הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס
חודשים ספורים לאחר שפונו מביתם בקיבוץ נחל עוז, נחתו באיטליה קבוצת נערות ונערים – למסע רכיבה אתגרי ובלתי צפוי. המסלול שעשו מאז פרוץ אירועי ה-7 באוקטובר, בהובלת עמותת "ברטלי נוער בתנועה" הממנפת את הרכיבה ככלי לטיפול והעצמה, מקפל לתוכו מסע ארוך ממאות הקילומטרים שצלחו – מסע של התמדה, של חיבור, של ריפוי ושל תקווה.
"כחודשיים מתחילת המלחמה התחלנו את הפעילות עם מפוני העוטף", מספר ארז אייזנברג, מדריך העמותה שליווה אותם בתהליך. "למעשה, זה לא היה קל, בהתחלה לא הייתה היענות. את בני הנוער הוצאנו מהבתים. ממש ככה: דפיקה בדלת ואיסוף החניך. לרכיבות הגיעו רוכב, לפעמים שניים. לאט-לאט הקבוצה גדלה, תוך דגש על ההתמדה והמחויבות לקבוצה והאמון בנו הצוות. אבל גם כאשר הקבוצה חוותה משברים לאורך הדרך ניכר היה שהתהליך הקבוצתי עשה את שלו".
הכתבה הזו מובאת במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, המתמקד בסדרת ראיונות העוסקים בהגברת חוסן ובהתמודדות עם הטראומה ועם התנהגויות הנובעות ממנה, בעקבות האירועים שאחרי ה-7.10. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי, הבנה והתמודדות מוצלחת יותר עם אתגרי התקופה.
מסלול לטווח ארוך
אל עולם הרכיבה הגיע רן מרגליות, האדם והיזם מאחורי עמותת ברטלי, בתקופה לא פשוטה בחייו. בגיל 16, עם קשיים חברתיים ודימוי עצמי נמוך, הוא גילה את האור דרך הגלגלים כשזכה לראשונה באליפות ישראל לנערים ברכיבה. כבר בגיל 12 הצטרף לחוג רכיבת אופניים, אך כמי שחש אנדרדוג לא שיער כמה רחוק עוד יגיע על גביהן. "בחוויה שלי האופניים הצילו אותי", הוא מתאר. "פיתחו מסוגלות, שייכות, עוגן להיאחז בו - אופניים זה עולם תוכן שלם, זה לא רק ספורט".
בינואר 2019 הקים מרגליות את עמותת "ברטלי נוער בתנועה", שהופכת את עולם הרכיבה למנוע של צמיחה ושינוי עבור צעירות וצעירים ופועלת כארגון נוער חינוכי בכפרי נוער, פנימיות ומרכזים קהילתיים ברחבי הארץ. בחלק מהמקרים, מדובר בנוער בסיכון וגם כשההגדרה הרשמית אינה כזו – לא מעט מהם עברו חוויות חיים לא פשוטות עד לרגע המפגש.
"אלו בני נוער שהחיים זימנו להם התמודדויות", הוא אומר, "ובעזרת האופניים אנחנו מעניקים להם כלים אחרים להתמודדות, משאבים מעולם הרכיבה שישמשו אותם גם לחיים. אנחנו לא מונעים התנהגות סיכונית, אלא באים לייצר כוחות. הסיפור הוא חוסן – מה קורה כשאני נופל, ובאופניים נופלים הרבה. ומה קורה בעליות? צריך למצוא כוחות פנימיים".
מרגליות לא עושה לאף אחד הנחות. כדי להצטרף לפעילות, צריך לעבור מיונים: להגיע עם מוטיבציה בסיסית ורצון להניע את עצמך, קודם כל פיזית. "הכוח שלנו הוא לשים במרכז את הסיפור של התמדה. המטרה היא לא האופניים", הוא מדגיש, "אלא מה שקורה מולם. אנחנו עסוקים בעידוד פעילות, בשאפתנות. להרבה מהחבר'ה שמגיעים לכאן אין בכלל חלומות".
