הורים למתבגרים, ובעיקר למתבגרות, ערים לחשש של התפתחות הפרעות אכילה. ואם עולה כזה, הם יפנו לאיש מקצוע הנכון להתייעץ. קורה שגם המתבגרות עצמן מתריעות על תחילתה של הפרעה ומבקשות עזרה מההורים או מאיש חינוך.
אך מה קורה כאשר אישה בגיל ההתבגרות השני מתמודדת עם הפרעת אכילה? האם גם אז יש מספיק מודעות לסימנים של ההפרעה? המיתוס כי הפרעות אכילה שייכות למתבגרות עלול לגרום לנשים אלה להישאר בלתי מאובחנות ובלתי מטופלות. הפרעות האכילה מופיעות בדרך כלל במעברים ההתפתחותיים של גיל ההתבגרות. התקופות הרגישות הן בתחילת גיל ההתבגרות ובסופו. בגילים אלה האתגרים העומדים בפני הנערות (וגם נערים) הם גדולים. אך יש לתת תשומת לב גם לנשים בגיל המעבר. גיל המעבר מסמל את המעבר מגיל הפוריות לגיל שבו אין עוד מחזור חודשי והאישה אינה פורייה.
עם עליית הטמפרטורות, גדל הסיכון לחיידקים: אלו המאכלים שישרדו את החום
המדריך התזונתי המלא: כך תעברו את היורו בלי להוסיף למשקלכם
תקופת המעבר נקראת פרימנופאוזה והיא מתרחשת לרוב לקראת סוף העשור הרביעי ואורכת בממוצע כארבע שנים. תקופה זו מאופיינת בשינויים הורמונליים קיצוניים כאשר הסימפטומים מגוונים - החל מתגובות רגשיות של תנודות במצב הרוח ועד לעלייה בסיכון לדיכאון. נוסף על כך, עקב שינויים במחזור החודשי, תיתכן עלייה בלחץ הדם, עלייה בשומני הדם וגם עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל.
בסיום תקופה זו מגיעה המנופאוזה. אחד הביטויים הגופניים המשמעותיים בשלב זה הוא העלייה במשקל. עלייה בממוצע של כחצי ק"ג בשנה. מחקרים מצביעים על עלייה מצטברת של עד 8 ק"ג. בנוסף, עם ההתקדמות בגיל חלה ירידה טבעית בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם), יותר שומן נאגר ואחת התוצאות היא עלייה מתונה במשקל, גם אם צריכת הקלוריות אינה משתנה.
פיזור השומן בגוף משתנה אף הוא בגיל המעבר. הצטברות השומן הנוסף היא באזור הבטן ולא הירכיים. השינויים לא תמיד מתקבלים בהבנה ובחמלה. לצד אלו הבית מתרוקן, והתחושה הכללית עשויה להיות שנשים אלו ירגישו פחות אטרקטיביות בכל מובן שהוא, גם גופנית. כל אלו יכולים לגרום לעיסוק מוגבר באכילה ובמשקל ו/או לצמצום קלורי בעזרת פעילות גופנית מוגזמת. כדאי לשים לב: האם העיסוק רותם לאכילה מודעת, מאוזנת ובריאה יותר המשפרת את ההרגשה והמצב הפיזי, או שמא להפך - העיסוק גורם לאובססיביות ביחס לאכילה, ולאכילה שאינה נכונה עד כדי הפרעות האכילה?
הפרעות אכילה מלוות לעתים קרובות בהפרעות בריאות נפש אחרות, כגון דיכאון וחרדה, וגובות מחיר כמעט מכל מערכת בגוף, כולל מערכת העיכול, השלד, הלב וכלי הדם. סיכון מוגבר לחוסרים תזונתיים, יכולת מופחתת של הגוף להתמודד עם מחלות, השפעות שליליות על בריאות העצם והלב. גוף של אישה מבוגרת עשוי להיות פגיע במיוחד לסיבוכים רפואיים ולפגיעה באיכות החיים.
