"מסע התאבדות כלכלי": המשבר בתחום הגריאטריה הולך ומחמיר

"ענף הגריאטריה הוא החצר האחורית של הרפואה בישראל", אומרת ד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית "בית בלב", ממובילות תחום הגריאטריה והשיקום בארץ, שחושפת דווקא בימים אלה את עומק המשבר בענף. אחת הבעיות של המשבר היא עצם המודעות אליו: במדינת ישראל עתירת הדרמות, נדמה שאיש לא מתייחס אליו. "מעולם לא שמו את ענף הגריאטריה במקום מרכזי, אמיתי, כאסטרטגיה לאומית לטפל בו על כל רבדיו. כדי לעשות את זה נכון צריך להכיר את האתגרים, הקשיים, צריך לתקצב את זה ואני חושבת שלא רק שאנחנו לא שם - אנחנו רחוקים משם".

המחלקות הגירעוניות

שינויים רבים עוברים בתקופה זו לא רק על ישראל, אלא גם על העולם, בעיקר שינוי דמוגרפי חסר תקדים. העולם, לא נעים לומר, מזדקן. בעוד שרבים מגיעים לגיל מבוגר חלה ירידה מתמדת בשיעורי הילודה. אם נביט על נתוני ה־OECD האחרונים, נגלה שיש יותר אנשים בעולם מעל גיל 65 מאשר ילדים מתחת לגיל 5. אוכלוסיית בני ה־65 פלוס הכפילה את עצמה בעשורים האחרונים, ורק במדינת ישראל חיו בשנת 2020 מעל 1.1 מיליון אזרחים מעל גיל 65, מה שאומר שעד 2030 המספר ילך ויכפיל את עצמו. ויש לזה אפילו שם - הצונמי של הזקנה.

"מצד אחד יש לזה פנים מאוד יפות", אומרת ד"ר קאופמן, "יש לנו רפואה מדהימה ואנחנו מאריכים שנים, אבל יש לזה משמעויות שהעולם ומדינת ישראל בפרט צריכים ללמוד להתמודד עם זה. כשיש עלייה בתוחלת החיים יש גם עלייה בשיעור המחלות הכרוניות, ככל שאתה חי יותר יש גם אתגרים בגילים מבוגרים יותר שצריך להתמודד איתם. והביקוש והדרישה לשירותי הבריאות עולים, ובפרט לשירותים בתחום הגריאטריה. נצטרך יותר רמות שיקום, נצטרך יותר מיטות סיעודי מורכב, יותר מיטות להנשמה ממושכת".

מדברים על זה לא פעם, על תקציבים ועל כך שאין, ותמיד יש דברים חשובים יותר. מה חדש דווקא עכשיו?
"רפואה טובה עולה כסף, איכות טיפול עולה כסף, ואלה החיים מה לעשות. ולא רק במערכת הבריאות, כשרוצים להשקיע בביטחון ובחינוך צריך תקציבים. אבל מה שקורה בתחום הגריאטרי הוא בעיניי שערורייה. עבדתי בבתי חולים, עבדתי בקהילה והיום אני במערך הגריאטרי ואני בשוק מוחלט".

בבתי החולים הכלליים יש מערך גריאטרי טוב.
"מחלקה לא יכולה להיפתח בלי סטנדרט מאוד ברור, וכולם, בין אם בתי חולים כלליים מערך ציבורי או פרטי כפופים לרגולציה, כדת וכדין ואפילו למהדרין. תעריפי האשפוז של בתי החולים הגריאטריים של הענף שלנו נמוכים משמעותית מהתעריפים במחלקות דומות בבית חולים כללי והפער שעומד על 50% ולפעמים אפילו 60% אומר שאם מטופל עובר שיקום גריאטרי בכל מוסד שאינו בית חולים כללי, המוסד מקבל תעריף נמוך משמעותית אם הוא שוכב בבית חולים כללי".

