בשנת 2021 פרסם משרד מבקר המדינה דוח ביקורת מיוחד בנושא "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים", שכלל ליקויים ופערים עמוקים בהיבטים הנוגעים לפעילות של עשרות משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים וציבוריים בסוגיית ההיערכות הלאומית למשבר האקלים. בחינת פעולות הממשלה בנושא מאז פרסום הדוח הקודם הובילה את מבקר המדינה לקבל בתחילת שנת 2023 החלטה לפרסם דוח ביקורת מעקב מקיפה על אודות התקדמות הפעולות שיבטיחו את היערכותה של מדינת ישראל למשבר האקלים העולמי ותוצאות הדוח המתפרסמות כעת, לא מעודדות בלשון המעטה.
אב החטופה זועם: "שיחטפו לסמוטריץ' את הילדים, אטום לב"
בדוח הקודם עלה שישראל אינה מדינה מובילה בקביעת יעדים להפחתת פליטות גזי חממה כפי שנדרש בהסכם פריז ממדינות מפותחות. בביקורת המעקב נמצא כי אף שחלק מהיעדים המעודכנים הם במגמת הגברה של רמת השאפתנות הלאומית, הם אינם עומדים בקנה אחד עם רמת השאפתנות הקיימת בעניין זה במדינות המפותחות האחרות. משרד האנרגיה עדיין לא קבע יעד לאנרגיות מתחדשות לשנת 2050. היעד של ישראל לשימוש באנרגיה מתחדשת לשנת 2030 בשיעור 30% נמוך בהשוואה ליעדים של מדינות אחרות שנסקרו הנעים בין 40% ל-100%.
נכון לסוף יוני 2023 הממשלה לא יישמה את החלטתה מיולי 2018 שנועדה להביא להפסקת הפעולה השוטפת שלי יחידות ייצור החשמל מפחם במתקן אורות רבין בחדרה. יותר משנה לאחר המועד שנקבע בהחלטת הממשלה לא בוצעה הפסקת פעילותן, ויחידות אלה ממשיכות לייצר חשמל באמצעות פחם כדלק ראשי. זאת ועוד, עקב המחסור העולמי בפחם, היחידות מופעלות באמצעות פחם עתיר גופרית המביא לרמות זיהום ולפליטות של גזי חממה, הגבוהות אף מאלו שפלטו בעבר אף שכמות ייצור החשמל מפחם נותרה זהה מיחידות אלה. עוד הועלה כי משיקולים של שרידות משק החשמל, יחידות אלה יעברו לשימור, כלומר הפליטות מהן לא יופסקו לחלוטין, וישראל לא תעמוד ביעדיה.
ישראל לא עמדה ביעד של 10% שקבעה לעצמה לשנת 2020 לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. רק בשנת 2022 הושג היעד, כאשר 10.1% מהחשמל הנצרך יוצר באנרגיות מתחדשות. ההערכה של משרד הגנת הסביבה היא שבשנת 2025 ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת מתוך סך הצריכה יהיה כ-14% (כ-30% פחות מיעד הביניים שנקבע של 20%). "מצב זה הוא תוצר של חסמי יסוד ופרקטיקות הקיימים זה שנים, ואשר ממשלות ישראל התקשו בהסרתם" כותבים אנשי מבקר המדינה.
בישראל קיים גם פער של כ-90% בחדירת כלי רכב חשמליים חדשים מכלל כלי הרכב החדשים ביחס לממוצע במדינות אירופה, ושיעורם עדיין נמוך מאוד - כ-1.14% בלבד מכלל כלי הרכב. "ספק אם ניתן יהיה בתוך שבע השנים הקרובות לגשר על הפער בין המציאות ליעד של 25% שנקבע לשנת 2030" כותב המבקר.
הוא ממליץ כי הממשלה תקדם את עיגון יעד איפוס פליטות גזי החממה של ישראל עד 2050 בחקיקה, "כך שישראל תעבור לכלכלה מאופסת פחמן ולא תסתפק בכלכלה דלת פחמן בלבד". המבקר מטיל אחריות שווה בנושא על משרדי הגנת הסביבה, האנרגיה, התחבורה, הכלכלה, מינהל התכנון במשרד הפנים ורשות החשמל.
היערכות הממשלה לטיפול במשבר האקלים
"האופי המערכתי של נושא האקלים מצריך מעורבות של כלל הגורמים הממשלתיים והציבוריים הרלוונטיים בכל אחד מהנדבכים המרכיבים את הפעולות הקשורות בהתמודדות עם המשבר", כותבים במשרד מבקר המדינה, "אך אף שגורמים ממשלתיים שונים עוסקים בהיבטי תכלול נושא האקלים, לאף אחד מהם אין את מצבור המאפיינים האמורים אשר עשוי לסייע לתכלול אפקטיבי. המשך תפקוד על סמך המערך הממשלתי המבוזר, אינו מתמודד עם אותם החסמים במימוש פעולות משרדי הממשלה בנושא שינויי האקלים".
הדוח מוצא כי הנחיות למשרדים בתחום האקלים אינן מגובות תמיד בהקצאה תקציבית בהתאם להחלטות ממשלה: בשנים 2015 עד 2022 ממשלות ישראל ניצלו רק 32% (988 מיליון ש"ח) מהסכומים שהן החליטו להקצות בהחלטותיהן לנושאי האקלים בשנים אלו (3 מיליארד ש"ח מהם הוקצו בפועל 1.584 מיליארד ש"ח) - רמת ניצול אשר אינה מאפשרת יישום אפקטיבי של מדיניות האקלים שנקבעה.
"בעייתיות זו מובלטת אף יותר לנוכח הנתונים ולפיהם במהלך אותה תקופה הממשלה ויתרה על הכנסות לקופת המדינה בסכום של יותר מ-32 מיליארד ש"ח, זאת באמצעות תמיכות וסבסוד של דלקים פוסיליים - פי 10.6 מהסכום שהיא תכננה להשקיע בהיערכות לשינויי האקלים", כותב המבקר ומדגיש: "פערים אלו משקפים נכוחה את סדרי העדיפויות של הממשלות בשנים אלו - ריבוי הצהרות על הצבת יעדים אקלימיים ללא גיבוי במשאבים הנדרשים להשגתם, ומנגד המשך מימון מדיניות שחותרת תחת השגתם".
גם חקיקת חוק אקלים קשיח כמקובל בעולם המפותח, שיחייב את כל ענפי המשק להגיע לכלכלה מאופסת פליטות גזי חממה, נתקלת במקלות בגלגלים ששמים לה משרדי הממשלה עצמם כשמשרד האוצר למשל מתנגד בעקביות למתן תוקף ליעדי הפחתת פליטות גזי חממה בחוק. "עמדה זו יש בה כדי לעכב, ובעניינים מסוימים אף לבלום, את השגת יעדי האקלים של ישראל", מזהיר המבקר.
מפרץ חיפה
בדוח מעקב מיוחד על מפרץ חיפה עתיר התעשיות המזהמות, כותב המבקר: "המועד להפסקת פעילות התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה בשנת 2029, שנקבע בתוכנית העבודה, לא עוגן בהחלטת ממשלה ולפיכך מידת המחויבות לעמוד בו פחותה". הדוח ממליץ כי משרד ראש הממשלה יביא לאישור הממשלה החלטה לאמץ את תוכנית העבודה בעניין עתיד מפרץ חיפה, שבמסגרתה ייקבעו לוחות זמנים מחייבים, וכן מסגרת תקציב ומקורות מימון ליישומה, בין שבתקציב המדינה ובין אם ממקור מימון אחר.