חצי מיליון איש בישראל מאובחנים כחולי סוכרת, המחלה שמהווה את גורם המוות השלישי לגברים והרביעי לנשים בארץ, ושהתמותה ממנה גבוהה פי 2.5 ביחס למדינות אירופה. למרות שיעורם הגבוה של החולים, שאורח חייהם רצוף במעקבים ובטיפולים למניעת סיבוכים, נכויות ותמותה – מרביתם אינם יודעים שבשנים האחרונות הוסמכו מאות עובדי מערכת הבריאות להעניק להם ליווי מיוחד בהתמודדות עם המחלה. 
 
כ־270 רופאים, אחים, דיאטנים, פסיכולוגים רפואיים, רוקחים, פיזיותרפיסטים ועובדים סוציאליים ממגזרים שונים, הוכשרו בשנים 2015־2018 במספר מחזורים לשמש כמחנכי סוכרת ומחלות כרוניות נלוות, במסגרת התוכנית הלאומית לסוכרת. התוכנית, פרי יוזמת מינהל רפואה במשרד הבריאות ומיזם “עוצמה”, נועדה להכשיר מחנכים בקהילה, בבתי החולים ובסקטור הפרטי, כחלק אינטגרלי מהצוות המטפל בחולי הסוכרת וטרום־הסוכרת. במסגרת זו, מלווים המחנכים את החולים בניהול נכון של מחלתם.
 
אולם במציאות, אין לתפקיד תוקף במערכת הבריאות. “קיבלנו תעודה ממשרד הבריאות ויש לנו הכשרה שאנחנו מחנכי סוכרת, אבל לא עושים בנו שימוש במערכת”, מעידה ד”ר ורדית קלמרו, רוקחת קלינית שהוכשרה כמחנכת לסוכרת. לדבריה, “המטפל בעצמו עושה מאמצי־על כדי ליידע את הסביבה המקצועית שלו”. קלמרו, שכמחנכת לסוכרת עוסקת בכך באופן פרטי, טוענת: “אנשים שפוגשים אותי צמאים לזה. קיבלתי כלים לדעת לאן להפנות, מה הבדיקה הבאה וכדומה. מעבר למניעת סיבוכים, זה גם חוסך הרבה כעס כלפי המערכת”. 

המחלה היא גורם המוות השלישי לגברים והרביעי לנשים. חולה סוכרת. צילום: אינג' אימג'

 

בצד השני של המתרס, גם המטופלים עצמם, הן סוכרתיים והן טרום־סוכרתיים, אינם יודעים שבאפשרותם לקבל את הליווי האמור. “מערכת הבריאות נמנעת מליידע אותם, כי ברגע שתיידע אותם, הציבור ידרוש”, טוענת קלמרו. 
 
זה המקום לציין שקיימות בישראל מספר מרפאות סוכרת בישראל, אך אלה מיועדות בדרך כלל לחולים מורכבים, שכבר חוו נזק בלתי הפיך לכליות או לעיניים וקטיעת איברים, או כאלה שאין באפשרותם ללכת. לפני שהם הופכים מורכבים, עוברים חולים אלה מסכת ארוכה של טיפולים בידי אנשי מקצוע, שלא תמיד יכולים לסייע באיזון רמות הסוכר בדם לשם מניעה. 
 
המושכות האלה, לפי התכנון, היו אמורות להתרכז בידיהם של המחנכים לסוכרת, אך כאמור, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אגב, זה לא מנע ממשרד הבריאות להחליט על “הרחבת מעגל ההכשרות”, שמשולמות מכיסם הפרטי של עוברי ההכשרות, המחויבים באלפי שקלים, באמצעות הפיכת הקורס למקוון.
 
ממשרד הבריאות נמסר: “המשרד ערך עבודה מקיפה, בשיתוף המועצה הלאומית לסוכרת, לגיבוש המלצות לאמות המידה למחנך/מנחה לחולי סוכרת ומחלות מטבוליות כרוניות ואפשרות שילובו בצוות המטפל המקצועי. עם זאת, אין זה מקצוע המוגדר בחוק, ואלה הן המלצות ולא נוהל מחייב. ככל שקופת חולים חושבת שראוי וחשוב לשלב שירות זה בטיפול, במסגרת משאביה המוגדרים בחוק, היא רשאית כמובן לעשות זאת”.
 
מקופת חולים לאומית נמסר: “לאומית דאגה להכשרת חלק מהמטפלים שלה כמחנכי סוכרת, והם משולבים בצוותים הפועלים במרפאות ולוקחים חלק פעיל בטיפול בחולים הסוכרתיים”. 
 
