מצב של מתח וחרדה עלול להוות טריגר להופעת גמגום בקרב ילדים. מתריעה רחל גרינבלט, קלינאית תקשורת של שירות בריאות כללית במחוז ירושלים. גרינבלט מפרטת שורת המלצות לסיוע ולמניעה.
שגרת החיים החדשה של ישראלים שפונו מביתם מובילה לבעיות תזונה בריאותיות
"גמגום הוא תופעה המופיעה אצל 5% מהילדים באוכלוסייה (שכיחות גבוהה יחסית) והיא שכיחה בגילאים שבין שנה-שנה וחצי ועד שש שנים", היא מציינת – "הבשורה הטובה היא שבקרב 80% מהילדים שמגמגמים, הגמגום יחלוף לגמרי, גם אם הגמגום מתבטא בצורה חמורה וגם אם נמשך זמן רב, אפילו כמה שנים. אצל רוב הילדים הגמגום ייעלם עד גיל 6".
לדבריה, בין הדרכים להתמודדות נמנים:
1. האטה – האטו את קצב דיבורכם ועשו הפסקות בזמן הדיבור. ילדים מתאימים את קצב דיבורם לדוברים בסביבתם.
2. רוגע – נסו להקשיב ברוגע ובנינוחות לתוכן דברי הילד על מנת לאפשר תקשורת בריאה וטובה. דאגו לא לקטוע את דבריו או לשלים בעבורו משפטים. ואל תתנו לו עצות כמו: "דבר לאט!" "תנשום!"
3. פנו זמן מיוחד – הקדישו זמן מיוחד, כל יום כעשר דקות, שבו מירב תשומת הלב וההקשבה מופנית לילד בלבד. אפשרו לילד להוביל משחקים ופעילויות שונות, לפי בחירתו, כדי להבהיר לו שהוא חשוב ומשמעותי.
4. יותר אמירות ופחות שאלות – שתפו את הילד באמירות והפחיתו בשאלות, כך תזמינו את הילד לשתף אתכם מיוזמתו בחוויותיו. למשל, "היום בעבודה הייתי מאוד עייפה"... הימנעו משאלות פתוחות, למשל, "איך היה היום בגן?", כך השיחה תהיה זורמת יותר. חשוב מאוד לא לדרוש מהילד דיבור יזום, למשל, "תגיד תודה!", "ספר לסבתא איך היה היום בגן!".
5. הרגלי שיח – הנהיגו בבית הרגלים חשובים הקשורים לשיחה. בזמן שיחה, הקפידו על קשר עין עם הילד והשתמשו בשפת גוף המשדרת התעניינות (כמו הנהון וראש מוטה לכיוון הילד). וכן הנהיגו בבית תרבות של שמירה על תור בשיחה.
"אם הגמגום נמשך ומחמיר, חשוב שתפנו לקלינאית תקשורת על מנת לקבל טיפול מקצועי מקיף וממוקד", היא מדגישה.
בתוך כך, אפרת ברנע, פסיכולוגית בכירה לילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית רמת חן במחוז תל אביב, אומרת שקריאת ספרים יכולה לשמש כסוג של פעילות פנאי מהנה וטובה לכל עת וגם עשוייה לסייע ולתרום במעט להסחרת דעת והקלה בימים קשים אלו.
"יותר מחודשיים חלפו מאז פרוץ המלחמה שהחלה עם אירועי הזוועה הקשים. המלחמה הנוכחית מפגישה אותנו עם אירועים ועוצמות חסרי תקדים, רבים דיווחו על דריכות יתר , חרדה ופחד , תחושת חוסר משמעות , איום וייאוש", היא מסבירה - "רבים ביקשו גם מזור והתחברו להבנה כי יש לבצע פעולות חשובת לצורך החזקה ושמירה על העצמי. האיזון בין היכולת להתחבר לבין היכולת להתנתק האיזון בין הקשבה ומתן מקום לתחושות הקשות לבין האפשרות לשים בצד לרגע ולמקד את הקשב בדברים אחרי ללא אשמה".
עוד היא מסבירה וממליצה על חזרה לשגרה ושמירת רצף ההרגלים: "רבים מרגישים מוכנות הולכת וגוברת להחזיר עוד ועוד מרכיבי שגרה ליומיום מהדברים הגדולים כגון מסגרות חינוך, עבודה, יציאה החוצה ועד להרגלים היומיומיים שעשו לנו טוב וחידשו אותנו בכוחות. אצל אחד זה אימון טוב אצל אחר שיחה טובה ואצל רבים מאתנו זה ספר טוב כל מי שבשגרה ובימים כתיקונם נהג לשלב קריאה זה הזמן הנכון לחזור ולעשות זאת. כן גם במקום עוד שעת צפייה בחדשות יש דרכים אחרות להתעדכן גם מבלי לפגוע בהרגלים מועילים".
קריאת ספר כדי לעזור להתאוורר ליצר כיס סטרילי ללא מחשבות על המצב הנוכחי: "כולם מדברים על כך שזה ייקח זמן המלחמה תיקח זמן ההחלמה וההתאוששות הלאומית והפרטית. אי אפשר להיות מחוברים למצב אקוטי לאורך זמן כל הזמן. מצב אקוטי מעורר בגוף תגובה פיזיולוגית שמטרתה לתת מענה מיידי. שמירה על דריכות אקוטית לאורך זמן פוגעת במשאבי הגוף והנפש ולכן ההתאווררות והיכולת להרגיש גם רגיל ונורמלי הם חשובים. קריאת ספר תורמת רבות לכך וכולנו יכולים לנסות ולעשות זאת", היא מסבירה עוד.
לדבריה, התנתקות ואוורור באמצעות צפייה ברשתות מדיות דיגיטליות יותר מורכבת בימים אלה בגלל פלישה לא תמיד רצויה וקרויה של תוכן גולמי ומציף שקשור למצב.
"על כן יותר בטוח ונכון בימים אלה ליצור כיס של אוורור וביטחון באמצעות קריאת ספרים", היא מציינת עוד.