חולי נפש, או מושפעים מאלימות: מה חוקרים יודעים על רוצחים המוניים?

לפי חוקרים, התשובה היא כן. המשטרה מצאה עדויות רבות לכך שיורים חקרו בעצמם עבירות קודמות, ולעיתים אף חיקו מחוות מסוימות או טקטיקות מסוימות של רצח ששמעו או קראו עליו. הדבר נכון הן עבור יורים צעירים והן בקרב יורים מבוגרים יותר, שמוציאים להורג חפים מפשע בשם אידיאולוגיה כלשהי (עליונות לבנה, התנגדות להגירה, או כל אמונה קיצונית אחרת). 

למשל, איש שירה למוות ב-50 בני אדם במועדון לילה באורלנדו, חקר מקרה ירי קודם בקליפורניה, והצדיק את המעשה שלו בשם האיסלאם הקיצוני. החשוד שירה למוות ב-20 מבוגרים וילדים בוולמארט בטקסס, ראה במשך סוף השבוע הקודם סרטונים של האיש שירה בחפים מפשע במסגד בניו זילנד.

פסיכולוגים משפטיים טוענים כי רבים מהרוצחים ההמוניים רואים עצמם חלק מאחווה של אנשים בעלי דעות דומות, שפעמים רבות גם מבודדים מהסביבה. בעיניהם, רוצחים קודמים עשויים להיתפס כאלילים וחלוצים. 

חוקרים חלוקים בדעותיהם בנוגע לשאלה זו. מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי "ברוב המוחלט של המקרים, האלימות במשחקי הווידאו כן מגבירים התנהגות אגרסיבית ואלימה, אך ההשפעה של כך היא כמעט תמיד די קטנה". 

לפי המחקר המצוין, משחקי וידאו אינם הגורם המכריע על רוצח או התוקף שמחליט לבצע ירי המוני. חלק גדול מאד מהגברים בארצות הברית שיחקו או משחקים במשחקי וידאו שונים, אך רק מעט מאד מהם מבצעים רציחות המוניות. עוד מצוין במחקר כי משחקי וידאו פופולריים בהרבה במדינות אסיה, שם רצח המוני הינו נדיר בהרבה.