למה?
"לא יודעת. זו תשובה שאני מחפשת כבר הרבה זמן. אנחנו מקבוצת מכבי, אנחנו לא רשת שלוקחת לכיס, אבל עזבי אותנו, תחשבי על מסגרות גריאטריות קטנות, על מוסדות אחרים. הם לא יקימו מחלקות או עלולים לסגור את מה שיש כי המחלקות הללו סופר־גירעוניות. כשאני צריכה לסבסד מיטת סיעודי מורכב ליום, זה בא על חשבון משהו, פחות כוח אדם. או שאת נכנסת לגירעון או שאת מצמצמת דברים אחרים כדי לעבוד איכשהו באיזון".

קצת מספרים, תקציב של חולה גריאטרי סיעודי מורכב ליום בבית חולים כללי עומד על 2,694 שקל לעומת 1,045 שקל ליום במוסד אחר. שיקום 3,038 שקל ליום בבית חולים כללי לעומת 1,369 שקל במוסד גריאטרי. "והסכום הזה אינו סופי" מסבירה ד"ר קאופמן, שבעצמה עבדה בעבר בקופות החולים ומודעת למו"מ הלגיטימי לדבריה שהקופה עושה מול המוסד. "אם ההנחה שאנחנו עושים הייתה מתחילה מהתעריף הגבוה של בתי החולים, ניחא. אבל את ההנחה אחרי מו"מ מול הקופות אני עושה על התעריף הנמוך משמע שבסופו של דבר יוצא שאני מסבסדת מיטת אשפוז ב־570 שקל".

אבל זה לא רק הכסף, אלא כאמור גם כוח האדם. כיום המצב עומד על 100 מטפלים על כל 2 מיליון קשישים וחולים גריאטרים. "יש 388 גריאטרים במדינת ישראל". אומרת קאופמן, ומוסיפה "אם זה היה המספר נטו הייתי שמחה, הבעיה הקשה יותר היא שמחצית בערך מתוכם עובדים כרופאי משפחה. זה יותר משתלם, וקשה פחות והם מתוגמלים יותר. פתחתי שני בתי חולים בשנה האחרונה וירקתי דם כדי לגייס גריאטרים, זו אחת המשימות הבלתי אפשריות.

אין פתרונות, לא מייצרים לנו פתרונות. אין גריאטרים, או שנייצר חלופות, אחיות מומחיות, הגיע הזמן לשבור את כל החובות הסקטוריאליים. יש אחיות מעולות בתחום בואו נכשיר אותן ונכניס אותן למחלקות, אבל צריך לייצר פתרונות עם תקינה חכמה נכונה ומותאמת לתקציב. אני היום לא מסוגלת בתקציב הקיים לגייס כוח אדם איכותי. כוח האדם הכי חשוב כאן. הבעיה שהשכר שהם מרוויחים נמוך, אז איזו איכות אפשר למצוא כשהם מקבלים חצי מהשכר של העוזרת שלי. איך אני יכולה לייצר שייכות, חיבור, מחויבות ויציבות?"

כל המקצועות הפרה־רפואיים נמצאים באותה צרה כבר שנים.
"המצב קריטי במקצועות כגון קלינאיות, פיזיותרפיה, עובדות סוציאליות, אבל הרבה יותר בגריאטריה. הם בסוף רוצים להתפרנס והם צודקים, אבל איך אני יכולה לייצר רפואה טובה ומתקדמת בתקציב כל כך נמוך. אני לא יודעת איך עושים את זה".

אנשים גם לא ממש מגיעים למקצוע.
"כמות המתמחים בגריאטריה מאוד נמוכה. אין מה לעשות, זה לא ענף סקסי. אף אחד לא עומד בתור, לא רופאים ולא אחיות ולא מנקים. עוד לפני עניין התקציב הנמוך, הם לא עומדים בתור. אחות מסיימת בית ספר לסיעוד, ואם תעשי סקר שוק בקרב האחיות במדינת ישראל הגריאטריה לא תעלה כמקום שהיא חולמת להגיע אליו".

