הצוותים הרפואיים בדרום זועקים: "אנחנו זקוקים לכוח אדם - לא לבניינים"

על רקע הבטחות הממשלה החדשה לשיפור מצב הרפואה בנגב, יצאנו לדרום לפגוש את התושבים ואת אנשי הרפואה המייחלים לשינוי. מנתוני משרד הבריאות עולה כי באזור זה יש מחסור של כ־1,200 רופאים ורופאות ו־2,000 אחים ואחיות.

דוגמה לכך ניתן לראות בבאר שבע - שם רק 51% מבוגרי התיכון שלמדו רפואה נשארים לעבוד בדרום, והשאר עוברים למרכז - כלומר, כל רופא שני. "אני מבלה 30% מזמני בגיוס כוח אדם. צריכים שירותי רפואה נוספים. אבל זה לא אומר בניינים, זה אומר אנשים", מסביר ד"ר שלומי קודש, מנכ"ל בית החולים סורוקה בבאר שבע. לדבריו, "צריכים להגדיל את סיכויי הקבלה של דרומיים לרפואה. צריכים לשפר את מערכת החינוך. אני רוצה שמישהו שגדל באופקים יתקבל ללימודי רפואה כמו מישהו שגדל ברמת השרון. עד שלא נעשה את זה, לא תהיה תוחלת למקצועות הרפואה".

בשנים האחרונות השקיעה הממשלה כספים רבים בפיתוח התשתיות בדרום הארץ. למשל, נבנו מחלקות חדשות בסיוע של תורמים מהארץ ומחו"ל. עם זאת, בית החולים סורוקה עדיין נחשב כבית החולים היחיד בפריפריה שלא ממוגן כולו. "אנחנו בקו אש. חצי מחדרי הניתוח שלי לא ממוגנים. לא סביר בעליל. זו עלות של כמה מאות מיליוני שקלים, שהושקעה במקומות אחרים, והגיע הזמן להשקיע גם פה. מי שעובר אירוע מוחי בעת מלחמה צריך לנסוע שעה, כי אצלנו המבנה לא ממוגן", אומר ד"ר קודש.

את הסיור בדרום המשכנו כשפגשנו את תושבי האזור, ובהם גם התושבים הבדואים. שייח' סעיד אלעוקבי, סגן ראש המועצה האזורית ליישובים הלא מוכרים בנגב, מתגורר בסמוך ליישוב חורה. לדבריו, "המרפאה בחורה היא בסדר, אבל יש הרבה רשלנות רפואית. בחלק מהיישובים לוקח בערך 20 דקות להגיע למרפאה. המרפאה לא עובדת תמיד. אם היא סגורה, אז חייבים לנסוע לבאר שבע. בלילות היא לא פתוחה. מי שרוצה להזמין תור מתקשר למרפאה וקובעים לו תור, אבל מי שפתאום לא מרגיש טוב לא תמיד יקבל טיפול".