המודעות התזונתית עלתה ועולה מאוד בעשור האחרון, מה שגורם גם לשינויים חיוביים בתעשיית המזון. על פני השטח, העלייה הזו והשפעתה על איכות חיינו ובריאותנו, מהווה יתרון גדול, אלא שמנגד היא עלולה להוביל לתופעות של חוסר איזון בגוף-נפש, כאלרגיות וסימפטומים כרוניים שונים שמופיעים בגיל צעיר יותר ובשכיחות גבוהה יותר. כך גם עולה השכיחות בהפרעות אכילה, השמנת יתר, וניסיונות לירידה מיידית במשקל.
כיצד נתונים אלו מסתדרים אחד עם השני? כיצד מודעות תזונתית שעולה מחד, מתחברת עם אותה עלייה בחוסר איזון בריאותי גופני ונפשי מאידך? התשובה פשוטה: החינוך והשפה בה אנחנו משתמשים בהרגלים התזונתיים שלנו הפוכים מצורכי החיים - מצורכי הגוף נפש שלנו. מצד אחד, המודעות התזונתית עולה, אך מצד שני נשאר ואף מתעצם השיח שכולל מילים המביעות רגש חיוני של חגיגה, כיף והנאה בחיבור לאוכל שידוע שמזיק כמו. "אין חגיגה בלי עוגה", "עידוד לבידוד", "יום האהבה" - כל אלו מחוברים לאוכל מעובד כמו מאפים, ממתקים ועוד. במילים אחרות: אוכל מעובד שידוע כמזיק הינו "מקור" להבעת רגש חיוני.
כשהמודעות התזונתית עולה ואיתן ההפחדות כמו נזקי הריסוס בירקות, ההורמונים בביצים, החומצה האוקסלית בפטרוזיליה, הארסן באורז וכדומה, עולה חוסר האמון ומתגברת תחושת הפחד, כך גם חלה עלייה בצורך בנחמה, באמון, בביטחון, באהבה. וכשאהבה וכיף מחוברים בחינוך של ימינו לאוכל מזיק, ייתכן שמצד אחד אמנע ואפחד מהחומצה האוקסלית בפטרוזיליה אבל מנגד הצורך באיזו נחמה - "כיף" - יגדל והמוח, שהינו גולם מחונן, יכוון אותי ישירות אל הבורקס, לחטיף האנרגיה, לבמבה, לגלידה, לעוגה... הרי במשך שנים לימדתי אותו לפנות לאוכל מזיק שמחובר בחינוך ובהרגלים לרגש חיוני.
האם בהתנהלות זו של הימנעות מירקות מרוססים לדוגמה תוך צריכה של ממתקים, דגני בוקר או כל מזון מעובד אחר נתרום לבריאות או נזיק פחות? לאו דווקא; ייתכן שאף נזיק יותר! הפחד מעלה רייטינג אך אינו תורם לאיזון הבריאותי.
ביניים: רעב רגשי
חשוב להבהיר שאין כל מניעה לאכול אוכל "מזיק". הוא חלק מחיינו ואינו הבעיה, אלא החיבור שלו לרגשות חיוניים. וכשהדרישה לאהבה רק עולה ואיתה הבלבול סביב האוכל - מתעצמת תחושת ייאוש ונוקשות עם עצמנו סביב התזונה. שניהם לא תורמים ומיותרים.
דרך החינוך כיום, לצד המודעות התזונתית ההולכת וגוברת, אנחנו יוצרים ומעלים מצב של רעב רגשי. עם כל הכבוד לרצון שלנו, מי שמנהל, משפיע ומניע אותנו לבחירות התזונתיות הם הרגשות, המחשבות, האמונות שבנו; לכן לפני שמחפשים עוד איזו הפחדה תזונתית, כותרת שמרחיקה אותנו מאכילת מזון מזין בגלל איזה מרכיב ולא במודע שולחת אותנו למאכל מזיק יותר, יש לרפא את הרעב הרגשי שנוצר.
על מנת שהגרף הישר וההפוך בין מודעות תזונתית להפרעות אכילה, חולי והשמנה לא יעלה, אין לנו צורך לפחד ממזונות, להימנע ממאכלים ו/או מהרגשות שלנו. בתחום של תודעת המזון, עושים סדר בבלבול, "חוזרים הביתה" וחווים את השחרור מכל המיותר, מכירים את שפע המזון, מזהים את "הוראות היצרן" שלנו ו"מפעל חיינו" - הגוף-נפש שלנו - ולומדים לאכול מה שבא לנו ולהרגיש איך שבא לנו. לומדים לנהל בהצלחה את העסק של חיינו שאין מתוחכם ממנו.
אסיים בחיוך ובחיבוק, ייתכן שזה נשמע לכם מסובך אבל זה ממש פשוט, הגיוני ורצוי. ריפוי והחזרת השלום וההרמוניה למערכת היחסים בין הגוף-המזון-והנפש הינה פשוטה יותר מכל סיבוך בו אנחנו פועלים כיום בקונפליקט שנוצר.
הכותבת היא מרצה, מנחת קורסים ומטפלת בתחום תודעת המזון, מחברת הספר "לא משמינים מאוכל" ומפתחת הדרך לחיים: "תודעה מזינה"