לפני כעשרה ימים הגיעה עינב הילל, 41, למיון היולדות בבילינסון כאשר היא בהריון בשבוע 39+6. במיון הוחלט על זירוז לידה והיא נשלחה לאישפוז במחלקת אם ועובר עד להתקדמות למצב לידה. לאחר מספר שעות הזעיקה חברתה של היולדת את האחות שירין עמר שקראה מיד לד"ר ענת פרדו מתמחה בבית חולים לנשים בבילינסון וסיפרה להן כי עינב הלכה לשירותים, נעלה את הדלת והיא שומעת שעינב לא מצליחה לנשום. ד"ר פרדו החליטה להבהיל את עינב לחדר לידה. שם יחד עם ד"ר עדי בורוביץ, רופא בכיר בבית חולים לנשים בבילינסון החלו להכין את עינב לניתוח קיסרי דחוף. תסחיף מי השפיר שממנו סבלה עינב הוא נדיר מאוד ועוד יותר נדיר שהיולדת והתינוקת יצאו בריאות ושלמות. עינב קרסה מול עיניהם של הצוות הרפואי, לחץ הדם שלה ירד למינימום והרופאים נאלצו לבצע החייאה.
פרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל בית חולים לנשים בבילינסון, מספר כי "עינב הגיעה לפני כשבוע לזירוז לידה בשבוע 39+6. היא חוותה קוצר נשימה כשהחשד העיקרי היה שמדובר בתסחיף מי שפיר. זהו מצב נדיר שמתרחש רק אחת ל-50 אלף לידות ואנו יודעים שברוב המקרים בעולם הוא מסתיים בטרגדיה, לשמחתנו בזכות צוות רפואי מיומן, הפעם היה המקרה שונה. לחדר הלידה הוזעקו כעשרה אנשי צוות רפואי – מרדימים בכירים, רופאים גניקולוגים בכירים אחיות חדר ניתוח וטכנאית אקו לב ורופאי יילודים. תוך כדי הכנות לניתוח הקיסרי היא קרסה, הורידה לחץ דם באופן שלא ניתן היה למדוד אותו ועברה החייאה".
"במהלך הניתוח קיבלה עינב מוצרי דם ומנות דם רבים ובסופו של דבר הצלחנו לייצב את מצבה ולעצור את הדימום המסיבי. התינוקת הוצאה במהירות והועברה לטיפול של רופאי הפגייה משניידר שהיו נוכחים במקום ועינב במקביל הועברה להמשך טיפול בטיפול נמרץ כללי בבילינסון. התינוקת והאם השתחררו בסופש מתי החולים בילינסון ושניידר ואנחנו מאושרים לראותן יוצאות הביתה כשהן בריאות ומחייכות".
עינב הילל: "שלושה ניסים לפחות קרו לי בשבוע האחרון. לפני כשבוע כשהגעתי למיון יולדות בבילינסון שם הוחלט על זירוז. למזלי הרב כרמית, חברה טובה שלי, נשארה איתי לאורך כל הדרך וכשהלכתי לשירותים עמדה ליד הדלת ושמה לב שאני לא מצליחה לנשום. היא קראה מהר לאחות שהגיעה יחד עם ד"ר ענת פרדו. אני זוכרת שד"ר פרדו צעקה להודיע לחדר ניתוח שאנחנו בדרך ושהטיסו אותי במהירות לשם. את כל השתלשלות העניינים אחרי זה אני זוכרת רק ממה שסיפרו לי. הרופאים שהגיעו אלי לחדר ההתאוששות היו מאושרים לראות אותי, נושמת, חיה, מחייכת. זה לא מובן מאליו שזכיתי בחברה כמו כרמית, ברופאים בבית חולים לנשים בבילינסון ובחיים שלי ושל ארבל, התינוקת הקטנה שניצלה גם היא באותו לילה. אלו שלושת הניסים שלי".