מהמסך לגלגלים
את תהליך השינוי שמובילה "ברטלי" מחלק מרגליות לשלושה צירים מרכזיים: הראשון בהם הוא עצם הרתימה של הנוער לפעילות אטרקטיבית שאינה, איך לומר בעדינות – מבוססת מסכים. "אחת הבעיות העיקריות של בני נוער היום היא הימנעות", הוא מסביר. "הם נוטים להסתגר, נשארים צמודים לנייד, נחשפים לאירועים קשים. הניתוק האישי הזה עשוי להיות בעל השלכות קשות והבשורה שלנו היא חיבור מחדש לעולם".
המוקד השני הוא למעשה הגורם האנושי. הארסנל של מרגליות כולל שורת מדריכות ומדריכי רכיבה מהטופ הארצי והעולמי של עולם הרכיבה: "המדריכים כמודל לחיקוי הם חלק מאד משמעותי בתהליך", הוא אומר. "המבוגר האחד הזה שנותן בי אמון, שגם אני יכול לבטוח בו, הוא חבל הצלה משמעותי במצבים מסוימים ומנוף רציני עבור כל אחד ואחת בגיל ההתבגרות".
החולייה השלישית במעגל החוסן של הרכיבה היא הקבוצה. "הדבר הכי משמעותי לבני נוער הוא מה יחשבו עליהם", מזכיר מרגליות, "לפעמים זו דרמה של ממש". ברכיבה קבוצתית על אופניים, לעומת זאת, החוויה החברתית שונה לגמרי: "זה הקסם – להסיר מגננות ופוזה, ולייצר קבוצה בטוחה. הרבה קורה ללא מילים, אלו חוויות ותחושה שזר לא יבין זאת. אנחנו מקימים למעשה יחידה מובחרת בתהליך מואץ – בתוך שני מפגשים זו נבחרת אמיתית".
עוטפים ברכיבה
מאז ה-7.10, פועלת העמותה באופן הדוק עם קהילות עוטף עזה. מיד בשלב הראשון חברה לקהילות המפונות באילת, ים המלח, משמר העמק, ירושלים ותל אביב והקימה קבוצות רכיבה במטרה לתמוך את בני הנוער בהתמודדות הבלתי נתפסת שהם נדרשים לעבור, ולהפוך לחלק מתהליך הריפוי ויצירת החוסן האישי והקהילתי.
בהמשך, ליוו מדריכי העמותה את הקהילות שלא חזרו לעוטף: בארי, נחל עוז, כפר עזה, שדרות ועוד וכעת, מתמקדת הפעילות בשלב הצמיחה מחדש – עם מרכזי רכיבה חדשים שנחנכו לאחרונה בעוטף עצמו, ברוחמה ובספיר. "אנחנו מתמקדים בבנייה מחדש של הביטחון במרחב, גוף ונפש", מסביר מרגליות. "תחשבו על נער משדרות שחזר בינואר לירי רקטי מתמשך. אנחנו אומרים לו: 'אנחנו איתך פה, לטווח הארוך', ועוסקים בלקיים את זה".
לרכיבה המשותפת באותם שדות שהיו שדות הרג, הוא מספר, יש עוצמה שקשה לתאר במילים. "בתהליך המשותף שלנו, הם מתחברים שוב ליכולת ולרצון לדמיין תמונת עתיד, הם עוברים ממצב של חוסר שליטה למצב של לקיחת אחריות והובלה של רוכבים אחרים. ביחד, נחבר את מה שהתנתק".
5 דברים שהרכיבה תורמת לחוסן האישי
1. הנעה לפעולה – על רקע הימנעות מוגברת מהעולם, מעודדת הרכיבה יציאה למרחב
2. כושר גופני – הפעילות הגופנית תורמת, מחקרית, גם לחוסן הנפשי ברגעי משבר
3. שאפתנות – הגברת האמביציה ויכולת לדמיין יעדים עתידיים ולחתור להשגתם
4. דימוי עצמי – באמצעות החיבור לקבוצה בעלת מטרה משותפת וחוויות מעצימות
5. התמודדות עם קשיים – מקשיי הדיווש בעלייה ועד להתמודדות עם נפילה או עם הפסד
עוד על משחקים באחריות והתמודדות עם מצבים שונים
הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס
