רבות דובר ונכתב על מקצוע הסיעוד הלא מתגמל, על שחיקה, על בריחת מוחות. אח אחד רביע מגדנף עשה מזה קריירה, ע"יתיעוד בסרטונים את הרגעים האבסורדיים בתחום, קיבל על כך את אות הוקרה מהנשיא ואף השתתף בפאודה.

רביע מגנדף. בן 34. רווק. תושב בעיר חיפה. במקור מכפר אעבלין. "למדתי סיעוד בבית ספר לסיעוד על שם ד"ר יעקב זיידה (בית חולים בני ציון)" הוא מספר. "השלמה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. קורס על בסיסי בגריאטריה והדרכה קלינית. לימודי תואר שני בתחום בריאות הציבור - קידום בריאות כולל הגשת תזה. עבדתי כשנתיים בבית בלב (נשר) במחלקת מורכבים. עובד מזה 10 שנים בבית חולים רמב"ם – פנימית ג'".

מה הביא אותך להיות אח?
את האמת חשבתי בהתחלה ללמוד רוקחות אך הציון בפסיכומטרי לא התאים. אבי סיפר לי שמלמדים סיעוד בבני ציון. חברים וקרובים טענו שזה תחום העשוי להיות מתאים לי מבחינת אישיות. לקחתי את העצות שלהם לתשומת ליבי ובדיעבד אני שמח שהגורל הוביל אותי ללימודי סיעוד.

אם לא היית אח, מה היית?
כפי שסיפרתי קודם התעניינתי ברוקחות אבל היום אני נמשך יותר לתחום המשחק, צילום, בימוי ותסריטאות. בתור בחור שמתעסק עם צילומי תכנים והעלאתם לרשתות חברתיות, אני מאוד אוהב את התחום הזה אז הייתי עוסק בו.

איך הגעת לרשת? מאיפה הרעיון?
הכול התחיל במקרה ומבלי תכנון. זה היה רגע ספונטני בו נאלצתי לשבת לבד לאכול ארוחת צהרים עקב הנחיות כשהתחיל כל העניין עם נגיף הקורונה. ישבתי בנוף מול הים כשאחד העובדים עבר במקרה לידי וביקשתי שיצלם אותי סרטון קצר של 5 שניות. ערכתי אותו עם מוסיקת רקע עצובה. העליתי אותו לרשתות חברתיות והופתעתי לגלות שהסרטון זוכה להרבה לייקים ושיתופים. מאז אני מצלם ומתעד רגעים שגרתיים בעבודה עם שילוב הומור.

איך הגעת לפאודה?
למדתי כמה שיעורי משחק בתיאטרון הסטודיו בחיפה. המטרה הייתה לשפר את כישורי המשחק שלי בסרטונים שאני מצלם. שלחו מסרון בווצאפ הקבוצתי שמחפשים שחקנים דוברי שפה ערבית להשתתפות בעונה הרביעית של הסדרה. צילמתי אודישן ביתי בעזרת חברה ושלחתי להפקה. לאחר כשבועיים קיבלתי תשובה על כך שהתקבלתי לשחק תפקיד רופא בסדרה. שמחתי והתרגשתי מאוד.

מה בדיוק אתה מעלה?
אני מצלם סרטונים קצרים המתעדים את חיי היום יום של העוסקים והלומדים סיעוד. אני בוחר נקודות כואבות בהם נתקלים אחים ואחיות כחלק מתפקידם. אני מקצין ומוסיף לאותן סיטואציות הומור בכוונה על מנת להראות שאפשר לצחוק ולחייך גם ברגעים הכי קשים.

יש דברים שלא תעלה?
אני מודע לכך שאני מצלם בשדה מאוד רגיש לכן אני תמיד נזהר לא להראות ולצלם חולים מחשש לפגיעה בפרטיות המטופל. אני תמיד חושב ומתייעץ עם חברים ועמיתים לגבי התכנים שאני מעלה וגם צורת ההעברה.

האם הצוות נזהר במעשיו במחיצתך כי אתה עלול לתעד זאת?
להפך, חברי לעבודה מאוד מפרגנים ותומכים. יחד עם זאת הם שותפים לעשייה וצילומים. הם מודעים לדברים שאני עושה והכל נעשה באישור ותיאום איתם. ללא שיתוף פעולה שלהם לא הייתי מצליח בעשייה הזו.

תחום הבריאות ובמיוחד מצב האחים הוא בכי רע, האם אתה מביא את זה לידי ביטוי?
כפי שציינתי קודם, אני בוחר בנקודות כואבות ומעלה אותן בסרטונים שאני מצלם ומפרסם. הכוונה להעלות אותם נושאים במטרה ותקווה שאצליח להעביר מסר הן לשאר העוסקים בתחום וגם לכלל האוכלוסייה. אני עובד בתחום מזה 12 שנים ומודע וחווה על בשרי את כל הקשיים והאתגרים הכרוכים בתפקיד.

על מה ומתי קיבלת את אות הנשיא?
קיבלתי את אות ההוקרה של נשיא המדינה לפני כשנה. הזכייה באות ההוקרה בעקבות העשייה שלי במדיה חברתית והעברת תכנים בצורה הומוריסטית ויצירתית. ללא ספק זה מעמד מכובד ומרגש.

מצב היחסים בין ערבים ליהודים מצל עליך מכל בחינה שהיא?
באופן אישי אני מקבל הערות ותגובות פוגעות ובוטות לפעמים ברשתות החברתיות כאזרח ערבי במדינה. לא נותן לתגובות השליליות האלה משקל מכיוון שאני יודע שהם מייצגים מיעוט קיצוני של אנשים. בסופו של דבר רובנו רוצים לחיות בשלווה וביטחון.

מה אתה חושב על המצב?
צר לי על כל המצב הביטחוני שאנחנו חיים בו. כואב לראות את נזקי המלחמה ומוות של אנשים. בנוסף חושש מההשלכות של יום אחרי. מאחל ומקווה לימים יותר טובים.

מה יהיה לדעתך?
אני לא יכול לנבא מה יהיה. אני בן אדם אופטימי באופי ורוב הזמן חושב בצורה חיובית. מקווה שדברים ישתפרו.

האם יש מצב שתעזוב את תחום הסיעוד לקריירה של משחק?
אני נהנה מלשלב בין שתי העולמות. העבודה שלי כאח נותנת לי הרבה סיפוק ותחושה טובה. אני לא רואה את עצמי מוותר על התחום.

מה החלום שלך?
אם אני אגיד לך "לעשות שינוי" זה יהיה דבר מאוד גדול - שינוי נעשה בצעדים קטנים. אני מקווה שבאמצעות העלאת התכנים ברשתות אני מצליח, אילו בצורה קטנה, להעלות מודעות כי קיים צורך בשיפור התנאים במערכת הבריאות בכלל ובקרב העוסקים בסיעוד בפרט.