תנים בעיר הם לא דבר חדש, הם מלווים את האדם כבר זמן רב ללא חיכוכים משמעותיים. עם זאת, בגלל בנייה מסיבית והיעלמות השטחים הפתוחים, התנים נדחקים יותר ויותר לתוך שכונות המגורים, ואנו פוגשים אותם לעתים קרובות יותר בערים בכל העולם וגם בישראל.
אביהוא שרווד, יו"ר עמותת "למען חיות הבר", מספר: "התנים ממש השתלבו במרקם החיים העירוניים, ויש אפילו מקרים שעלו לכותרות של תנים שבוחרים לגדל את גוריהם בחצרות בתים".
חלק מהתושבים אוהבים ומקבלים את השכנים החדשים, ואחרים מרגישים מאוימים. האם אנחנו צריכים לחשוש מהתנים? לדברי שרווד, אחת הבעיות של התנים היא יחסי ציבור גרועים. שמם עולה בכל פעם שמוזכרת המילה "כלבת": "חשוב לציין שהמדינה מחסנת את היונקים ממשפחת הכלביים פעמיים בשנה בחיסונים נגד כלבת, ובעשרים השנים האחרונות לא היו מקרי כלבת במרכז הארץ. בדרך כלל התנים העירוניים אינם מהווים הפרעה או מטרד, הם אפילו הפכו חלק מהמערכת האקולוגית העירונית ושומרים על האיזון שלה בכך שהם ניזונים ממכרסמים, זוחלים ופגרים – מעין סניטרים של הטבע".
באביב, נקבות בהריון המחפשות מקום שקט להמליט בו מגיעות לשכונות המגורים שלנו, מאחר שכבר לא נשארו מקומות בטבע. לאחר שהגורים נולדים, האמהות המגוננות עשויות לחשוף שיניים על העוברים והשבים, בעיקר על בעלי הכלבים. תקריות כאלה מעלות את רמת הפחד ויוצרות לחץ על העיריות לפעול נגד התנים. "כאן המקום להזכיר שהתן הוא חיית בר מוגנת שאסור לפגוע בה, ואין אפשרות לסלק את התנים מהערים לחלוטין", אומר שרווד.
עדיף לא להתקרב לתנים ולא להאכיל אותם. תנים שהתרגלו לקבל אוכל מאנשים מאבדים את הפחד הטבעי שלהם מהאדם ואת יכולתם למצוא מזון בכוחות עצמם. הם עשויים לגשת גם לאנשים שאינם מעוניינים בקרבתם, ולכעוס אם לא יאכילו אותם. במקומות שבהם התושבים מאכילים חתולים, חשוב לאסוף את שאריות המזון ולדאוג לכך שפסולת אורגנית תושלך רק למכלים אטומים וחסיני פריצה. עמותת "למען חיות הבר" משקיעה מאמצים רבים בהשכנת שלום בין התושבים לחיות הבר, ואביהוא מספר: "המלחמה הקשה ביותר שלי היא בסטיגמות. אנחנו חייבים ללמוד לחיות לצד הטבע, הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, כשם שאנו חלק בלתי נפרד ממנו".