מהפכה בתקציב

יש אחיות מומחיות מצוינות בתחום הגריאטרי אבל אצלנו למשל אין אחיות מומחיות כי אין לנו יכולת לשלם להם, הכל נגזר מתקציב. וכאן ד"ר קאופמן מפנה אצבע מאשימה לאוצר. "אנחנו לא מתוגמלים על ציוד, ציוד חבישות מורכבות למשל, שהוא מאוד יקר. אנחנו לא מתוגמלים על הרבה דברים כי אף אחד לא נכנס לרזולוציות של מי המטופלים שבאמת נמצאים בענף הגריאטרי וכמה הם מורכבים. המציאות השתנתה ולא דומה למה שהיה כאן לפני עשר שנים, לכן כל ההיבט התקציבי כלכלי, חייב לעבור מהפיכה".

מה המשמעות של מהפכה?
"תעריפי משרד הבריאות צריכים לעלות משמעותית, אני לא יכולה לבוא עם אצבע מאשימה לקופות כי הייתי שם. אני לא רוצה להאשים, אבל זועקת לאוצר כי גם כשהיו אצלי נציגים בביקורים ובסיורים הרגשתי שאין הבנה בסיסית. משרד הבריאות מבין, אבל האוצר לא. צריך לחבור יחד, ולראות איך עושים את השינוי ומתקצבים מחדש".

בואי נדבר על הרגולציה.
"מערכת בריאות צריכה לעבוד בסטנדרט, ורגולציה היא דבר חשוב, אבל אני חושבת שהרגולציה כלפינו היא לא מידתית ולא מותאמת למציאות. בסוף צריך להבין שאם את רוצה מרצדס תשלמי ותקני מרצדס. אבל אם יש לך רק מאה אלף שקל סביר שתסעי ביונדאי. צריך לעשות התאמה בין מה שיש, איך נראית המציאות לבין איך מודדים אותה. אני שואפת רק למצוינות ובתחום הזה צריך לשאוף הכי גבוה. כדי לממש את הרגולציה ואת כל מדדי האיכות צריך בסופו של דבר תקציב ראוי וסביר להתמודד עם זה".

בעשור האחרון נסגרו כ־80 מוסדות גריאטריים בישראל.
"אם תשאלי אותי, ואני שומעת עמיתים וקולגות רבים בתחום, הם נסגרו בגלל קריסה כלכלית. לפעמים גם משרד הבריאות סגר משיקולים כאלה ואחרים, אבל בסוף הכל מסתובב סביב כסף. כשאתה לא עומד בדרישות אתה נסגר ומחזיר מפתחות ובסופו של דבר בדרך הזאת יהיה קשה להקים עוד ועוד מוסדות במדינת ישראל. אנחנו לא נקים מיטות שיקום חדשות, והענף הגריאטרי סביר שלא יקים מחלקות שיקום חדשות. עצרו את הפיתוח שתכננו לעשות בתחום הגריאטריה ומי שמקים מחלקה סיעודית מורכבת יודע שהוא נכנס למסע התאבדות כלכלי. ושוב אני אומרת, אני עוד רשת חזקה וגדולה, תחשבי על מוסדות שיש להם רק כמה מחלקות או מרכז אחד, והם פשוט במלחמת הישרדות".

לא רחוק היום שבריאות תהיה לעשירים בלבד?

"בסופו של דבר יכולה להיות פה איכות חיים ודברים בסיסיים לעשירים בלבד. אני יכולה להגיד שבסופו של דבר אנחנו חייבים להיערך לעתיד, ואם המצב לא ישתנה דרמטית יהיו פחות מוסדות, עומסים בתי החולים, הזקנה בפרוזדור, נראה בכל שנה מחדש את הכתבות האלה וזה הופך להיות אבסורד. ואם זה לא יקרה, מי שידו משגת יוכל להתמודד ומי שלא יהיה בבעיה, ואנחנו לא רוצים לחיות במדינה כזאת שנהיה מוטרדים מי יטפל בהורים שלנו ועוד יותר מוטרדים מי יטפל בנו".