יום הפירסינג הבינלאומי (שיחול ביום רביעי) הוא יום חג מיוחד. בכל שנה ושנה, אנו עדים שאופנת הפירסינג מתפתחת וצומחת ורבים אוהבים לקשט את גופם באותם אקססוריז מיוחדים ויפים. גם מצד מעצבים ומעצבות רבים, הדרישה והביקוש לתכשיטים שמהותם לעטר את אזורי האוזניים והפנים הכה עדינים – פתחו צוהר למגוון רחב של רעיונות חדשים ולרצון להעשיר את הקו האופנתי.
ממה נובע שיעול ממושך? פרופ' קרסו מסביר | האזינו
"אלך עם האמת עד היום האחרון שלי": יועצו של השר כ"ץ מסרב לחזור בו
ניקוב איברי גוף שונים במטרה להרכיב ולענוד בהם פירסינג הוא מנהג המוכר משחר האנושות. בעשורים האחרונים, המנהג רווח בעיקר בקרב בני נוער וצעירים, כצורך לביטוי אישי ואמירה אופנתית. האוזן בכללותה וחלל הפה - הלשון, השפתיים ואף הלחיים, הם האזורים הנפוצים לביצוע פירסינג. ללא קשר לסוג התכשיט, החומר ממנו עשוי ומיקומו, חשוב לדעת שלמנהג זה יתכנו סיבוכים רפואיים כלליים ומקומיים ובשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מקרים כאלו, עד כדי כך שבתי החולים מקבלים מדי שבוע מטופלים שחטפו זיהומים והתאשפזו לקבלת טיפול מלא.
טרנד הפירסינג באוזניים, בחלל הפה ובאזורי הפנים, נמצא בעלייה מתמדת בארץ ובעולם. אם בעבר הטרנד האופנתי היה קלאסי יותר ומאופיין בחור עגילים יחיד לכל אוזן ובעיקר אפיין את המגדר הנשי, בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חוצת מגדר ולכך שכמות העגילים בכל אוזן ובכלל בפנים אינה אחידה ואינה תחת הגדרה אופנתית כזו או אחרת – אלא בהתאם לטעם האישי הייחודי.
קיימות כיום מספר שיטות לניקוב חורים: מחט, קליפס ואקדח. לא משנה באיזו שיטה בוחרים, חשוב לוודא שהפעולה תעשה באופן הסטרילי ביותר שניתן. בחירור וניקוב אזורי הפנים, ההחלמה לא תמיד פשוטה – לדוגמא בניקוב אוזניים, החלמה מלאה של הסחוסים יכולה להמשך בין שלושה חודשים ועד שנה.
בניקוב אוזניים, זמן ההחלמה הוא כפועל יוצא של מבנה האפרכסת הייחודי, אזור רגיש הנוטה לזיהומים. פרופ' אופיר הנדזל, מומחה לכירורגית האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, משתף שבאופן תמידי מאושפזים מטופלים במחלקת אף-אוזן-גרון בגלל זיהום שהתפתח בעקבות פירסינג, כאשר האזור הבעייתי יותר הינו הסחוס, במעלה האוזן.
פרופ' הנדזל: "לעומת תנוך האוזן, המורכב מרקמת חיבור ושומן, הסחוס הינו מיוחד מכיוון שהוא מורכב מרקמה אלסטית, עם חילוף חומרים איטי ואספקת דם שמגיעה מציפוי האוזן ולא מחלקה הפנימי של האוזן. עקב כך, במידה והמקום מזדהם, הזיהום עלול להסתבך ועלולים להיווצר כיסי מוגלה, שלא פשוט להתמודד איתם ומקרים כאלו, מצריכים מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית, שנעשית באשפוז בבית חולים. סיבוכים נוספים שיצריכו טיפול באשפוז הם ביצוע פעולות מקומיות של ניקוז הסחוס ופינוי סחוס שמת וזאת על ידי ניתוח. כנאמר, אזור הסחוסים עשוי מרקמה אלסטית שבנויה באופן מאוד מסוים ולכן קשה לשחזר אותה. מכאן, שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך לצורת האוזן".
