מפגשים מרגשים נרשמו היום (שני) בבתי החולים בילינסון ושניידר, כאשר משפחתו של סמ"ר יהונתן סמו ז"ל, לוחם הצנחנים שנפל ברצועת עזה נפגשו עם שניים מהמושתלים שקיבלו את איברי יקירם. המפגש הראשון נרשם בין משה ואיילת סמו, הוריו של יהונתן ז"ל, לבין יעקב מלכה, שבו הושתל ליבו.
כאמור, הרופאים בבילינסון נאבקו במשך ימים על חייו של סמו ז"ל, שנפצע באורח אנוש בקרבות בעזה. לאחר פטירתו, החליטה משפחתו לתרום את איבריו. בזכות ההחלטה המרגשת ניצלו בבילינסון חייהם של יעקב מלכה, אב לארבעה מקרית גת, שסובל מאי ספיקת לב חמורה שבו הושתל ליבו של יהונתן, ושל מאיר אצבהא, אב לשניים מקרית גת, שסבל ממחלת ריאות חמורה ובו הושתלו ריאותיו של יהונתן ז"ל.
ד"ר לנה קורן פלדמן, מנהלת בית החולים בילינסון, פתחה את המפגש המרגש ואמרה להורים: "הלב שלנו, של כל הצוותים, בוכה יחד עם משפחת סמו. ליוויתי אותו אישית מהגעתו הראשונית במסוק לבית החולים ונפילתו נגעה מאוד לליבנו".
תמי פינק, מתאמת ההשתלות של בית החולים בילינסון הוסיפה: "אנחנו פוגשים משפחות רבות, אבל בתור אימא ללוחם שנמצא כרגע בתוך עזה, החיבור שלי לאיילת סמו, גם היא אימא של לוחם, הוא שונה. אף אחד לא יכול להרגיש את מה שאנחנו מרגישות. להבין את מה שאנחנו עוברות בימים ובלילות. זו משוואה שרק אימהות כמונו מכירות. יהונתן ז"ל נתן את כל מה שליבו הענק יכול היה לתת. גאולת הנפש של יהונתן ז"ל ורוחו ימשיכו לפעום אחריו".
משה סמו, אביו של יהונתן ז"ל, אמר: "יהונתן היה כשמו. הנתינה הראשונה שלו הייתה ביציאה למלחמה, כשנלחם למען הגנת העם והמולדת. בפעם השנייה, כשהוא זכה להטות חסד לשישה אנשים חדשים, מתינוקת בת 8 חודשים ועד אדם בן 50. ליבו פועם בחזהו של יעקב ואיברים אחרים שלו מעניקים חיים לאנשים נוספים. התרומות האלה שלו הן נקודות אור שיכולות להאיר לנו את הדרך במצב הלא-פשוט".
פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון, שביצע את השתלת הלב ביחד עם פרופ' ירון ברק: "כצנחן שנפצע במלחמת יום כיפור, החיבור שלי ליהונתן הוא עמוק. הלב הזה, שפעם בגופו של יהונתן ז"ל והיום פועם בחזהו של יעקב, הוא הלב של מדינת ישראל. מדינה שבה באירועים הקשים ביותר רואים את האחר ונותנים לאחר".
פרופסור ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות לב-חזה בבילינסון: "במדינת ישראל אנחנו חווים רגשות שאף משתיל אחר בעולם לא חווה. כולנו שלחנו את יהונתן ז"ל למלחמה. כעם וכיחידים. כשהשתלנו את הלב שלו, וראינו אותו פועם שוב ונותן חיים – זו הרגשה שאין שני לה. יהונתן ז"ל נתן את החיים שלו בשביל המדינה ונתן אותם בשביל חייהם של אחרים".
ד"ר בן בן אברהם, מנהל השירות לאי ספיקת לב, השתלות לב ולב מלאכותי במערך לקרדיולוגיה בבילינסון, שמטפל ביעקב מלכה אמר: "יהונתן ז״ל העניק חיים פעמיים. פעם ראשונה, במלחמה, כשהוא עמד בחזית ושילם את המחיר היקר מכל. פעם שנייה, באיברים שתרם והעניק חיים נוספים. אין נתינה גדולה יותר".
מושתל הלב יעקב מלכה בן 46 מקריית גת, נשוי עם ארבעה ילדים: ״אלה רגשות מעורבים לקבל השתלת לב מחייל שנפל. אף אחד לא ייחל לכך. קודם לא יכולתי ללכת 50 מטרים מבלי להתעייף ועכשיו יש לי לב של אדם צעיר בן 21. הוא נתן לי את הזכות לרדוף אחרי הילד בן השנה וחצי שלי. אין דבר שקורה סתם. בשמחת תורה הייתי אמור לסייע בהכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת שלי, אבל הטקס נדחה בגלל פיגועי שבת השחורה. עכשיו כשנעשה את טקס הכנסת הספר, מלבד שמותיהם של הוריי, ביקשתי להנציח את שמו של יהונתן יצחק סמו ז"ל שיופיע שם".
המפגש השני נרשם ביחידה לטיפול נמרץ במרכז שניידר לרפואת ילדים, בין הוריו של יהונתן ז"ל למשפחתה של תהילה טספייה, תינוקת בת שמונה חודשים שקיבלה את אונת הכבד שלו.תהילה שאובחנה בלידתה עם מחלת כבד קשה, נזקקה להשתלה דחופה להצלת חייה. אימה של תהילה הייתה מיועדת לתרום לה את אונת הכבד ממש בשבוע הבא, ועם מותו המצער של יהונתן קיבלה את הבשורה שנמצאה תרומה לבתה, וזאת הודות למשפחתו, אשר בשעתה הקשה הסכימה לתרום את איבריו ולהעניק חיים לאחרים.
אמה של תהילה פנתה לאימו של יהונתן ז"ל במפגש ואמרה לה: "אני מתרגשת מאד. אין לי מילים להודות לכם. הילדה שלי נולדה מחדש בזכות הבן שלכם. אני מודה גם לצוות בשניידר שמטפל בתהילה במסירות כל כך גדולה ודואג להחלמתה".
אמו של יהונתן ז"ל השיבה כי "לצד הכאב העצום שאנו חשים, הידיעה שאיפשרנו חיים לאחרים, מחזקת אותנו".
ד"ר מיכאל גורביץ, מנהל היחידה להשתלות כבד במרכז שניידר וד"ר יעל מוזר גלזברג, מנהלת יחידת מושתלי כבד הודו למשפחה על נדיבותם הרבה ואמרו: "אנו משתתפים בצערכם הכבד ומודים לכם בשם בית החולים על גדלות הנפש להציל חיים ברגע קשה כל כך. ילדים, כמו תהילה, שמגיעים לאי ספיקת כבד חייבים החלפת איבר כדי לשרוד. בזכות תרומתכם הנדיבה הענקתם לה חיים וגם חסכתם ניתוח לא פשוט לאם. אנו כמעט שבוע אחרי ותהילה חוזרת לעצמה, היא עירנית וצוחקת, וזה מה שנותן לנו אופטימיות וכוח להמשיך בעבודתנו- לראות את הילדים שהיו במצב כל כך קשה חוזרים לחיים רגילים".