שנה למלחמה הקשה בתולדות המדינה והאובדן אינו פוסק: אלפי ישראלים הצטרפו למשפחת השכול, עם רציחתם של מאות ישראלים בטבח השבת השחורה, ונפילתם של מאות חיילים בלחימה בעזה ובגבול הצפוני. חלק גדול מהישראלים הללו לא הצליחו להתאושש, וייתכן שיתאימו לאבחנה חדשה שנקבעה לאחרונה – "הפרעת אבל ממושך".
בשל עלייה חדה בפניות לעזרה: נפתחו 3 מרכזי סיוע נפשי חדשים
אבל הוא תגובה טבעית לאובדן, והוא מתבטא בתגובות רגשיות עזות כמו עצב, געגועים, תסכול, ולעיתים גם כעס או תחושת אשמה. תהליך האבל יכול להימשך חודשים ואף שנים, אך הוא נחשב כחלק מההסתגלות לאובדן. עם הזמן, עוצמת הרגשות פוחתת, והאדם מצליח להמשיך בחייו לצד האבל.
במקרים של הפרעת אבל ממושך, התהליך השיקומי הזה אינו מתרחש. המטופלים ממשיכים במשך לפחות חצי שנה לחוות רגשות עזים של כאב, געגועים וכמיהה לנפטר, גם לאחר זמן ממושך מהאובדן. רגשות אלו נמשכים מעבר למה שמקובל בתרבות או בחברה, וגורמים לפגיעה חמורה בתפקוד היומיומי של המטופלים, כמו גם ביכולת שלהם להשתקם ולחזור לחיים נורמטיביים.
ההפרעה נבדלת מאבל נורמטיבי בכך שהאבל אינו נחלש עם הזמן, והוא משתלט על חייו של האדם. התסמינים כוללים תחושת ריקנות, בדידות עזה, חוסר יכולת להמשיך בחיים, והימנעות ממפגשים חברתיים. מצב זה משפיע על היכולת לחזור לעבודה, לתפקד במשפחה, ולנהל חיים חברתיים פעילים.
מחקרים מצביעים על כך שבין 3% ל-10% מהאנשים שחוו אובדן קרוב עשויים לפתח את ההפרעה. אולם, כאשר מדובר במוות טראומטי ולא צפוי, כמו התאבדות, רצח או תאונה, שיעורי ההפרעה עולים באופן משמעותי. גורמי סיכון נוספים כוללים קרבה מיוחדת לנפטר, כמו בן זוג או ילד, וכן רמות תמיכה חברתית נמוכות במהלך תקופת האבל.
ההשלכות של הפרעת אבל ממושך עלולות להיות הרסניות. אנשים הסובלים מההפרעה עלולים לחוות בעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה או מחשבות אובדניות. ישנם גם תסמינים פיזיים, כמו בעיות שינה, ירידה במשקל, ירידה בתיאבון, ואף בעיות לב וכלי דם. בנוסף, תסמינים גופניים כמו כאבי ראש, מתח שרירי וכאבים כלליים נפוצים בקרב הסובלים מההפרעה.
הטיפול בהפרעת אבל ממושך כולל מספר גישות, אשר מטרתן לסייע למטופל לעבד את האובדן ולהמשיך בחייו בצורה בריאה יותר. הטיפולים כוללים פסיכותרפיה ממוקדת אבל, המתמקדת באובדן ובדרך שבה המטופל מתמודד איתו, כולל תהליך מעמיק של עיבוד הרגשות הקשורים לאובדן, ופיתוח מיומנויות התמודדות עם הכאב הנפשי. זהו טיפול קצר מועד שנמשך בדרך כלל כ-16 מפגשים, ובמהלכו המטופל לומד להכיר ברגשותיו ולחזור לחיים פעילים. גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא יעיל בטיפול בהפרעה, והוא מתמקד בזיהוי מחשבות לא מציאותיות או מזיקות הקשורות לאבל, ובשינוי דפוסי החשיבה והתנהגות של המטופל. דרך טיפול זה, המטופל לומד להבין ולהפחית את הכאב הנפשי שקשור לאובדן.
לעיתים קרובות, אנשים הסובלים מהפרעת אבל ממושך מפתחים תסמינים נוספים של דיכאון או חרדה. במקרים אלו מוסיפים טיפול בתרופות נוגדות דיכאון המסייעות בהפחתת התסמינים הנלווים ובשיפור התפקוד היומי. נהוג להמליץ גם על טיפול קבוצתי או קבוצות תמיכה המסייעים להתמודד עם תחושת הבדידות ולהעניק תמיכה רגשית.
הפרעת אבל ממושך היא מצב נפשי שיש להתייחס אליו ברצינות רבה, שכן היא משפיעה בצורה חמורה על איכות החיים של הסובלים ממנה. אם התסמינים נמשכים יותר משישה חודשים ומתחילים לפגוע בתפקוד היומיומי, יש לפנות לעזרה מקצועית. העצב על האובדן הכבד ימשיך ללוות את קרוביו של הנפטר לשארית חייהם, אולם בצד האובדן, אפשר לחזור לתפקוד בריא ולחיים מלאים תוך שימור זיכרון הנפטר.
הקריטריונים לאבחון הפרעת אבל ממושך
1. אובדן של אדם קרוב: האדם איבד מישהו קרוב לו במיוחד, כמו בן משפחה או חבר קרוב, שהמוות שלו גרם לתחושת אובדן עמוקה. הקשר עם הנפטר היה כזה שגרם לתחושת חוסר משמעות או כאב רב בעקבות המוות.
2. משך הזמן: כדי לאבחן הפרעה זו, התסמינים חייבים להימשך לפחות שישה חודשים לאחר מועד האובדן.
3. תסמינים עיקריים. המטופל חווה כמיהה עזה לנפטר או דאגה רבה למחשבות עליו. בנוסף, לפחות שלושה מהתסמינים הבאים צריכים להתקיים:
- כאב רגשי חמור או תחושת קהות רגשית
- תחושת בדידות עמוקה
- אובדן תחושת העצמי (הפרעה בזהות)
- חוסר אמונה במציאות האובדן (דיסבאלנס)
- הימנעות ממזכירים של הנפטר
- קושי לחזור לפעילויות חברתיות או מקצועיות
- תחושת חוסר משמעות כללית בחיים
4. פגיעה בתפקוד:
התסמינים הללו גורמים לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי של המטופל, והשפעתם ניכרת על חיי החברה, המשפחה או התפקוד המקצועי.