זה כחודש וחצי משתתפת רוחמה וולף במחאות השבועיות המתקיימות ברחבי הארץ בצמתים ובגשרים שמטרתן, כפי שמגדירים המארגנים, להוביל "להכרה במצב החירום האקלימי־אקולוגי, למען עתידנו ועתיד ילדינו - עד שהממשלה תפנים".
את ההפגנות מארגן מטה החירום האקלימי־אקולוגי, שהוקם לאחרונה ומאגד תחתיו עשרות ארגונים וגם אנשים פרטיים הפועלים למען הנושא. את וולף, 49, עצמאית בתחום ההייטק מראש פינה, תמצאו עומדת בכיכר ליזה שבמושבה. אפשר להגדירה כאקטיביסטית חדשה יחסית בתחום. היא לא היחידה. כמוה, גם רבים נוספים חשו לאחרונה שהם חייבים לפעול והצטרפו לאקטיביסטים הוותיקים שפועלים בתחום כבר שנים רבות.
"גדלתי ביישוב עם מודעות גדולה לטבע, בבית שבו מגדלים ירקות אורגניים, מטיילים המון, עושים קומפוסט, מגדלים תרנגולות, ואני גם טבעונית", היא מספרת. "הנושא של האקלים, של ההתחממות הגלובלית, גם היה אצלי בתודעה, אבל לא הרגיש אקוטי".
מה הוביל לשינוי?
"בסגר הראשון בקורונה התחלתי לעשות הליכות. עברתי ליד שיח פורח עצום, ומשהו הרגיש לי לא בסדר בשיח הזה. פתאום נפל לי האסימון והבנתי שאני לא שומעת זמזום דבורים, שאין דבורים. ידעתי על בעיית הכחדת הדבורים והסכנה בכך לאנושות, ואז הבנתי שזה קשור גם לאספקטים של בעיית האקלים. זה גרם לי להגיע לפגישה עם פעילה ותיקה שהכרתי. אמרתי לה שאני רוצה לייצר שינוי באזור שלנו. היא הכירה לי את קבוצת 'הורים למען אקלים'. התחלתי ללמוד על הבעיה של דלקים פוסיליים, של פליטות פחמן. הבנתי שהמדע מנבא לילדינו עתיד מאוד קשה".
זה הניע אותך לפעולה?
"החלטתי שאני לא יכולה לדעת את כל מה שאני נחשפת אליו עכשיו ולא לעשות כלום. אני גם לא מסוגלת להתמודד עם האימה שזה מציף בי ביחס לעתיד של הבנות שלי. מאז אני פעילה ב'הורים למען אקלים' ומשתתפת בהפגנות המתקיימות בסופי שבוע ברחבי הארץ. אני גם פעילה במטה החירום האקלימי־אקולוגי הקורא לראש הממשלה להכריז על מצב חירום אקלימי. אנחנו רוצים שישראל תבין שהעובדה שהיא מדינה קטנה לא אומרת שאין לה אחריות בינלאומית, כי 17% מפליטות הפחמן נעשים על ידי מדינות קטנות, שישראל ביניהן. אנחנו מאמינים שההפגנות יחשפו את הנושא הזה ליותר ויותר אנשים ויוציאו אותם מהאדישות".
מחכים למסה
על רקע ועידת האו"ם לענייני אקלים שתתקיים בשבוע הבא בגלאזגו שבסקוטלנד, ורגע לפני מצעד האקלים שייערך בשישי הקרוב, אישרה שלשום הממשלה תוכנית חדשה לעידוד חדשנות אקלימית, פיתוח טכנולוגיות להפחתת פליטות גזי חממה ולהיערכות לשינויי האקלים, שגובשה על ידי ראש הממשלה נפתלי בנט, שרת האנרגיה קארין אלהרר והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג.
"עד לפני חצי שנה עבדתי בסטארט־אפ ותמיד התעניינתי בתחום של איכות הסביבה", מספר עידו מן, 28, מירושלים, העוסק בפיתוח עסקי ומתנדב במטה החירום. "כשהסטארט־אפ שעבדתי בו נסגר, רציתי להקים עסק סביבתי לטיפול בביו־מסה אורגנית חקלאית. כשבניתי את התוכנית העסקית לעסק, הבנתי שהוא לא יהיה כלכלי עד שיהיו שינויים באופי התגמול לעסקים סביבתיים.
"מדובר בשינויים שדורשים גם שינויים במדיניות הממשלה. עסקים עם ערך סביבתי פשוט לא יכולים לקום בימים אלה, כי הם לא כדאיים. הגוף היחיד שיכול לכמת ערך סביבתי לכסף הוא המדינה. אם עכשיו מצמצמים, למשל, זיהום סביבתי באזור מסוים, בעתיד זה יחסוך הוצאות רפואיות.
"הבנתי שצריך שינוי בגישה המדינית, בתפיסה המדינית של משבר האקלים, ובאופן שבו מוקצים משאבים לדברים האלה. חיפשתי דרך שבה אני יכול לסייע והגעתי להתנדב במטה החירום, בצוות המתמקד בקשרי ממשל. יש עשרות, אם לא מאות אנשים במטה, המאגד תחתיו כ־20 ארגונים, שכל אחד מהם בפני עצמו מכיל עשרות אנשים".
מה כוללת הפעילות שלך?
"אני מגיע לפגישות המטה, הולך לפגישות בכנסת, להפגנות, פוגש גורמים של השלטון המקומי, עוזר לערוך ולייצר תוכן".