פרופ' הנדזל מדגיש שהוא אינו מתנגד לפירסינג באוזניים באופן עקרוני, אך ממליץ בחום למי שבוחרים ובוחרות כן לעשות פירסינג, לשים לב היטב שהכל נעשה תחת רמה גבוהה של סטריליזציה. עוד הוא מבהיר, כי במידה ומבחינים בתחילתו של זיהום, חייבים לטפל באופן מידי ולא להתמהמה, כי בזיהום התחלתי ניתן לטפל באנטיביוטיקה ואם מתמהמהים הזיהום עלול להסתבך ולהפוך למשמעותי הרבה יותר. גם במקרה של טיפול מוצלח, עדיין יכול להיווצר עיוות באפרכסת האוזן, שישאיר פגם אסתטי".
בנוסף לזיהום, ייתכנו בעיות אחרות עם סימפטומים הדומים לאלו של זיהום כגון תגובה אלרגית לניקל או למשחה אנטיביוטית. פרופ' הנדזל: "בכל מקרה של אודם או חשד לזיהום, מומלץ להוציא את העגיל ולגשת מיד לרופא". על הערנות לטיב אזור הפירסינג כדאי לשמור במשך תקופה ארוכה לאחר הניקוב, כי גם טראומה מקומית כמו נפילה, מכה, או משיכה של קסדה, יכולה ליצור זיהום על כל ההשלכות שלו.
כפי שהוסבר עד כה בהקשר של ניקוב אוזניים, הסיבוך הבריאותי השכיח ביותר גם בפירסינג שבחלל הפה ובאזורי הפנים, הוא זיהום באזור הניקוב, אם כתוצאה מכך שהפרוצדורה בוצעה בתנאים לא סטריליים או עקב המשך טיפול לא נכון באזור, מסבירה ד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ, מומחית לרפואת הפה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון.
לדבריה, בשני המצבים הללו, חיידקים המצויים בפה עלולים לחדור דרך הפצע אל זרם הדם ולהתפשט לכל הגוף. לעתים נדירות, ובעיקר באנשים עם מחלות רקע מסוימות, למשל בעלי מומי לב מולדים או מערכת חיסון מוחלשת, לזיהומים אלו עלולות להיות השלכות קשות עד לכדי סכנת חיים. סיבוכים נוספים שעלולים להופיע מיד עם ביצוע הפירסינג הם כאב, נפיחות, דימום משמעותי או קרע של הרקמה. בתקופה שמיד לאחר התקנת הפירסינג, תיתכן גם עליה בקצב הפרשת הרוק בפה, עד כדי זליגה לא רצונית מחלל הפה החוצה. התופעה הזו חולפת לרוב כעבור מספר שבועות.
הפרעות לתפקוד למשל בפעולות של לעיסה, בליעה ודיבור, עלולות להופיע אף הן בעיקר כשהפירסינג ממוקם בלשון. קיים גם סיכון אפשרי של בליעה או חמור מכך, שאיפה של התכשיט או אחד מחלקיו, במקרה שהוא משתחרר.
בעיה שכיחה נוספת שעלולה לקרות בעקבות ענידת פירסינג, היא פגיעה מקומית ברקמות הרכות והקשות הסמוכות לתכשיט. במחקר מסוג סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסם ב-2022 נמצא כי לשליש מבעלי פירסינג בחלל הפה יש נסיגת חניכיים וכי הם בסיכון הגבוה פי 7 לכך, בהשוואה לאוכלוסייה דומה ללא פירסינג. בנוסף, נמצאה שכיחות גבוהה של נזקים לשיניים, הופעת סדקים, שברים ושחיקה של חומר השן. הפגיעות נובעות בעיקר מנשיכה חוזרת של התכשיט הנוקשה או כתוצאה מחיכוך או חבטה חוזרת שלו כנגד השיניים הסמוכות. גם הרקמה הרכה סביב התכשיט או הסמוכה לו עלולה להיפצע מהחיכוך החוזר.
חשוב לזכור שבטרם ביצוע פירסינג בחלל הפה, כדאי מאוד להתייעץ עם רופא/ת השיניים, בכדי להכיר ולהבין אילו סיבוכים עלולים לנבוע מכך. בנוסף, חשוב מאוד להיות במעקב במרפאת השיניים גם לאחר ביצוע הפירסינג וזאת כדי לאתר סיבוכים מוקדם ככל הניתן ועל מנת לקבל הנחיות כיצד לשמור על היגיינת התכשיט וסביבתו, שכן מחקרים מראים שרובד חיידקי ואבנית נוטים להצטבר עליהם ולהוות מקור לזיהומים.
הכותבים הם פרופ' אופיר הנדזל, מומחה לכירורגיית האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם וד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ, מומחית לרפואת הפה בא.ר.ם