מכללית נמסר: “בכללית צוותים רב־מקצועיים המתמחים בטיפול בחולי סוכרת, וכוללים רופאים, אחיות, דיאטניות, פיזיותרפיסטים ורוקחים, שעוסקים בשגרה בחינוך לסוכרת. אנו מקיימים כל העת הכשרות מקיפות, הכוללות עדכון ידע שוטף, היכרות עם טכנולוגיות חדשניות לטיפול במחלה ודגשים בנוגע לטיפול תרופתי. אנו רואים חשיבות רבה בחינוך ועידוד חולי סוכרת לשינוי באורח חייהם וניהול מחלתם, ועושים זאת בפועל ובהתאם להנחיות משרד הבריאות”. משאר קופות החולים לא נמסרה תגובה.

תפקיד קריטי לחינוך הטיפולי בסוכרת
 
ד"ר אורלי טמיר, מנהלת המרכז הישראלי לחקר וקידום מדיניות בסוכרת ומנהלת לשעבר של המיזם "עוצמה" אמרה בתגובה: "חינוך טיפולי בסוכרת הוא תחום מקצועי שעיקרו העברת ידע למטופל לגבי מחלתו ולגבי הטיפול בה, כשהידע ניתן בעזרת גישות המיועדות להגביר את המוטיבציה של המטופל להיצמד לתוכנית הטיפולית שהומלצה לו. החינוך הטיפולי מיועד לספק למטופלים ולקרוביהם כישורים וכלים לנהל בעצמם בהצלחה את הטיפול במחלה, והוא ניתן על ידי בעל תפקיד מוגדר המכונה “מחנך לסוכרת”.
 
כשמדברים על המגיפה הגדולה של המאה ה־21, יש לחינוך הטיפולי בסוכרת תפקיד קריטי, שהרי מדובר במחלה כרונית, שמתקדמת לאורך זמן ומחייבת טיפול עצמי קפדני. הכרה בחשיבות החינוך הטיפולי בסוכרת ובתרומתו למערכות הבריאות, מתבטאת בהטמעתו כחלק בלתי נפרד מהקווים המנחים הקליניים לטיפול, שמתפרסמים על ידי האיגודים המקצועיים המובילים בעולם, כדוגמת האגודה האמריקאית לסוכרת.
 
בישראל, מיסוד התפקיד החל בשנת 2014, במסגרת המיזם "עוצמה". עד היום הוכשרו כמה מאות מחנכים לסוכרת ומחלות כרוניות, מרביתם בשיתוף אגף ההדרכה של משרד הבריאות. הרוב המכריע של מחנכי הסוכרת נשלח לתוכנית ההכשרה על ידי המעסיק (קופת חולים/בית חולים) או בעידודו.
 
מסקר שערכנו בקרב בוגרי ההכשרות הראשונות, כולם, ללא יוצא מן הכלל, השיבו שההכשרה חשובה מאוד עבור אנשי מקצועות הבריאות. רובם (81%) טענו שההכשרה תורמת להם בעבודתם היומיומית במרפאה, בעיקר בזכות שיפור מיומנויות התקשורת, יכולת העברה אפקטיבית של מסרים מקדמי בריאות, הפחתת התנגדויות של מטופלים לטיפול, וכן שיפור הביטחון העצמי שלהם כמטפלים.
 
חרף זאת, מתסכלת מאוד אי־היכולת לממש בישראל את ההבטחה הגדולה הגלומה בהכשרה חשובה זו. אומנם מאות אנשי מקצוע הוכשרו לתפקיד, אך מעטים בלבד עוסקים בפועל בתחום. זאת על אף עדויות רבות לכך שחינוך טיפולי, הניתן על ידי מחנך לסוכרת, תורם לאיזון מדדי הסוכרת, לשיפור איכות החיים ולהפחתה בסך הוצאות המערכת על בריאות. עם זאת, המוסדות הרפואיים מתקשים להרים את הכפפה ולשלב את המחנכים לסוכרת כמדיניות במערך הכולל של הטיפול במחלה.
 
בהינתן שכ־10% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל חיים עם סוכרת, ושיותר ממחציתה אינה מצליחה להקפיד לאורך זמן על הטיפול התרופתי במחלה, ושיעור דומה באוכלוסייה אינו מצליח לשמור על איזון ברמות הסוכר לאורך זמן - הרי שמיצוי מיטבי של משאב קריטי זה הוא צו השעה.