אתה חושב שהפעילות שלכם אכן תישא פרי?
"אני לא יודע אם זה יישא פרי, אני רק יודע שאם לא נעשה זאת - זה בטוח לא יישא פרי. כרגע המסה של ההפגנות עדיין לא מספיק גדולה בכדי שהתגובות יהיו משמעותיות. בירושלים, למשל, מגיעים 10־20 אנשים, זו לא מסה שמייצרת תגובה. צריכים הרבה יותר אנשים שיגיעו. אבל בנושא הזה אנשים יותר מתעניינים מאשר כועסים".
אולי לרבים פשוט לא באמת אכפת?
"אני חושב שאנשים לא באמת מבינים את חומרת המצב. אם היו מבינים את חומרת המצב, זה היה אכפת להם. הם רואים בזה בעיה של עוד עשור, ולא של עכשיו".
לשנות ולהשתנות
אריאל כרמי, 27, מנהל מוזיקלי ממושב שחרות בדרום, החל להתעניין בנושא בשנת 2018 לאחר שקרא דוח של האו"ם שעסק בכך. "מדענים מכל העולם הזהירו שכדור הארץ מתחמם כתוצאה מהתנהלות של בני אדם, וזו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לנושא", הוא מספר. "אחרי שהתחלתי להבין יותר לעומק, התחלתי לחשוב מה אני מסוגל לעשות בנושא. אני ממחזר, אני טבעוני, אבל לא הרגשתי שהדברים האלה מספיקים.
"שני חברים שלי היו בחוג בית של תנועת 'המרד בהכחדה' (תנועה חברתית־פוליטית המשתמשת בהתנגדות לא אלימה כדי למחות כנגד משבר האקלים: א"ש). הם סיפרו לי על התנועה. מעולם לא הפגנתי לפני זה, לא הרגשתי שהפגנות עוזרות, אבל הרגשתי שהפעילות של 'המרד בהכחדה' מספיק אפקטיבית, שונה מכל מה שראיתי עד כה בארץ, ולפני כשנתיים החלטתי להצטרף".
מה אתה עושה במסגרת פעילותך?
"בהתחלה ערכתי הרבה מחקר. לא היה לי נוח לקפוץ ישר לאש. הקמנו קבוצה של חברים שרוצים לפעול ביחד, קיבלנו הכשרה מהתנועה, זה נתן לי הרבה כלים. עד לאחרונה גרתי בגבעתיים והלכתי להפגנה שהייתה ליד צומת עזריאלי. עכשיו אני נוסע לצומת קטורה, שם מתקבצים עוד אנשים שמפגינים. אני משתדל להגיע כל מוצאי שבת".
אתה אופטימי?
"זו שאלה קשה. אני חושב שאפשר לסדר הרבה דברים, להתכונן בצורה ראויה, לשכנע אנשים להסתכל קדימה. יש אסון מאוד גדול בדרך, וצריך לקבל החלטה שמתחילים לפעול עכשיו. גם רוב החברים שלי מעורבים בנושא בצורה זו או אחרת. כולם, אפילו כאלה שלא הולכים או ילכו להפגין, לא רוצים שכדור הארץ יתחמם. ברור לכולם שצריך לטפל בזה, אבל הם לא מרגישים שהם צריכים לבקש את זה. אבל העובדות בשטח מראות שהם כן צריכים לבקש זאת".
"תהליך ההבנה וההטמעה שלי היה הדרגתי, אבל ברגע שהאסימונים ירדו, אי אפשר היה לחזור אחורה", מספר כרמל הורוביץ, 30, אנימטור מחיפה, שהחל לעסוק בנושא קצת לפני שפרצה הקורונה. לפני כחודש וחצי הוא הצטרף למטה החירום האקלימי־אקולוגי. "ברגע שמבינים מה באמת קורה, אין דבר כזה שלא לפעול", הוא אומר. "רציתי לנצל את עצמי למשהו עם משמעות הרבה יותר גבוהה מאשר רק לעשות דברים למען עצמי. רציתי לעשות משהו שאוכל בו לשרת את כולנו".
מה למשל עשית?
"פתחתי דף פייסבוק בשם The Environmental Artist, שבו ניצלתי את כישורי האנימציה שלי על מנת להפיץ את התכנים הלאה. המטרה שלי בעמוד הזה הייתה להפיץ תכנים סביבתיים על מנת ללמד אנשים על בעיות ופתרונות ולתת להם מוטיבציה לשנות ולהשתנות".
במטה החירום אחראי הורוביץ על מדיה, מסרים ותקשורת. "המטרה שלנו היא להפיץ את התכנים כמה שיותר רחוק", הוא אומר. "את ההפגנות של מטה החירום התחלנו לפני כשישה שבועות. בפעם הראשונה עמדתי לבד בצומת בחיפה. אני לא מתחבר להפגנות יותר מדי, אבל הגיע צו השעה לצאת החוצה".
לא היה מבאס לעמוד ככה לבד?
"זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא שאנשים יראו בכל מקום את הנושא, שהוא יעלה לסדר היום, שידברו עליו ושיהיה להם אכפת ממנו. שלשום כבר היינו 12 איש בצומת הזה, ובכל פעם נמשיך לגדול. במקומות אחרים יש יותר אנשים. כרגע אנחנו נמצאים בכ־50 מוקדים ברחבי הארץ, והמטרה היא לגדול, להתפרש בכל הארץ ושהנושא יצוף בכל מקום".