מחקר משנת 2017, שנערך על ידי ד"ר פול רוד ועמיתיו והתפרסם במגזין "International Journal of Eating Disorders" בחן את השפעת הגיל על גורמי סיכון להפרעות אכילה. נמצא כי בעוד שיעורי האנורקסיה נרבוזה מתייצבים סביב גיל 26, שיעורי הבולימיה נרבוזה מתייצבים סביב גיל 47, ושיעורי הפרעת האכילה הכפייתית אינם מתייצבים עד שנות ה־70 לחיים. הפרעת אכילה כפייתית כוללת אכילת כמויות גדולות של אוכל בזמן מוגדר, לעתים בסתר ועד תחושת מלאות לא נוחה. בולימיה נרבוזה כוללת אכילה כפייתית ולאחר מכן התנהגות מפצה כמו הקאות מאולצות, שימוש מופרז במשלשלים, צום או פעילות גופנית מופרזת. אנורקסיה נרבוזה מתייחסת להגבלת מזון חמורה או הימנעות ממנו, לעתים עם מעקב תכוף אחרי המשקל ותפיסה של עודף משקל גם כאשר נמצאים בתת־משקל מסוכן.
חסרים עוד מחקרים ונתונים להעריך את שכיחות ההפרעה בישראל, ובכלל בעולם. אך נראה כי חלק מהפרעות האכילה מתפתחות בגילים הצעירים ונמשכות עד לגילים הבוגרים, וחלק מתפתחות בתקופה הרגישה סביב גיל המעבר.
סימנים להפרעת אכילה
בגילים אלו קשה יותר להבחין מבחוץ בהפרעת האכילה. לא מדובר במתבגרת שנמצאת תחת עיניים בוחנות של הורים, מורים ואפילו חברות. כאשר מדובר בהפרעת אכילה המצמצמת בצריכת המזון, לעתים אף אותה אישה תיתפס בסביבתה כנחושה ומצליחה. בעולם שמקדש רזון, הן לעתים ייחשבו כנראות טוב יותר.
לעתים נשים אלו יפנו לדיאטנית בבקשה שתסייע להן לרדת במשקל. לחלופין אם מדובר בבולימיה או באכילה התקפית לא תמיד יש מי שיוכל לזהות זאת. בהפרעת אכילה יש בושה והסתרה שמי שחולה בה יודע להסתיר היטב. למשל, לא לאכול בארוחה עם חברים, אך להגיע בלילה הביתה לאכילה התקפית תוך הקפדה שבן הזוג והילדים לא יבחינו בכך. בעלי הפרעת אכילה אינם תמיד מבינים שהם בבעיה, מתכחשים לה או שאינם רוצים לשנות את ההתנהגות על אף שמבינים את המשמעות.
חשוב להכיר את הסימנים המזהירים של הפרעות אכילה או הפרעת אכילה שמתהווה. הסימנים הם התנהגותיים ופסיכולוגיים. הסימנים כוללים עיסוק אינטנסיבי בספורט, הימנעות מאכילה, חישוב קלוריות אובססיבי, הקאות ושימוש במשלשלים, אך גם סימפטומים בולטים פחות כקביעת הרגלי אכילה נוקשים (לא אוכלים אחרי שעה מסוימת, הורדת קבוצות מזון מסוימות), הימנעות מאכילה מחוץ לבית, עיסוק רב בבישול או בקריאה על אכילה ומזון בריאים, שינויים במצב הרוח בהתאם לעלייה/ירידה במשקל ועיסוק רב במשקלם של אחרים.
חשוב לזכור כי בהפרעת אכילה משקל הגוף אינו סימפטום (יכול להיות נמוך, תקין או גבוה). אין תמיד חוקיות - ההפרעה יכולה להשתנות מהפרעה מצמצמת (צריכה מצומצמת של מזון) להפרעה התקפית (באותו היום, בימים משתנים או לאורך תקופה). להפרעה אין גיל ואף אין לה מין. על אף שעסקנו במדור זה בנשים, הפרעת אכילה קיימת גם בנערים וגברים. כך או כך היא גובה מחיר נפשי ובריאותי.