איך מתמודדים עם אכילה בררנית אצל ילדים?

כל יום אותה ארוחת צהריים: פירה עם שניצל וקטשופ"; “הוא נרתע פיזית מירקות"; “אינו מוכן לגעת במזון במרקם רך"; “מכל הילדים שלי היא היחידה שלא נהנית מהאוכל שיש בבית"; “אי אפשר לצאת איתם למסעדה". אם המשפטים האלו מוכרים לכם ואתם מזדהים איתם, ייתכן שילדיכם סובלים מתופעה של אכילה בררנית.

מיום שהתינוק מתחיל לאכול מזון מוצק, ניתן לאט־לאט לגלות את העדפות הטעם שלו: גזר על פני קישוא או להפך; נהנה ממרקם הבטטה; אוהב מתוק “כמו אבא" או “מתנסה בכל" כמו אמא. כשתינוק לא נהנה ממזון מסוים, הוא יטה את ראשו לצד ויכווץ את שפתיו, וכשהוא נהנה מטעם האוכל, ייתכן שיבקש עוד על ידי פתיחת הפה.

העדפה אישית לטעם היא טבעית וחשובה להתפתחות התינוק והילד. אך כאשר העדפות אלו מצטמצמות למספר מוצרי מזון והרתיעה ממוצרי מזון רבים היא גדולה, ייתכן שמדובר באכילה בררנית ויש לתת על כך את הדעת.

על פי מחקרים, שכיחות אכילה בררנית היא בקרב 30%־10% מהפעוטות ומהילדים. היא מאופיינת בסירוב לאכול מזונות לא מוכרים או לטעום מאכלים חדשים, בצמצום משמעותי של מספר סוגי המזון ובהימנעות מאכילה של קבוצות שלמות של מאכלים כמו ירקות, ממרחים וכדומה, וכן הימנעות מאוכל על בסיס מרקם, צורה וצבע. התופעה עלולה לגרום להתעסקות רבה סביב נושא האוכל בבית, לוויכוחים ולתסכול רב. אכילה בררנית יכולה להוביל למחסור ברכיבים תזונתיים ולפגיעה בגדילה ובהתפתחות.

כמו בכל תחום בחינוך וטיפול, זיהוי הבעיה וטיפול בגיל מוקדם יכולים למנוע את ההשלכות המזיקות מאוחר יותר. מספר סיבות וגורמים יכולים להוביל לאכילה בררנית, מסבירה תרצה שני, דיאטנית ילדים בכירה המתמחה בטיפול בבררנות אכילה.

סיבה תחושתית: קושי בוויסות החושי. אכילה היא תהליך שמשתתפים בו כמעט כל החושים - הראייה, הריח, המישוש והטעם. ילדים שיש להם קשיים בתחום החושי יתקשו לאכול מזון שמאתגר את היכולת החושית שלהם. לקבוצה זו יצטרפו גם ילדים בעלי חושי טעם וריח מחודדים super-tasters.

סיבה התנהגותית: מאבקי כוחות בין ההורים המאכילים, המתעקשים שילדם יאכל מזון מסוים שנראה להם חשוב להתפתחותם, מול חוסר הרצון של הילד לאכול אותו מזון. הדבר יכול לגרור חוויית אכילה שלילית והתעקשות של הילד למאכלים מועדפים. שילוב של חשיפה מצומצמת יכול להעצים נקודה זו. כאשר ההורים אינם מעוניינים במאבקים, הם מכינים לילד את המזון שהוא אוכל ולא מאתגרים אותו במאכלים נוספים.

מאפייני הילד: ילדים שהתנהגותם נוקשה, המתקשים להתנסות בדברים חדשים ומעדיפים תמיד את המקום הבטוח והנוח שלהם, או ילדים שעברו אירוע טראומטי בחלל הפה: חנק ממזון מסוים עלול לגרום, למשל, להימנעות ממאכלים באותו מרקם ומראה.

על מנת למנוע התפתחות של בררנות אכילה ובכלל כדי לפתח מערכת יחסים טובה של ההורים עם הילדים בכל הקשר לאוכל, יש לחלוק את האחריות בנושא. באחריות ההורה בחירת המרכיבים של התפריט - האם יוגש מלאווח או כריך עם גבינה. כאשר, לדוגמה, ההורים מחליטים שתהיה ביצה בארוחה, אפשר להציע לילד לבחור את אופן ההכנה שלה (קשה או חביתה). אחריות נוספת של ההורים היא לקבוע מתי אוכלים. מומלץ להודיע מראש, במיוחד אם הילדים מרוכזים במשחק או בפעילות אחרת: “אנחנו אוכלים עוד 10 דקות". ההורים אחראים גם על אופן האכילה - בשכיבה מול הטלוויזיה או בישיבה סמוך לשולחן במטבח.

ומה באחריות הילד? כמה יאכל ואם בכלל - בין שהוא בעודף משקל או רזה ש"לא אוכל כלום". הנה מספר המלצות מעשיות:
לחשוף את הילדים למגוון רחב של מאכלים, מרקמים וטעמים, החל מהשלב של מעבר למזון מוצק בינקות, לאפשר לילדים בגילים הצעירים לגעת באוכל ואף להתלכלך ממנו. זה מחבר אותם למזון, להמשיך להגיש מאכלים אלה במסגרת הארוחה המשפחתית המגוונת, גם אם הילדים מורידים בעצמם מאכלים מהמגוון שהם אוכלים, ייתכן שבהמשך יחזרו לאכול אותם.

בנוסף, לשלב את הילדים בארוחות משפחתיות החל מגיל שנה, שם הם רואים מבחר רחב של מאכלים שההורים אוכלים. מאחר שההורים הם המודל לחיקוי המשמעותי ביותר עבור הילדים, זו דרך לעודד את הילדים לאכול מזון מגוון, לשתף את הילדים בהכנת האוכל: החיתוך, הקילוף, הלישה והערבוב. למעשה ניתן לשלב אותם בכל הפעולות במטבח המותאמות לגילם. כמו כן, מומלץ לחשוף ילדים לירקות ופירות בקנייה משותפת, בגידול שלהם בגינה, בעציץ או באדנית.

“לגישתי, יש להגיע לאיש מקצוע מוסמך (ששמו מופיע ברשימה באתר משרד הבריאות) ברגע שהארוחות בבית הופכות לעול ואתם ההורים מודאגים מכך שהילדים אינם מקבלים בתזונה את מה שהם זקוקים לו להתפתחות ולגדילה תקינות", מסבירה תרצה שני. “באופן כללי, כאשר ילד אוכל פחות מ־30 מאכלים שונים (סופרים לחוד מאכלים שמוכנים בדרך הכנה שונה, למשל גבינה צהובה בפרוסה שונה מגבינה צהובה מותכת בטוסט), וכאשר ישנה הימנעות מקבוצות שלמות של מאכלים, יש לפנות לדיאטנית ילדים שמתמחה בנושא.

“זו הזדמנות עבורי להעביר את המסר, כי בררנות אכילה היא קושי שניתן לטפל בו. הקושי לא ייעלם, אך ניתן לקבל כלים איך להפחית אותו ולעקוף אותו. זהו תהליך שלוקח זמן וחשוב לדימוי העצמי של הילד. הילדים מודעים לקושי שלהם, והמסר שאין דרך לעזור להם יכול לתסכל ופוגע בתחושת המסוגלות. כדאי לשים לב כי לעתים הבררנות באכילה גם תפגע בהם חברתית. הילדים יחששו לצאת ולהשתתף באירועים שונים, שמא לא ימצאו שם מה לאכול".