. מחקר חדש עוסק בהיקף הירידה הזו.

את המחקר ערכו שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד"ר שרית אגמי מהמחלקה לכלכלה ופרופ' אורי דיין מהמחלקה לגיאוגרפיה, שהתפרסם במגזין המדעי Atmospheric Environment, עסק בבדיקת ההשפעה של הסגר הראשון על זיהום האוויר בישראל, והתמקד באזורי גוש דן וחיפה - שני מחוזות בעלי זיהום אוויר גבוה. התרומה היחסית המרבית של הסגר לסך השינוי במזהמים הייתה הפחתה של עד 26%, ויחד עם התנאים המטאורולוגיים - עד 47%.

עבור תחמוצות החנקן המגדילות את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה - בחיפה נרשמה ירידה של 46% בריכוז החנקן דו־חמצני, לעומת ירידה של 40% בגוש דן. גפרית דו־חמצנית נפלטת משריפת דלקים פוסיליים המכילים גפרית, כגון פחם, מזוט וסולר, הנשרפים בעיקר בתחנות כוח ובתי זיקוק, ומכאן ההסבר לירידה המשמעותית של 57% בריכוזה בחיפה, לעומת ירידה מתונה הרבה יותר של 14% בגוש דן.

הבולט ביותר היה אפקט הסגר על ריכוז הבנזן (תרכובת אורגנית רעילה ומסרטנת, המגיעות מגזי הפליטה של כלי רכב ואזורי תעשייה) - הפחתה של 39% בחיפה, לעומת 26% בגוש דן. עם הוספת התנאים המטאורולוגיים (טמפרטורה, מהירות וכיוון רוח), ששררו בזמן הסגר, עולה סך התרומה היחסית של הסגר, ונעה עד 47% הפחתת הזיהום בחיפה ועד 41% פחות זיהום אוויר בגוש דן.

"למיטב ידיעתנו, מחקר זה הינו הראשון אשר בוצע בארץ על מנת להעריך בצורה כמותית את השפעת הסגר על איכות האוויר", מסכמים החוקרים.